ישבנו על השביל. במרחק נגיעה מאיתנו דידו זוגות של אלבטרוסים כשהם מבצעים בגמלוניות נוגעת ללב ריקודי חיזור משעשעים מאין כמותם. הם הידסו זה מול זו ימינה, אחר כך פנו שמאלה, ואחר כך חיככו מקורים ונקשו בהם בעוצמה ובקצב של תופי טם-טם. הנקישות צלצלו כמעט כמו הנשיקות של הפולנים על הלחי. אחר כך התרחקו מעט, ביצעו את אותן נקישות, כל אחד לחוד, וחזרו זה לזו. לך דע מי הזכר ומי הנקבה, אבל מה זה משנה. זו הייתה ההצגה הרומנטית הטובה בעיר, ואני הרגשתי כמעט כמו מציצנית.
התאפקתי שלא לצחוק, גם כדי לא להרעיש ובעיקר כדי לא לפגוע ברגשותיהם של העופות הימיים המופלאים האלה, בעלי מוטת הכנפיים הארוכה בעולם, שיכולה להגיע ליותר משלושה מטרים וחצי. אחרי הכול, היינו אורחים לרגע באי שלהם, Espanola, והם קיבלו אותנו הכי יפה שאפשר, כלומר התעלמו מאיתנו לחלוטין. לא רציתי ללכת משם. אחרי שעה או שעתיים, משהסתיימו טקסי החיזור, הם דידו לשפת המצוק כמו ברווזים מגושמים, אך ברגע שצנחו ממנו ופרסו זוג כנפיים אדירות, פתאום הפכו מברווזים למלכי השמיים, לאמני האווירובטיקה בשחקים. זה היה מאותם מחזות שלא שוכחים.
אל איי גלפגוס (Galapagos), ארכיפלג מהמפורסמים בעולם, השייך לאקוודור ושוכן במרחק של כאלף קילומטרים מחופיה, הגענו יום קודם בטיסה מאקוודור. זוהי קבוצת איים וולקנית, יפהפייה ומבודדת, השוכנת על קו המשווה במזרח האוקיינוס השקט. הארכיפלג מורכב מ-13 איים ראשיים, משישה איים קטנים, ומהרבה מאוד איונים, רובם חסרי שם. גלפגוס הוכרז כפארק לאומי ב-1959. במסגרת מאמצי השימור הכריזה ממשלת אקוודור מלחמה על מינים פולשים כמו עזים, שהביא עמו האדם הלבן, והטילה מגבלות חמורות על מספר התיירים אליו ועל תנועתם בו.
הארכיפלג נמצא כבר שנים רבות ברשימת אתרי מורשת של אונסק"ו, והוכרז "מוזיאון ייחודי חי וחלון ראווה של האבולוציה". אגב, חוסר החשש המוחלט של בעלי החיים בגלפגוס מפני בני האדם, נובע ככל הנראה מכך שמעולם לא חיו כאן טורפים יבשתיים גדולים. ב-2007, בעקבות איומים על המארג המופלא של בעלי החיים בו - כתוצאה ממינים פולשים, מעודף תיירות ומדיג - הוא נכנס לרשימת האתרים בסיכון ומספר התיירים אליו הוגבל אף יותר. לפני כשנתיים החליטה ועדה מטעם אונסק"ו שהצעדים שנקטה ממשלת אקוודור מספקים וכי האיום הוסר. האתר הוצא מהרשימה בסיכון וההגבלות על מספר התיירים שבו להיות כמקודם.
זהירות, גורים חמודים
נחתנו באי הקטן בלטרה, הצמוד לסנטה קרוז, האי המרכזי והמנהלתי שבשרשרת איי גלפגוס. בעוד כמה שעות נעלה על ספינה שתפליג בארכיפלג, שתהיה המלון הצף שלנו לימים הבאים.
חברינו להפלגה היו שני זוגות מהולנד, זוג אוסטרלים מטסמניה, זוג מספרד, קבוצה קטנה מאנגליה ותרמילאי ישראלי חמוד - בסך-הכול 16 נוסעים וחמישה אנשי צוות.
