"המהלך של הורדת הריבית השבוע מאוד מפתיע, והוא כנראה נובע מכך שלנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, יש אינדיקטורים להאטה בפעילות במשק. מדובר במגמה שלהערכתי תימשך. בהורדת הריבית יש ניסיון לבלום את מגמת ההאטה במשק, אך המהלך לא יפתור באמת את בעיית ההאטה, שכן יש קושי לקבל אשראי, והריבית האפקטיבית שנגבית מצרכני אשראי - לרבות עסקים קטנים, משקי-בית וגם עסקים גדולים - היא גבוהה מאוד".
את האזהרה הזו על כך שצפוי לנו מיתון עמוק יותר משגר נשיא לשכת רואי החשבון היוצא, רו"ח דורון קופמן, לעבר מקבלי ההחלטות במשק. ימים ספורים לפני שהוא מסיים את תפקידו כנשיא הלשכה, לאחר שפרש מהמירוץ לנשיאות בבחירות הקרובות, מדבר קופמן על הדברים שראה במסדרונות מקבלי ההחלטות ב-3 השנים האחרונות, מביע הסתייגות מהאירועים הכלכליים ומהמדיניות הפיסקלית שהתוו שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, ואומר מה רצוי שהממשלה הבאה תעשה לשיפור המצב.
גם רפורמת המשכנתאות שעליה הכריז הנגיד פישר (הטלת המגבלות על שיעורי מימון המשכנתאות: רוכשי דירה ראשונה יוכלו לקבל משכנתא של עד 75% מערך הנכס, משפרי דיור עד 70%, ומשקיעים עד 50% בלבד) לא עושה את קופמן אופטימי יותר. "המהלך לא יפתור את בעיית מחירי הדיור והנדל"ן. במקרה הטוב הוא רק יקשה מעט על מי שרוצה לקנות דירה שנייה".
להיפך, לדבריו, הנזק עלול לעלות על התועלת. "המהלך יכול לפעול להעלאת שכר דירה, כי יהיו פחות דירות להשכרה, ושוב מי שייפגע תהיה האוכלוסייה הצעירה שתתקשה עוד יותר לשכור דירה. גם עניין רכישת דירה ראשונה וההקלה על זוגות צעירים הם מינוריים בלבד.
"הדרך האמיתית לטיפול בבעיית הדיור היא באמצעות ההיצע. ניתן לומר שבעצם באמצעות המגבלות על המשכנתאות יש ניסיון לחפות על הורדת הריבית, כי הריבית על המשכנתאות זולה".
הממשלה, מבהיר קופמן, היא מקור בעיית הנדל"ן בארץ. "קודם כול בנדל"ן יש מיסוי עקיף גדול אינהרנטי. כל עסקה שמינהל מקרקעי ישראל עושה, מגלמת בתוכה תשלומי כספים שהמינהל גובה באופן ישיר מהחוכר ומועברים למשרד האוצר לתקציב המדינה. כל הפחתה במחיר הקרקע מביאה לכך שהתשלומים שעוברים לתקציב קטנים, ומן הסתם המדינה לא מעוניינת בכך. זה הגיע למצב שבתקציב יש סעיף של הכנסות ממינהל מקרקעי ישראל, וכל פגיעה בהכנסות מגדילה את הגירעון".
לשנות את הכובע וצורת החשיבה
- למדינה יש אינטרס שמחירי הנדל"ן יישארו גבוהים?
"בגללה המחירים נשארים גבוהים. המדינה שולטת על 90% מהקרקעות בארץ וקובעת את המחיר. השמאי הממשלתי אומר עכשיו, 'אני מתאים את עצמי למחירי השוק', אבל כשאני שולט בשוק, אני גם קובע את המחיר השוק. כלומר, בהגדרה השמאי הממשלתי הולך על מחיר גבוה.
"היו מקרים שבהם המינהל ביטל מכרזים לרכישת קרקע, אם הוא קיבל הצעה נמוכה ממה שהוא חשב שהוא יקבל. וכך הוא יצר מערכת שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה היום; היא משפיעה על תקציב המדינה, וכולנו, לצערי, כבר רגילים לחיות בתוך המערך הזה".
- המחירים אינם גבוהים בשל ביקוש גבוה והיצע נמוך?
