סף מסוכן של הגבלה על חופש הביטוי וחופש העיתונות נחצה שלשום (ב') על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א. החלטתו של השופט הבכיר גדעון גינת להוציא צו מניעה האוסר על העיתונאים אילנה דיין ועמרי אסנהיים ומערכת התוכנית "עובדה" מלשדר כתבה העוסקת בפרשות הרצח שבהן מואשם שמעון קופר, בעילה של סוביודיצה - לא רק מקימה לתחייה את סעיף האישום הנושן, שנחשב אות מתה בשל מדיניות אכיפה, שמגמתה הגברת השקיפות וחופש הפעולה התקשורתי.
פסק הדין, שייבחן בערעור על-ידי העליון, נוקט צעד חריף וחסר תקדים של הגבלה מראש של כלי תקשורת מלפרסם כתבה, באמצעות צו מניעה שיפוטי, במקום לטפל בעניין בדרך המלך במשפט הפלילי - העמדה לדין בדיעבד.
כתב האישום נגד קופר בגין רצח רעייתו ג'ני מור חיים לא היה בא לעולם אלמלא טיפלה מערכת "עובדה" בפרשה. בכתבה ששודרה במארס 2010, תוארו נסיבות מותה של אשתו הראשונה של קופר וגירושיו מאשתו השנייה, וסיפור חקירת מותה של אשתו השלישית - חקירה שהמשטרה סגרה בעילת חוסר אשמה.
שידור הכתבה עורר סערה ציבורית, שהובילה לפתיחה מחודשת של החקירה, ובסופו של דבר להעמדתו של קופר לדין. דומה שאין מקרה מובהק יותר של עבודה עיתונאית אחראית ומועילה - שסייעה לעשיית דין במקום שבו מערכת אכיפת החוק כשלה.
ריסון אכיפתי
שלשום ביקשה מערכת "עובדה" לשוב ולטפל בפרשת קופר. בכתבה, שאמורה הייתה להיות משודרת, התכוונה דיין לשדר כתבת המשך, ואולם, בסופו של דבר הכתבה לא שודרה בשל פסק דינו של גינת, שניתן 4 שעות לפני השידור המיועד, באופן שאינו מאפשר הגשת ערעור אפקטיבי לעליון.
ההחלטה ניתנה במסגרת הליך חריג, שבו פנה קופר לבית המשפט בדרישה למנוע את השידור, וזאת על בסיס סעיף 71 לחוק בתי המשפט - סעיף הסוביודיצה. סעיף זה קובע כי "לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו".
כיצד קובעים אם יש לעיתונאי או לגורם המשדר מטרה להשפיע על ההליך הפלילי? - "ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לוודאי", קובע החוק, "כמוה כמטרה להשפיע".
הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה נוקטים זה שנים רבות ריסון אכיפתי בכל סוגי העבירות הפליליות המשיקות לחופש הביטוי - מפרסומי הסתה והמרדה, ועד סוביודיצה ואיסורי פרסום. גם סעיף הסוביודיצה עצמו צומצם במשך השנים: תחולתו על הליכים אזרחיים ומינהליים בוטלה, והוא נותר בתוקף ביחס להליכים פליליים בלבד.
ועם זאת, לפני כשנה קבע העליון - היה זה בפסק הדין בעניין תביעת לשון הרע של סרן ר' נגד אילנה דיין עצמה - כי עובדת היותו של תיק משפטי מסוים תלוי ועומד בערכאה שיפוטית, אינה מבטלת בהכרח את העניין הציבורי והעיתונאי, ואינה פוסלת סיקור עיתונאי מקביל של אותה פרשה.
צעדים מניעתיים
ואולם, השופט גינת התעלם ממדיניות האכיפה הנוהגת ומעמדתו העקרונית של העליון. הוא קיבל את טענתו של קופר כי שידור התוכנית "יפגע בטוהר ההליך הפלילי", ולכן הוא פסול מכוח עיקרון הסוביודיצה.
הפרקליטות הציגה עמדה רגרסיבית, התומכת באיסור שידור התוכנית, נוכח הפירוט הצפוי של גרסאות העדים, טרם מתן עדותם בבית המשפט. זו עמדה אנכרוניסטית, נוכח עיקרון פומביות הדיון המשפטי, והעובדה שהעיתונות רשאית לפרסם עדויות הן לפני המשפט והן במהלכו, אם הדלתיים לא נסגרו, ואם לא מוטל איסור פרסום קונקרטי על הדברים.
גינת הסיק מאמירה של השופט יצחק עמית, במסגרת פסיקה של העליון מלפני כשנה, כי לשופט מותר לנקוט גם צעדים מניעתיים, ולא רק צעדים שלאחר מעשה, כדי להגן על טוהר ההליך השיפוטי. ואולם, הוא הרחיק לכת כשקבע כי צעדים אלה כוללים לא רק סגירת דלתיים וצווי איסור פרסום אלא גם צו לאיסור שידור מראש.
את הסלקטיביות שבהחלטתו לאסור על "עובדה" לשדר כתבה בנושא, לאחר שכלי תקשורת רבים אחרים עסקו בפרשה, הוא הסביר בכך ש"לא עניינה של תוכנית טלוויזיה פופולרית, המשודרת בערוץ מרכזי והזוכה לצפייה מרבית, כעניינו של שידור ופרסום בערוצים אחרים".
לדבריו, "המסקנה בדבר מטרה להשפיע על מהלך המשפט היא בגדר אפשרות קרובה לוודאי וצפויה מראש".
גישתו המחמירה של המחוזי תיבחן כאמור בידי העליון, שיכריע אם לאפשר את שידור הכתבה - או לשנות את כלל המסורת הפסיקתית בנוגע לחופש העיתונות בסיקור הליכי משפט.