שעתיים וחצי אחר כך מצאנו את עצמנו במפרצון קטן, הנחשב לאחד מהיפים בארכיפלג, עם ים טורקיז ועם רצועת חוף חולית שבה התגודדו המוני כלבי ים. הלכנו ביניהם יחפים ומאושרים, אך נזהרנו שלא לעצבן את הזכרים הגדולים והמאיימים, שאינם מפגינים חוש הומור כשנדמה להם שמישהו פולש לתחום מחייתם. עצרנו בעצמנו גם שלא להתפתות לגורים החמודים בטירוף, שכמה מהם ממש התחככו בנו ודרשו ליטוף. לכל גור כזה יש אימא בקרבת מקום. ובכלל, אף שכל המגוון הבלתי אפשרי של בעלי החיים בגלפגוס כלל אינו חושש מבני אדם, המגע עמם אינו רצוי ועלול להיות מסוכן, בעיקר לבעלי החיים עצמם. הגלפגוס הוא גן עדן לאוהבי חיות, אך אינו פינת ליטוף.
פעמון הספינה צלצל, סימן שארוחת הערב מוכנה. קפצנו לסירה הקטנה ששימשה אותנו לירידה לאיים, ושייטנו בה בחזרה אל הספינה, שעגנה במרחק מה מן החוף.
בלילה שכבתי על הסיפון ובהיתי בים הכוכבים שנצץ שם למעלה, בהם הצלב הדרומי (Crux), קבוצת הכוכבים שלפיה נהגו ספנים לנווט את דרכם בחצי הכדור הדרומי במשך מאות שנים. העלטה והשקט מסביב היו מוחלטים וקסומים. שום דבר לא הפריע לי לדמיין את מסעו המפורסם של צ'רלס דרווין לאיי גלפגוס בשנת 1835, על סיפונה של הביגל (Beagle) - מסע שבעקבותיו יפרסם את הספר "מוצא המינים" וייתן פומבי לתורת האבולוציה ולעקרון הברירה הטבעית, שיחוללו מהפכה וישנו את פני המדע לעד.
על-פי ההשערה, המינים הראשונים של בעלי החיים הגיעו מיבשת אמריקה לאיי גלפגוס לפני כתשעה מיליון שנים, בעיקר דרך הים והאוויר, ומי שהצליח להתאים את עצמו טוב יותר לתנאים, שרד. אף שמדובר בשרשרת של איים, פני השטח, הצמחייה והתנאים השוררים בהם משתנים מאי לאי, ועל כן התפתחו בהם מינים בעלי תכונות שונות. דרווין עמד על השוני שבין מיני הפרושים (פרוש, באנגלית finch, ציפור שיר ממשפחת הפרושיים) החיים באיים השונים, זיהה את ההבדלים שבין מקוריהם, שכל אחד מהם ייחודי לאי שבו התפתח המין, וחשב עמוקות. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה, ודרווין אף זכה שהפרושים של הגלפגוס ייקראו על-שמו, Darwin Finches.
כלב ים בדוגית
בכל בוקר עגנה הספינה מול אי אחר בארכיפלג, ואנחנו הסתערנו עליו בחדווה של מגלי ארצות, אך בהתחשבות של תיירים המודעים היטב לאקולוגיה השברירית והמיוחדת של האיים הנדירים האלה. על חוף שחור השתובבו המון כלבי ים, ובמרחק לא רב ציפורי פלמינגו צבעו את אחת הלגונות בוורוד. במפרץ הדואר (Post Office Bay) שבצפון האי ניצבת עד היום החבית (ליתר דיוק, דגם שלה) שאליה נהגו ציידי הלווייתנים שפעלו כאן במאות קודמות לשלשל מכתבים הביתה. כל קברניט ספינה שחלף באזור אסף את המכתבים המיועדים ליעד שאליו היו פני ספינתו מועדות, וכך אחרי חודשים ארוכים הגיעו המכתבים ליעדיהם. כל תייר המכבד את עצמו משלשל לחבית גלויה עם כתובתו, אוסף ממנה את הגלויות שכתובתן בארץ המוצא שלו, ודואג לשלוח אותן עם חזרתו הביתה.