"המדינה יצרה מצב שבו מחירי הקרקע גבוהים. עלויות הבנייה בארץ דומות לעלויות הבנייה בעולם, לא גבוהות יותר. ההבדלים נמצאים במחיר הנכס הסופי, במחיר ובזמינות הקרקע. ככל שהזמינות רחוקה יותר, לוקח גם זמן רב יותר לקבל קרקע, וזה מעלה את מחירה דרך עלויות המימון שמצטברות, ומחיר הקרקע הבסיסי שקבעה המדינה.
"נוסיף לזה גם תהליכי הפשרה מאוד ארוכים. גם כשהמדינה מעוניינת לקדם מתחם מסוים, ההליך התכנוני יכול להימשך לפעמים בין 10-15 שנים. זה אומר שאין בינתיים קרקעות, וכך המשאב, שהוא יותר מצומצם, הופך להיות יותר יקר גם בסקטור הפרטי.
"אם אני בעלים של קרקע פרטית, הרי אני לא ארצה להוריד את המחיר, ואם אני בעלים של דירה ואני יכול למכור אותה במחיר יקר יותר, ודאי שאעשה כך. המצב הזה מתגלגל לכל השוק, וכך אנחנו תקועים עם מחירים גבוהים.
"אמנם לא מזמן קמה צעקה שאוטוטו מחירי הקרקע יורדים, והציבור המתין מעט ברכישות, אבל באחרונה הציבור ראה שהמחירים לא יורדים וחזר לקנות. כל עוד לא יקום בכיר שישנה את הדיסקט ויגיד 'חברים, יש לנו בעיה מבנית בהליכי התכנון' - הבעיה לא תיפתר".
- מה הפתרון לשיפור המצב?
קופמן: "המודל שלי מתחיל קודם כול בהגדלת כוח-האדם המקצועי במוסדות התכנון, שצריך להנחות אותם מלמעלה לגבי מה צריכה להיות מגמת התכנון. אסור לאפשר להם עצמאות אין-סופית בתכנון.
"צריכה להיות הנחיה מלמעלה, להעביר החלטת ממשלה שתעבור דרך משרד הפנים, שאומרת שמערכת התכנון באה לשרת את הצרכים של המדינה ואיך. משם זה יירד כהנחתה לכל הגופים שעוסקים בתכנון ביום-יום, בהם הוועדות המחוזיות, להתנהל בדרך אחרת, לשנות את הכובע שלהם ואת צורת החשיבה. אחרת, נישאר כל הזמן באותו מצב - מנסים למצוא פתרון זמני, עוברות שנה-שנתיים, חוזרים חזרה, ולא עשינו שום שינוי".
המשימה: הקטנת הגירעון בתקציב
לקראת הבחירות הקרבות, קופמן מעלה עוד כמה הצעות ייעול למקבלי ההחלטות. "הממשלה הבאה תצטרך לפעול להקטנת הגירעון בתקציב, גם את זה של שנת 2012 וגם את הגירעון הצפוי בשנת 2013", הוא אומר.
לדבריו, "ההחלטה הקשה באמת היא האופן שבו יטופל הגירעון. האם בדרך של קיצוץ פעולות משרדי הממשלה בחינוך, בבריאות וכדומה, או על-ידי קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.
"החלטה חשובה נוספת היא - מה יהיה גובה נטל המס שיוטל על הציבור. הקטנת פעילות ממשלה יחד עם הגדלת נטל המס יביאו להתכווצות נוספת בכלכלה, שתפגע בצריכה הפרטית, במעמד הביניים, במעמד החלש וגם בהכנסות המדינה ממסים. זהו תהליך שיכול להיות מאוד מסוכן בדומה למה שקורה בחלק ממדינות אירופה.
"על הממשלה לפעול לקידום פעילות השקעה בתשתית באמצעות ובשיתוף הסקטור הפרטי, ובמיוחד הסקטור המוסדי, שיכול להביא להאצת הפעילות הכלכלית, פעולה אשר תקטין את ההשלכה של הקיצוץ הצפוי בתקציב יחד עם הגדלת נטל המס".
אזהרה נוספת שמשגר קופמן היא מפני התדמית הכלכלית המתעתעת והאשליות שעתיד הממשל הנוכחי והבא ליצור ולמכור לציבור, עד שיתברר גודל הבור בתקציב במלואו. "מאחר שהבחירות מתוכננות לסוף ינואר, סביר כי בשלב הראשון יידחו מרבית המהלכים אשר היו אמורים לפגוע בכיסו של האזרח בישראל. הממשלה תנסה לתת שוק הון חיובי.
