לא, חייבים להבהיר פעם אחת ולתמיד את הנקודה הזאת. אם לאנס ארמסטרונג נבדק מאות פעמים בבדיקות סמים, ואם "אין ספורטאי שעבר את כמות הבדיקות שעבר ארמסטרונג", ואם המעבדות של WADA (הארגון העולמי למלחמה בסימום בספורט) הן המתקדמות ביותר בתחום - אז איך השקר הגדול מעולם לא התגלה?
כדי לענות על השאלה הזאת, ביקשנו מהפיזיולוג מולי אפשטיין לקחת אותנו לשיעור קצר בתולדות הסכסוך ספורטאים-מעבדות, ולהסביר לנו מהו אותו EPO שעשה את ארמסטרונג לארמסטרונג.
"החומר עליו מדברים בהקשר של ארמסטרונג הוא אותו EPO מפורסם", מסביר אפשטיין. "EPO הוא הורמון שמיוצר בבלוטת יותרת הכיליה, ותפקידו להגביר את קצב ייצור תאי הדם האדומים. מדובר במנגנון קלאסי שמופיע כשאדם נפצע ומאבד דם, ואז הגוף במטרה להשלים את המחסור נותן פקודה להגביר את קצב הייצור של תאי הדם. דרך שנייה שבה המנגנון מופעל באופן טבעי היא כשאנחנו עולים לגבהים, שם בגלל דלילות האוויר הגוף נכנס למצוקה של חוסר בחמצן, ותגובת הפיצוי שלו היא להגדיל את קצב ייצור תאי הדם".
עד כאן בסדר, אבל איך זה מתקשר לספורט?
"מאחר שה-EPO מעלה את קצב הייצור של תאי הדם האדומים, ובכל תא דם אדום יש לנו המוגלובין, וההמוגלובין הוא אותו חלבון שקושר את החמצן - ברגע שאותם ספורטאי סבולת לוקחים את ההורמון הזה (את ה-EPO) הם יגדילו את כמות תאי הדם האדומים. כתוצאה מכך יהיה להם כוח נשיאה טוב יותר של חמצן בדם אל השרירים. מאחר שכל ביצוע אירובי דורש נוכחות גבוהה של חמצן, המשמעות הפיזיולוגית היא שיפור בביצועים".
זה עדיין לא מסביר למה לא מגלים את ה-EPO בבדיקת דם פשוטה?
"רגע, לפני זה חשוב להסביר שבעבר ספורטאים באמת השיגו את עיבוי הדם בדרכים פשוטות ומקובלות - כמו אימונים בתנאי גובה. אבל הדרך הטובה ביותר היא עירוי דם. עירוי דם הוא הליך שבוצע כבר בשנות החמישים, וכלל הוצאת מנת דם מהספורטאי כמה חודשים לפני תחרות מרכזית, ובסמוך לה החזרת הדם לגוף. בכך תורמים לעלייה בכמות תאי הדם האדומים.
"רק שעירוי דם נחשב ללא חוקי בספורט, מאחר שהוא מוגדר כהתערבות חיצונית. כאן בדיוק בא לידי ביטוי ה-EPO הסינטטי. מדובר בחומר שעושה את אותה פעולה שעושה הורמון ה-EPO שיש לנו בגוף. החומר הזה פותח בשנות השמונים כאמצעי טיפול בזריקות לחולי אמנזיה קשה או למי שסבל מאיבוד דם מאסיבי. אבל הספורט מהר מאוד גילה את הפוטנציאל שלו - ורוכבי אופניים, רצים למרחקים ארוכים, שחיינים וספורטאי סבולת החלו להשתמש בו. החומר הזה עושה את הפעולה שעושה הורמון ה-EPO הטבעי - גם הוא גורם לייצור מוגבר של תאי דם אדומים.
"במשך 20 שנה מאז פותח ה-EPO הסינטטי, המעבדות לא ידעו לאתר את החומר הזה בבדיקות, והספורטאים חגגו. רק בשנות ה-2000 הצליחו לזהות אותו, אבל גם אז זו היתה בדיקה בחיתולים - לא יכלו, למשל, לאתר ספורטאי שהשתמש בחומר יום או יומיים אחורה. כשהבדיקות השתכללו והצליחו להגדיל את טווח הבדיקה, המעבדות כבר היו צעד אחד קדימה והתחילו לייצר EPO מדור 2, ואחר כך דור 3 ו-4, מה שהקשה עוד יותר על הבודקים. כל ייצור חדש כזה נתן עוד מרווח פעולה לספורטאי ועוד כמה שנים של שקט לאותם רמאים".
בוא נגיע לארמסטרונג.
"ארמסטרונג, שזכה בטור דה פראנס בין 1999-2005, רכב בדיוק בתקופה שבה עדיין לא ידעו לאתר את ה-EPO. זאת אומרת, בתקופה ההיא לא היתה שום בעיה לספורטאי להתנהל או לחשוש מבדיקות, כי היה בלתי אפשרי לאתר את החומר.
"עכשיו לגבי הרמאות עצמה. אז לפי העדויות שפורסמו, ארמסטרונג לא השתמש רק ב-EPO אלא גם בהורמון גדילה שאותו בכלל קשה לגלות - ובשנים ההם בכלל לא ידעו לגלות הורמון גדילה. מעבר לזה, הסתבר שהיו לו 'טיפים' - אנשים שיתפו פעולה ונתנו לו אזהרות בכל פעם שבאו לבדוק אותו. אם אתה מקבל 20-30 דקות התרעה לפני בדיקה, יש לך מספיק זמן כדי להחליף את השתן שלך. ובתקופה ההיא היו בעיקר בדיקות שתן. הספורטאי מתרוקן מהשתן שלו, ובאמצעות קטטר מחזיר שתן אחר 'נקי' לגוף וככה הבדיקה יוצאת נקייה. בדיקות דם לא כל-כך היו נהוגות אז, וכמו שאמרתי גם הטכנולוגיה לא כל-כך אפשרה למצוא דברים בדם".
והיום הרמאים ממשיכים לרמות?
"היום כמעט בלתי אפשרי לרמות. לכל ספורטאי יש מה שנקרא 'דרכון ביולוגי' (biological passport ) שהוא בעצם רשימה של הנתונים הגנטיים שלו. ככה ניתן לאתר כל שינוי קטן שחל בפרופיל ההורמונלי, שמשויך בעצם לטיפול והתערבות שעשה הספורטאי במטרה לרמות. כך שהיום לא צריך לתפוס את החומר עצמו, מספיק שרואים שינוי בפרופיל".