הותר לפרסום: לאחר כ-5 שנים של מאבק משפטי, בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של היזם דוד בועז, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, נגד חברת ליהמן ברדרס ניהול השקעות ונגד אריק ויינשטיין, לשעבר סמנכ"ל ההשקעות הראשי בליהמן ברדרס. זאת, בטענה לחוסר תום-לב והפרת חוזה בנוגע להקמת קרן גידור וגיוס משקיעים בישראל.
בית המשפט חייב את ליהמן לפצות את בועז בכ-6 מיליון שקל (המגיעים לכדי 9 מיליון שקל בתוספת ריבית והצמדה).
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר דרורה פלפל, קבעה כי ליהמן ניהול (הידועה כיום בשם נויברגר-ברמן) הפרה את חובותיה כלפי בועז וקרן הגידור לאוקורד, שהקימו הצדדים במשותף, השתמשה במידע שהעבירו לה במסגרת הקשר העסקי וניצלה את ההתקשרות עמם, כדי לבסס את עצמה ולהתחרות בהם בשוק הישראלי.
ראשית הפרשה ביולי 2006, כאשר בועז, מבכירי הכלכלנים בישראל, התקשר עם חטיבת ניהול ההשקעות של ליהמן ברדרס, בהסכם להקמת קרן של קרנות גידור בישראל (Fund of Funds). זמן קצר לאחר הקמת הקרן החדשה, לאוקורד, התגלה סכסוך בין הצדדים, לאחר שבועז טען כי ליהמן חתרה תחת הקרן המשותפת ופעלה לשיווקן של קרנות מתחרות.
באוקטובר 2007 הגיש בועז, המשמש כיום כיו"ר התיאטרון הלאומי הבימה, תביעה נגד ליהמן, באמצעות עורכי הדין נרדה בן-צבי ואורי קסיר ממשרד CBLS.
לטענתו, ליהמן הפרה את התחייבותה שלא לשווק בישראל קרנות מתחרות, עשתה שימוש ברשימת הלקוחות של לאוקורד וסירבה למסור למשקיעים הישראלים שרצו להשקיע בקרן החדשה את היסטוריית הביצועים של הקרנות של ליהמן. כל זאת, לדבריו, כדי לסכל את שיווקה של הקרן החדשה ובמטרה לקדם את הקרנות המתחרות שלה.
"תפיסת טרמפ"
השופטת פלפל קבעה כי הגם שההסכם בין הצדדים לא כלל תניית בלעדיות לטובת לאוקורד, פעולותיה של ליהמן במסגרת ההסכם, ובין היתר עיכוב העברת מסמכי ה"טרק רקורד" של הקרנות שלה ללקוחותיו של בועז, היוו ניסיון לעכב בדיקת נאותות לצורך התקשרות אפשרית, ו"במילים פשוטות יותר, ניסיון לשים יתדות בגלגלי העגלה".
עוד נקבע כי בקשתה של ליהמן לקבל את רשימת הלקוחות של בועז בתל-אביב לא הייתה בקשה תמימה, הנחוצה להמשך עבודתם המשותפת, אלא "בקשה במסגרת הכללית של 'תפיסת טרמפ' על מאמציהם של בועז ולאוקורד ליצירת זירה כלכלית חדשה לליהמן".
"תפיסת הטרמפ", ציינה השופטת, באה לידי ביטוי גם בארגון כנס לקוחות מתחרה לכנס שערכו לאוקורד ובועז, תוך שימוש ברשימת לקוחות פוטנציאליים.
"באמירה כללית ניתן לומר כי אין מקריות בחיים; אותו סוג של כנס, על-ידי אותם גופים מעוניינים, בתאריכים סמוכים, תוך פנייה לאותם משקיעים פוטנציאלים אכן מעידים על חוסר מקריות בחיים... וגם על ניצול הסיטואציה לטובת האינטרסים של הנתבעים, שאז המוניטין שלהם היה רב, ניהול קרנות של קרנות גידור היה לחם חוקם, והשוק הישראלי היווה כנראה אופציה מאוד מפתה בזמנו בעבורם", כתבה פלפל.
עוד קבעה השופטת כי השימוש ברשימת הלקוחות של לאוקורד היווה הפרת חובת הסודיות בהתאם להסכם בין הצדדים.
לדבריה, "הנתבעים הסתירו את קיומו של הכנס שלהם מידיעת התובעים, 'תפסו טרמפ' על הרעיון של התובעים, על רשימת הלקוחות שלהם ועל כך שעדיין לא הייתה להם כל פעילות בנושא בישראל, והחליטו, בצורה צינית לחלוטין, מבלי להודיע 'לשותפים' שלהם... לנצל את המומנטום לצורך כניסתם לשוק באופן עצמאי".
הפסד רווחים
באשר לגובה הפיצויים שלהם זכאים לאוקורד ובועז, נקבע כי אלה יהיו הפסד הרווחים שיכול היה בועז להרוויח אם המיזם המשותף היה יוצא לדרך.
בהקשר זה הביאו באי-כוחו של בועז שורה של בכירים במשק, שיעידו על גובה הנזק המשוער, בהם איתן רף, לשעבר יו"ר בנק לאומי; שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל האוצר; ודן זיסקינד, לשעבר המנהל הפיננסי של טבע.
כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 300 אלף שקל.