"התשלום על תקופה זו יגיע מאוחר יותר, עם הגשת התקציב החדש. מאחר שהבחירות ייערכו בינואר, התקציב יוצג לקראת תום מארס-תחילת אפריל 2013, ובמשך תקופה של כתשעה חודשים יהיה צורך לפצות על הגירעון שגדל".
קופמן מוחה גם נגד הצעדים הכלכליים האחרונים שניסו נתניהו ושטייניץ להעביר (בין היתר, שינוי מדרגות המס הרביעית והחמישית, העלאת מס המעסיקים ועוד): "לו הייתה מאושרת חבילת הגזירות הכלכליות, הגירעון בתקציב היה יותר גדול. בוודאי גדול יותר ממה שחשבו וקיוו באוצר. להערכתי, המיתון והירידה בפעילות העסקית במשק עוד לא מיצו את עצמם, עוד לא הגיעו לשיא הירידה. כך שהכנסות המדינה ממסים ימשיכו לרדת, ויוטלו עוד גזירות מס בעתיד הלא רחוק".
לדעת קופמן, הבעיה היא שמקבלי ההחלטות במדינה לא מסתכלים צעד אחד קדימה. "בעבודה נכונה הם היו יכולים לדעת מראש את כל הנתונים שיש לנו כרגע, שמצביעים על גירעון של מעל 4% מהתוצר. זה לא אמור היה להפתיע איש, זה היה צפוי, ומלכתחילה היו צריכים להיערך לזה. אבל שוב, כדרכנו, אנחנו עובדים בשיטת הטיפין-טיפין, כל פעם קצת, חוששים מלהציג את הנתונים האמתיים לציבור עד הסוף, ולכן מעדכנים את התקציב רק באופן חלקי כל פעם".
קופמן לא אופטימי. "בנסיבות האלה, אין לי ספק שתהיה חבילת מסים נוספת, הגדלה נוספת במסים כדי להקטין את הגירעון, אבל גם זה לא יספיק, ויצטרכו לבוא עם עוד חבילה".
"המשק נמצא במעגל שוטים"
"לצערנו", אומר קופמן, "בישראל התהליכים הכלכליים והמדיניות המאקרו-כלכלית הם סוג של שליפה מהמותן, וכל פעם אוכלוסייה אחרת נפגעת מהם. בכל פעם שיש איזשהו לחץ, הולכים לשינויים פיסקליים, והשטיח זז לצד אחד; ואז נוצר חור במקום אחר, סוגרים את החור החדש, ופותחים חור אחר. כך אנחנו מתנהלים. מקבלים החלטות, הולכים לאחור וחוזרים בנו מהחלטות.
"הסיכוי שיתבצעו כאן תהליכים שהיו יכולים לייצר מערכות עובדות שמניעות כלכלה וצמיחה בשנים הקרובות מאוד-מאוד נמוך, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלכבות שריפות. לדוגמה, בוכים כל הזמן על מחירי הנדל"ן שעולים, אבל לא עוזרים להפשיר או להגדיל היצע של נדל"ן; משהים תהליכי תכנון, וכך שוב המחירים עולים.
"המדינה נמצאת כל הזמן במעגל שוטים, שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנו, כי אנחנו כנראה לא מסתכלים בראייה מאקרו-כלכלית ארוכת-טווח וגם לא נכנסים מספיק לעומק - לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה אנחנו עושים. מקבלי ההחלטות עוסקים בשוטף ולא בלבנות תשתית לטווח ארוך. כך הם בונים את התקציב".
חרף הביקורת החריפה, דווקא בנושא מאוד מושמץ בחודשיים האחרונים - העלאת המע"מ באחוז - הוא מקבל את הגזירה ומבהיר: פשוט אין ברירה אחרת. "המע"מ זה אילוץ. לא שאני אוהב אותו, אבל זה בהחלט אילוץ. זה פוגע באוכלוסייה הנמוכה, במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך יותר מאחרים, אבל אני לא רואה מהלך אחר שניתן היה לעשות. זה מהלך יחסית קל לגבייה, ואי-אפשר להתעלם מכך שצריך לגבות את הכסף יחסית בקלות".
