10 שנים לאחר הקמת הרשות לאיסור הלבנת הון, ו-12 שנים לאחר חקיקת חוק איסור הלבנת הון, עושה התביעה, באופן חוזר ונשנה, שימוש לא זהיר וחסר אחריות בעבירה של הלבנת הון.
כמעט בכל כתב אישום על עבירת רכוש מופיעה גם עבירה על הלבנת הון, זאת בניגוד לכוונת המחוקק. המשמעות של צירוף עבירת הלבנת הון לכתב אישום (על עבירת רכוש) מאפשרת לתביעה להקפיא ולחלט את רכושו של העבריין, וכן לדרוש הכבדה ממשית בענישה, על אף שלעיתים קרובות אין לצירוף זה הצדקה עניינית או נורמטיבית.
החוק לאיסור הלבנת הון מגדיר כי הסתרה ושימוש ברווחים, שמקורם בעבירת מקור, הם עבירה בפני עצמה. גם לפני חקיקת חוק איסור הלבנת הון היו קיימות בחוק העונשין עבירות שהגדירו פעולות אלה כעבירה ("קבלת נכסים שהושגו בפשע" ו"קבלת נכסים שהושגו בעוון"); אולם החוק "שידרג" את מעמדן של עבירות אלה, ובהגדירו אותן כ"הלבנת הון" הוא הביא להחמרה ממשית בענישה.
הרעיון היה למנוע מעבריינים ליהנות מפירות העבירה, וכן למנוע מהם להשתמש ברווחי העבירה לביצוע עבירות נוספות; אך הבעיה היא שהתביעה אינה מייחדת את השימוש בעבירה זו למקרים שבהם ראוי להאשים בהלבנת הון, אלא מוסיפה עבירות הלבנת הון לכתב האישום בשל כל פעילות הקשורה לעבירה שבשלה הוגש כתב האישום, גם כשמדובר בפעילות שהיא חלק בלתי נפרד מאותה עבירה. כך מואשם העבריין בהלבנת הון בשל פעולות אשר אינן מצדיקות ענישה נפרדת, למשל: הפקדת רווחי עבירת המקור בבנק, החלפתם בצ'יינג' וכל שימוש בהם.
אילו היו הרשויות מצמצמות את השימוש בעבירת הלבנת הון למקרים שבהם מבצע העבריין פעילות שיש לה מאפיינים מתאימים לעבירות מסוג הלבנת הון, ניתן היה להצדיק את הוספת העבירה לכתב האישום כעבירה נפרדת שיש לה ערך פלילי נוסף. עבירות מסוג זה הן למשל: מקרים שבהם העבריין יוצר מערכת חשבונאית כוזבת, מקים חברות-קש, משתמש בישויות פיקטיביות או בנאמנויות, מחלק את רווחי העבירה בין מספר רב של חשבונות ומעביר אותם מחשבון לחשבון.
אולם כל עוד מצורפת העבירה כמעט באופן אוטומטי לכל כתב אישום בעבירת רכוש, כטפל ההולך אחרי העיקר, יש תחושה שיש כאן ניצול ציני של השימוש בעבירות הלבנת הון והדבקתן כשם נוסף לפעילות עבריינית מוכרת. מהלך שמטרתו לאפשר לתביעה לדרוש החמרה בענישה, או להפעיל לחץ כדי לסיים את התיק בעסקת טיעון.
* הכותבת משמשת כמרכזת האקדמית של ההשתלמות בנושא איסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין.