פלאפל רצון / צילום: תמר מצפי
למרות שמסעדת אואזיס שוכנת שני מטר ממקום העבודה שלי (כן, כבר הסברתי כאן כמה פעמים, יש לי "דיי ג'וב". אני לא רק רודף אחרי ציפורים ואוכל במסעדות כל הזמן), הרי שגם אם הייתה פתוחה לעסקיות צהריים, והיא לא, לא נראה לי שהייתי אוכל שם פעמיים בשבוע. ולא רק בגלל המחירים. כמה סייגון, ברלין ובריסל יכול יהודי כמוני לספוג באופן סדיר. אני הרבה יותר לודג' וסלוניקי. ביומיום המהיר שלי, אני בכלל קהיר, איסטנבול וצנעא, עם נטייה קלה לבגדד בזמן האחרון. אל השילוש הקדוש שלי, חומוס-שווארמה-פלאפל, הצטרף בשנים האחרונות גם הסביח של אפי השכן וריבע לי את המשולש.
פלאפל רצון ברחוב קינג ג'ורג', הוא אחד המצטרפים החדשים לשכונה שבה שוכנים זה לצד זה כמה ממלכי הפלאפל הבלתי מעורערים של תל-אביב, ותיקים כחדשים.
במקום שבו פועלים, זה שנים רבות, מוסדות מיתולוגיים כמו הפלאפל של ג'וני, כוכים נפלאים כמו ד"ר סעדיה, וטוענים חתרניים לכתר כמו "הקוסם", נדמה שצריך להיות משוגע אמיתי כדי לנסות ולהתחרות בהם. ועוד עם מנה שעולה שישה שקלים.
כן, קראתם טוב. שישה שקלים עולה המנה של רצון, היבוא החדש מרמת גן.
לא תמצאו כאן פיתות מקמח מלא בתוספת שקל, או פיתה ללא גלוטן בתוספת ארבעה שקלים, שהם כאמור כמעט מחיר המנה כאן. גם לא את הצ'יפס הממכר של אפי או החציל המטוגן של הקוסם. אפילו לא חמוצים בעמבה שהם המעט שאפשר לקבל כאקסטרה אצל הדוקטור. רק חומוס חם וטרי, סלט, מלפפונים חמוצים וטחינה. זה הכול.
זה לא הפלאפל הכי טעים שאכלתי בחיים שלי, גם לא הכי רע. פלאפל סביר. לא מעט בימינו. אבל המחיר, המחיר. איך לעזאזל הם עושים את זה?
מפסידים על כל מנה או מוכרים כל-כך הרבה. ימים יגידו. בינתיים, כשאף אחד לא רואה, אני מתגנב מדי פעם וחוסך כמעט 10 שקלים. אל תגידו כלום לג'וני.
פלאפל רצון: המלך ג'ורג' 17, תל-אביב. א'-ה' 10:00-21:00, ו' 10:00-16:00
מחירים:
מנה פלאפל - 6 שקלים
כוס מיץ - 4 שקלים