בית המשפט מאשר לנהל תביעה נגזרת, בגין מתן שכר-עתק למנכ"ל חברה ציבורית, ללא אישור האסיפה הכללית של החברה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר היום (א') לבעלי מניות בחברת המכשור הרפואי, אילקס מדיקל, לנהל תביעה נגזרת בשם החברה נגד משה בן שאול, מנכ"ל החברה לשעבר ובעל השליטה בה ונגד חברי דירקטוריון אילקס מדיקל , שהיא חברה ציבורית.
זאת, בטענה כי תנאי ההעסקה של בן שאול ושכרו, לא קיבלו את האישורים המתאימים ובין היתר, לא קיבלו את אישור האסיפה הכללית של החברה. באמצעות משרד עוה"ד שאשא וצמח, דורשים התובעים ארנון ואלונה אפרת מבן-שאול להחזיר לקופת החברה את השכר בסך 31 מיליון שקל שקיבל, לטענתם שלא כדין, מאז 2005.
שופטת המחלקה הכלכלית, רות רונן, ציינה בהחלטתה לאשר את ניהול התביעה הנגזרת נגד בן שאול כי "קיימות אינדיקציות לא מעטות המטילות ספק בכך כי שכרו של בן שאול היה הוגן". לדבריה, השוואה למקבלי שכר אחרים, ובין היתר למנכ"לים בחברות בעלות היקף פעילות דומה, "אינם מחזקים את המסקנה לפיה שכרו של בן שאול הוא סביר והוגן".
כן ציינה כי הסדר השכר שקיים בהעסקה של בן שאול הוא בעייתי גם מבחינת אופן העלאת השכר שלו. "בן שאול זכאי בהתאם להסכם ההעסקה לעלייה ריאלית של 7% בשכרו, שאינה תלויה בשום משתנה אחר. באופן זה חלה עלייה ריאלית משמעותית בשכרו של בן שאול במהלך השנים. כך לדוגמה, שכרו עמד על שיעור של 2.4 מיליון שקל ב-2005 וב-2010 היה השכר בשיעור של 8 מיליון שקל. ב-2011 השתכר בן שאול 10.6 מיליון שקל", כתבה.
לדבריה, "עניין זה אינו שולל בהכרח באופן חד משמעי את העובדה כי השכר העכשווי של בן שאול הוא הוגן, אולם הוא ודאי מעלה שאלות נכבדות שהמשיבים צריכים להתייחס אליהן", כתבה השופטת.
ניהול התביעה הנגזרת אושר נגד בן שאול עצמו אך לא נגד חברי הדירקטוריון של החברה. השופטת קבעה כי התביעה נגד הדירקטורים נדחית הואיל והמבקשים לא פרטו את הטענות העובדתיות והמשפטיות נגד כל אחד ואחד מהם.
השופטת ציינה כי החברה עצמה הודתה שהיה עליה להביא לאישור האסיפה הכללית ב-2005 את הסכם ההעסקה של בן שאול, וכך עלה גם מחוות דעת שניתנה לחברה ע"י פרופ' שרון חנס. עם זאת, בן שאול וחברי הדירקטוריון, טענו כי אם הסכם ההעסקה עם בן שאול הייתה מובא לאישורה של האסיפה הכללית, סביר להניח כי היא הייתה מאשרת את תנאיו.
לדבריהם, ניתן ללמוד זאת מאינדיקציות שונות ובין היתר מכך שהאסיפה אישרה באותה תקופה את תנאי השכר של קרובי משפחה של בן שאול שהועסקו בה. השופטת קבעה כי "אין מקום לכך שביהמ"ש יניח איך הייתה האסיפה הכללית נוהגת, לו העניין היה מובא בפניה. זאת משום שהחשיבות של אישור האסיפה הכללית (קרי בעלי מניות המיעוט) היא בין היתר באפשרות לקיים בפניה דיון, באפשרות של בעלי מניות להתנגד לאישור ולנסות לשכנע בעלי מניות אחרים שלא להסכים לאשר את ההסכם בתנאים הקיימים".
לדבריה, "'ניחוש' של ביהמ"ש ביחס לתוצאה אפשרית של ביהמ"ש ביחס לתוצאה האפשרית של דיון באסיפה הכללית בשנת 2005, אינו אפשרי ובעיקר אינו רצוי - שכן הוא מייתר את ההליך החשוב של דיון בפני הגוף שלו ניתנה הסמכות לקבל את ההחלטה".
"סכומים חריגים"
צוין כי ביולי 2011 קבעה רשות ני"ע כי אילקס שילמה 31 מיליון שקל לבעל השליטה בחברה משה בן שאול תוך חריגה מהותית מתנאי הסכם ההעסקה שלו. דירקטוריון אילקס דוחה את טענות הרשות וטוען שהכספים שולמו לבן שאול כדין. יחד עם זאת, הרשות לא דרשה את ההחזר הכספים. עמדת הרשות פתחה צוהר למשקיעים ואיפשרה את הגשת התביעה לבית המשפט בדרישה להחזר הכספים העודפים שקיבל בן-שאול.
על חברי הדירקטורין נמנים השר לשעבר, דני נווה, משה דברת, אבי זליגמן, מאיר יעקובסון ובני משפחתו של משה בן שאול, קלוד, יונתן ולוסיאן בן שאול.
משפחת ארנון נחשפה לאי הסדרים לכאורה באישור שכרו של בן-שאול בעקבות התכתבות בין החברה לבין רשות ני"ע, שפורסמה באתר הבורסה. הרשות ביקרה את הליך אישור השכר ודרשה לכנס אסיפה כללית חוזרת שתאשר את השכר בדיעבד.
"הסכומים ששולמו לבן-שאול חורגים מהשכר הסביר והראוי למנכ"ל בחברה כזו", הם כותבים בתביעה. "בעל השליטה בחברה שולט בכל מנגנוניה. בדרך זו הוא דואג למשיכות שכר מופלגות לו ולבני משפחתו", הם כתבו בבקשה.
התובעים הוסיפו כי "אחת הרעות החולות שמהן סובל השוק הישראלי היא שבעלי השליטה עושים בחברות ציבוריות כבשלהן ולא מהססים לפגוע ולעשוק את בעלי מניות המיעוט".
אילקס, שמשווקת בדיקות רפואיות, הונפקה בבורסה בתל אביב ב-1994. המייסד, בן-שאול, שימש כמנכ"ל וכיו"ר החברה. ב-2005 אסרה האסיפה הכללית של החברה על בן-שאול לכהן בשני התפקידים והוא הפסיק לכהן כיו"ר.
לדעת התובעים, שינוי זה דרש אישור מחדש של הסכם ההעסקה באסיפה הכללית, אך החברה לא ביצעה הליך זה. עלות שכרו מאז 2005 הסתכמה ב-31 מיליון שקל. שכרו החודשי, שעומד כיום על 209 אלף שקל ברוטו, נגזר בין השאר מהרווח שמציגה החברה וכן מבונוסים שונים, והוא עולה בהדרגה משנה לשנה, במקביל לעלייה בשיעורו מהרווח. השכר השנתי ב-2010 עמד על 8 מיליון שקל, כ-26% מרווחי החברה.
התובעים מצביעים על כך שבתו, בנו וחתנו של בן-שאול מועסקים בחברה ועל כך שלמשפחה יש רוב בדירקטוריון.