בשעה 21:00 נכנסה הפסקת האש לתוקפה. ב-21:01 טיפסתי על כסא הבר הגבוה במסעדת אואזיס.
גבר חייב לעשות מה שגבר חייב לעשות.
פשטתי את המעיל ה"כאילו צבאי" שלי ותליתי אותו על הכסא. בלוז ישן התנגן באוויר.
אחרי הכול, היה כבר אישור רשמי, גם אם בן דקה בלבד, לכך שהתותחים השתתקו ולכן המוזות יכולות לשוב ולבלבל את המוח. גם אם הן רק מוזות קולינריות. בהתחשב בעובדה שהתוכנית הראשונה שקשת ניסתה לשוב ולשבץ (גם אם ללא הצלחה יתרה, האירועים היו חזקים יותר), בין מהדורות החדשות האינסופיות, הייתה כמובן מאסטר שף, נראה שעם ישראל ממתין לליטרת הבשר שלו, לפחות הווירטואלית, גם מחוץ לבועה התל-אביבית.
מסעדת אואזיס היא ללא ספק אחת מגולות הכותרת של הבועה בשנה האחרונה. דומה שכל מי שמחשיב את עצמו כמצוי בסוד העניינים, כבר ביקר במסעדה החצי סודית, זו שאף מקומון לא פסח עליה כמובן. דיברו על שפית אמריקנית מטורללת משהו, שפתחה מקום קטן אחרי שניהלה קייטרינג מחתרתי בביתה, והשמיצה את כל עולם האוכל המקומי מעל דפי הבלוג שלה.
אואזיס החליפה בתחילת השנה את המעדנייה הלא פחות סודית והנהדרת שניהלו במקום, ללא הצלחה יתרה, שני השפים בוגרי יועזר בר יין, בן תדהר (שחזר אל כור מחצבתו מאז) ואילן דובשני, שנשאר כירושה במקום החדש.
בערב שבו ביקרתי במקום, עדיין כיכבה כאן מנה בשם "לחבר היקר שלנו - פסטת חלמונים עם 'גילוחים' של כמהין שחורות מפריגור מצרפת!! עם 'ביצה חומה של אפי' מעוכה וחמאה הולנדית. מומלץ עם כוס שאבלי".
נדמה שרק תל-אביבי מעודכן במיוחד יוכל להבין שמדובר במנת מחווה לשאול אברון המנוח ולפסטת 40 החלמונים שלו, ושעל הדרך שולבה כאן גם מחווה-קריצה לשכן ממול, הלא הוא אפי מהסביח. מבולבלים? גם אני.
עם כל אהבתי לשאול, והעצב הרב שתקף אותי על לכתו של מעסיקי לשעבר ביועזר, לא הצלחתי להביא את עצמי להזמין פסטה עם חמינדוס. יש גבול.
להרפתקני אוכל
עיון קצר בשאר התפריט גילה שלא יהיה לי קל גם עם שאר המנות. התפריט התכתב כמעט עם כל פינה ברחבי הגלובוס ועשה זאת בצורה שעל הנייר לפחות, עוררה בי רתיעה קלה.
קחו למשל מנה בשם "בריסל - פטוצ'יני קקאו עם כבדי עוף על הגריל, עשבים טריים, וקוניאק, צ'אטני אפרסק ופסטו כמהין לבנות". גם אם זה מה שרוב הסועדים במסעדה הזערורית הזו הזמינו באותו ערב, לא גבר מסוקס כמוני (כן, בטח), יאכל פסטת שוקולד.
מצד שני, עם כל רצוני להרבות באכילת דגים ולהמעיט בבשר, דניס הוא לא הדג הכי מעניין בעיר, גם אם קוראים לו "סייגון" והוא מוגש ב"רוטב וייטנאמי יוצא דופן". כן, הבנתם נכון, לשש מתוך שמונה המנות העיקריות, קוראים כאן על שם העיר שהעניקה לשפית את ההשראה להכנתן. גם ברלין, וסן פרנסיסקו כיכבו כאן בין השאר. בחרתי, אם כן, במנות שהתכתבו עם מטבח הרבה יותר מוכר. הזמנתי שני חצאי מנות ראשונות בסגנון איטלקי משהו.