"אמשיך בפעילות למען רואי החשבון"
השבוע, שבוע בלבד לפני מועד הבחירות לנשיאות לשכת רואי החשבון, הודיע הנשיא, דורון קופמן, על פרישתו מהמרוץ לנשיאות. משמעות החלטתו היא - רו"ח דודי גולדברג, סגן נשיא הלשכה ויו"ר מרחב תל-אביב בלשכה, יהיה הנשיא הבא של הלשכה, בכפוף לאישור האסיפה הכללית שלה.
מערכת הבחירות הנוכחית הייתה סוערת וכללה חילופי האשמות בין המחנה של קופמן למחנה של גולדברג בטענות על ניסיון "לגנוב" ו"להכשיל" בחירות, ומאבק מתוקשר בבתי הדין של הלשכה סביב המועד הראוי לעריכת הבחירות. הרקע לפרישתו של קופמן היה דחיית טענתו בבתי הדין נגד החלטת הוועד המרכזי לקיים את הבחירות ב-6 בנובמבר.
במכתב ששיגר קופמן לחברי הלשכה, הוא הסביר את ההחלטה לפרוש. "ביקשתי לקיים תהליך בחירות מכובד לתפקיד נשיא הלשכה ולוועד המרכזי וללשכה - תהליך שיבטא את דרכי ואת תפיסת העולם שלי לגבי אופן ההתנהלות של לשכת רואי החשבון. לצערי, נוכחתי כי דרך זו אינה מקובלת על רבים מחבריי לוועד המרכזי".
לכן, כותב קופמן: "מתוך רצון שלא לפגוע בלשכה ובמוסדותיה, אשר יקרים ללבי, החלטתי שלא להמשיך ולהיאבק על אופן זה של ניהול הדברים, ועל כן החלטתי להסיר את מועמדותי לתפקיד נשיא הלשכה. אני מבקש לאחל למי שיחליף אותי ולמי שיובילו את הלשכה בשנים הבאות הצלחה - על-פי דרכם. כולי תקווה שהלשכה וחבריה ייצאו מכך נשכרים".
עם זאת, קופמן מבטיח שהוא יישאר בזירה. "אני אמשיך בפעילות למען המקצוע ולמען רואי החשבון גם בעתיד, במסגרת תפקידי כחבר בוועד המרכזי של הלשכה ובמועצת רואי החשבון".
הרווחים הכלואים: "הצעת חוק לחלוטין לא מוסרית"
בחודש שעבר אישרה ועדת הכספים את הצעת חוק "הרווחים הכלואים" לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק מעניקה הטבות מס נוספות בשיעורים של 40%-70% לחברות בינלאומיות, הנהנות כבר זה שנים מהטבות מס על-פי חוק עידוד השקעות הון ורוצות להשתמש ברווחים שנצברו להן בזכות אותן הטבות.
שיעורי המס שאותן חברות ישלמו נעים בין 6% ל-17.5%, לעומת 10%-25% בנוסח הקיים של החוק לעידוד השקעות הון. לפי ההצעה, החברות יצטרכו להשקיע 50% מהרווחים שלהן בארץ, ובעבור השקעה זו הן ייהנו מהטבה של 60% בתשלום המס.
אף שההצעה הגיעה לישורת האחרונה והייתה צפויה לעבור בקריאה שנייה ושלישית אלמלא הבחירות, הביקורת על ההטבות שניתנות במסגרתה למפעלים הגדולים לא שככה.
קופמן נמנה עם המבקרים המקווים שהממשלה הבאה תתפכח מהיוזמה. "עם כל הרצון לגבות עוד הכנסות ממסים לתקציב המדינה, זו הצעת חוק לחלוטין לא מוסרית, שבעצם אומרת לישראלים שמשקיעים בישראל שדיף להיות משקיע זר מאשר משקיע ישראלי.
"החברות הישראליות טובות לא פחות מהחברות הזרות. הן נשארות בארץ גם בזמן חירום, וכאשר אתה נותן עדיפות כל-כך בולטת לחברות זרות, ומאפשר להן גם לקחת החוצה את הרווחים שהיו אמורים להיות מושקעים בישראל, מה בעצם אתה אומר לכולם?"