התחלנו להפליג צפונה. כמעט בכל בוקר, לפני הירידה לאיים, מצאנו בדוגית שנשרכה על חבל בעקבות הספינה גור תורן של כלב ים שהצליח לטפס ולהתיישב בתוכה. עמדנו על הסיפון, ובכל פעם שגור כזה הצליח להשתחל במאמצים גדולים לדוגית, הוא זכה לצחוקים עד לב השמיים ולמחיאות כפיים לוהטות. חלפנו על-פני Isabela, הגדול בשרשרת האיים, שצורתו כשל סוסון ים, אדמתו סלעי בזלת רכים עם בועות אוויר שנכלאו בהם בעידנים קדומים, ויופיו פראי ובילתי נגוע, והמשכנו לכיוון צפון מזרח, אל האי הקטנטון North Seymour.
שטחו הזעיר של האי - כ-1.9 קילומטרים רבועים - עומד ביחס הפוך לעושר הבלתי נתפס של מיני בעלי הכנף ובעלי החיים הימיים החיים בו. זכרים של פריגטות עם שק אדום לוהט מתחת למקורם, שתופח לממדי בלון בעונת החיזור, עשו לנו באזזים מעל לראש, וחזרו לקנן בין השיחים הנמוכים. הפריגטות הן אקרובטיות מחוננות. ראינו איך פריגטה חומסת, תוך כדי מעוף באוויר, שלל דג משחף. לא לחינם הן זכו לכינוי pirate birds.
הלכנו בין מאות עופות סולה, שנראו כמו מישהו צבע את כפות רגליהן בתכלת בוהקת וביצעו פעלולי חיזור. בני הזוג הביאו זה לזו תשורות קטנות במקוריהם, מתחו צוואר עד שמיים, צווחו ונערו, פרסו כנפיים והציגו לראווה את כפות רגליהם. ועוד לא הזכרנו עגורים כחולי נוצות, קורמורנים, שקנאים, סרטנים ענקיים אדומים כדם שרצו על-גבי סלעים שחורים כמו לילה, ומאות איגואנות ימיות שהשתזפו על סלעי לבה, התבוננו בנו בעצלתיים ונראו כמו מפלצות מעידן אחר.
באחד הימים קפצנו מהספינה מצוידים במסכה ובשנורקל, וצללנו אל עולם של פנטזיה תת-מימית. לפתע ראיתי מעליי צל ענק. החסרתי פעימה. זה היה בסך-הכול צב ים שבא לבדוק מי אנחנו, ושחה הלאה בשלווה. כלבי ים שחו מעלינו, מתחתינו ומכל עברינו. בטוח שהם גיחכו על כישורי השחייה שלנו. דולפינים חלפו לידינו באלגנטיות. ובערב, כשהרעב השתלט על החושים ופעמון הספינה הכריז שהגיע הזמן לארוחה, זה היה סימן שעוד יום קסום חלף בין האיים.
מידע מעשי
אין דרך פשוטה להגיע לגלפגוס. רוב הטיסות לארכיפלג יוצאות מאקוודור (מגווייקיל או מקיטו), ואפשר גם לעשות את אלף הקילומטרים הללו בהפלגה. העונות המומלצות הן דצמבר עד מאי, או יוני עד אוגוסט. לטעמי, מומלץ להפליג בספינה קטנה (עד עשרים אנשים), ובכל מקרה כדאי להזמין את ההפלגה לפחות כמה חודשים מראש. הרבה חברות מציעות הפלגות. המחיר נע בין 500 ליותר מ-5,000 דולר, תלוי בסוג הספינה, בגודלה, ברמתה ובאורך ההפלגה. רוב המחירים אינם כוללים את דמי הכניסה לגלפגוס, כ-100 דולר לאדם.