מנת "סלט זוקיני נא - אלה רומא" (כל השגיאות הקטנות הן במקור והן נסלחות כי רימה אוליברה, השפית, היא כאמור לא ממש מכאן. בצידו האנגלי של התפריט הכל זורם להפליא), הגדירה את עצמה כך - "רצועות זוקיני טריות שמן כמהין, לימון ופקורינו רומאנו. פשוט ונפלא להתחיל ארוחה...".
אני לא ממש משתגע על שמן כמהין אבל כאן הוא נמזג בזהירות על המנה ולמרות שעדיין הייתי מוותר עליו, הוא לא הפריע לקישואים הדקיקים לזהור באור יקרות רענן. מאיפה הבאתי את המשפט הזה עכשיו?
מנת הפתיחה השנייה נקראה "פורצ'יני מזוייפות !!" (ושוב, סימני הקריאה במקום). גם כאן אתן את רשות הדיבור לתפריט של אוליברה: "צלחת פטריות מלך היער ענקיות, מושרות במשך יומיים בתמצית פורצ'יני וצלויות עם שמן זית, פלפל שחור גרוס, פטרוזיליה ופרמזן איטלקית. אם תעצמו את עיניכם, תרגישו שאתם ברומא אוכלים פטריות פורצ'יני בגריל".
טוב, אז ככה. דמותו המרצדת של רוני דניאל בפיצוצייה ממול קצת הפריעה לי להיזכר ברומא, שבה לא ביקרתי עדיין ממילא. פטריות פורצ'יני על הגריל לעומת זאת, דווקא יצא לי לאכול, בסיינה אמנם אבל בכל זאת. זה לא היה בדיוק זה. אבל זה היה נפלא, לא פחות. לא פורצ'יני אמנם, אבל מאוד טעים ולשמחתי מאוד לא יצירתי למרות התיאור המפוצץ והמרתיע. אותי לפחות.
לפני שתי אלו קיבלתי שוט קטן של בלאדי מרי משובח ומנת פתיחה משעשעת חיך של מעין קרקר קטן של שרימפס וטפיוקה ועליו טרטר דניס ועגבניות בכוסברה וצ'ילי. נהדר.
המשכתי לעבר העיקריות עם העיר היחידה בתפריט שהצלחתי להתחבר איכשהו למה שהציעה.
"מקסיקו סיטי - נתח קצבין מושרים באצ'יוטה מקסיקנית! על הגריל, עם קסדייה של גבינה ופלפלי אנצ'ו שחורים (שהבאתי ממקסיקו) וסלסה של עגבניות וחלפניו" (ושוב, השגיאות...).
כל הממבו-ג'מבו הזה התגלה כאחלה שווארמה מקסיקנית. אם הייתה אוליברה דוחפת את כל הכבודה לתוך הקסדייה (אותה פיתה מקסיקנית דקיקה) ולא מסתפקת במילוייה רק בגבינה כשכל שאר המרכיבים שוכבים לצידה ועליה, הייתה המנה הופכת לחזירית עוד יותר. במובן הכי חיובי של המילה. גם ככה זה היה טעים להפליא.
קינחתי בקרפצ'יו מנגו מקורמל עם גלידת כפיר ליים. מרענן ונהדר.
עכשיו רק נותר לאוליברה להיפטר מכל עלעלי הפרחים (שחלקם לפחות לא נראו לי כלל כפרחי מאכל), שהיא משליכה בכפייתיות על כל מנה, להוריד את כובע הנמר המטופש שהיא חובשת, לוותר על התנועות המנייריסטיות שהיא מבצעת מדי פעם ולהתרכז במה שברור שהיא יודעת לעשות היטב. לבשל.
אואזיס היא לא מסעדה לכל אחד. החלל הקטן מנצח אמנם את הקלסטרופוביה שיכול היה לסבול ממנה, אבל האוכל הוא בהחלט שונה. כמעט מוזר.
אם אתם הרפתקני אוכל, חובבי אוונגרד, או סתם רוצים לאכול אוכל טוב אבל קצת אחר, אואזיס הוא בהחלט המקום בשבילכם.
אואזיס: טשרניחובסקי 2, תל-אביב, 03-6206022, ב'-ו' 19:00-00:00
מחירים:
סלט זוקיני - 38 שקל
פורצ'יני מזויפות - 58 שקל
מקסיקו סיטי (נתח קצבים) - 120 שקל
כוס קיאנטי - 26 שקל