לטענת קופמן, במונח הזה "רווחים כלואים" יש הטעיה. "יש הרבה מאוד חברות ישראליות שגם להן יש 'רווחים כלואים', אבל הרווחים לא 'כלואים' באמת, כי זה בסך-הכול עניין של תשלום מסים. חברות לא משתמשות בכסף כדי לא לשלם את המס. ממי שמרוויח מצפים שישלם גם מס, אז דווקא לישראלים אומרים 'אתם תשלמו את המס המלא והגבוה'? זאת, למרות שהכסף יישאר בישראל, ישמש להגדלת הצריכה והצמיחה במשק, שיביאו גם להכנסות מסים נוספות. והנה, לקבוצה קטנה מאוד של חברות אומרים 'אתן יכולות להוציא את הרווחים מחוץ לישראל ולממן בזה השקעות אחרות שעוזרות לכלכלות אחרות בעולם אבל לא עוזרות לישראלית'".
לדברי קופמן, המהלך הזה פוגע גם בחברות ישראליות שפועלות בחו"ל, שגם להן יש 'רווחים כלואים' ומחסום מס. "אנחנו רוצים שהן יביאו את הכסף לישראל, אבל במקום להוריד ולתת להן הקלה במסים, כדי שיביאו את הכסף חזרה לישראל, אנחנו מייצרים שוב מצב שהן מעדיפות להישאר בחו"ל.
"זאת אנטיתזה למה שמתבקש במצב הקיים ובתקופה שיש בור בתקציב. סוג של חוכמת חלם. ויש לזה השפעה נוספת: החברות הבינלאומיות הללו קונות מטבע חוץ, מעלות את שער הדולר, וזה משפיע על עליית מחירים בסקטורים שונים, כמו מחירי הדלק ועוד. כלומר, ההשלכה של ההטבה הזו היא לפעמים הרבה יותר רחבה ברמת המאקרו מאשר רק עצם הטבת המס".
- אולי זה צעד שהוא הרע במיעוטו?
קופמן: "אז למה דווקא מהלך כזה? בואו נעשה משהו גרוע אחר ונכניס כסף למדינה, משהו שיגרום לישראלים להביא כסף לארץ, לצרוך יותר, ושגם ישלמו מסים וגם ייהנו מהנחה במס".
- המתכונת שאושרה, שמחייבת גם השקעות בארץ, לא מרככת מעט את הביקורת?
"הצעד שנעשה מקטין מעט את הביקורת, וטוב מאוחר מאשר בכלל לא. אולם צריך להביא בחשבון שמרבית הכסף הושקע בדרך כזו או אחרת בחו"ל, ואיני משוכנע שנראה את הפירות שלו בהשקעה בפועל בארץ".
- באוצר מקווים שהמהלך יביא להכנסות של 3 מיליארד שקל.
"הגם שאיני מזלזל בסכום שמצפים לגבות, איני חושב שהוא מצדיק מהלך שמתייחס רק לסוג אחד של חברות. הייתי מצפה ליותר הוגנות כלפי כלל החברות, שתביא ליותר יעילות ותתרום תרומה גדולה יותר למשק במשך תקופה קצרה יותר. מהלך כזה יוביל גם להגדלת הצריכה הפרטית בארץ ולהגדלת ההשקעות בארץ, והן יוכלו לתרום ולתמוך בצמיחה הכל-כך דרושה".
קופמן מאמין כי השינוי עוד יכול להתרחש. "אנחנו עדיין מתבשרים על צורך לממן גירעון צפוי בהיקף של 14-15 מיליארד שקל - מעבר ל-3% של הגירעון - שאולי הוא אפילו יהיה גדול יותר וצריך לכסות אותו. כך שעדיין לא מאוחר לתקן את ההפליה בין החברות השונות".
דורון קופמן
* גיל: 53.
* אישי: נשוי לענת, ואב ל-3 - עדי, ספיר ולידור. נולד בפתח-תקווה, לאב נהג מונית ובעל מוסך ולאם עקרת-בית. מתגורר בראש-העין.
* ניסיון מקצועי והשכלה: בוגר לימודי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל-אביב ובעל תואר שני בתכנון ערים. עבד בפשמ"ג (פקיד שומה מפעלים גדולים). בהמשך הצטרף למשרד רו"ח איקה בש, שלימים התמזג עם משרד אלמגור, שבהמשך התמזג עם משרד בריטמן. ב-1986 הקים משרד רואי חשבון עצמאי בפתח-תקווה.
* תפקידים בלשכת רואי החשבון: עד השבוע הבא - נשיא הלשכה, תפקיד שיסיים בעקבות פרישתו מהמירוץ לנשיאות. קודם לכן, בשנים 2006-2009, כיהן כסגן נשיא הלשכה וכראש מרחב תל-אביב של הלשכה במשך כ-10 שנים.
