האם קיימים הבדלים בשיטות הניהול ואופי הניהול של מנהלים ממדינות שונות? עד כמה אופי הניהול של כל מנהל מושפע מהתרבות שבה גדל?
מחקר בינלאומי, שהשנה כלל לראשונה גם מנהלים ישראלים, ביקש לבדוק גם שאלות אלו. את המחקר ערכה חברת Korn/Ferry, העוסקת באיתור ובגיוס בכירים ומיוצגת בארץ על-ידי חברת עמדה, ותוצאותיו מוצגות לראשונה ב"גלובס".
לדברי נורית ברמן, מנכ"לית חברת עמדה Korn/Ferry המתמחה באיתור וגיוס מנהלים בכירים ובייעוץ להנהלות בכירות בתחומי משאבי אנוש ופיתוח קריירה, המחקר, שנערך זו השנה החמישית, כלל לאורך השנים 600 אלף מנהלים ברחבי העולם, והשנה השתתפו בו כמה עשרות מנהלים ישראליים, כולם מחברות בינוניות וגדולות.
"בעזרת שאלון הכולל קייס סטדי שבעקבותיו שאלות של 'מה היית עושה אילו', אנו מנתחים את אופי הניהול של המנהל הישראלי הממוצע ומשווים אותו לאופי הניהול של אלו שהוגדרו במחקר של Korn/Ferry כמנהלים הטובים ביותר, ה-Best in Class", מסבירה ברמן.
קבוצת ה-Best in Class, שאליה משווים מנהלים מכל העולם, כוללת מנכ"לים ממקומות שונים שהשכר שלהם נמצא ברמות הגבוהות ביותר. הם מנהלים מעל ל-1,500 עובדים, והחברות שהן עומדים בראשן מראות שיעורי צמיחה עקביים.
מהמחקר עולה כי קיים פער משמעותי בין סגנון המנהיגות והמיומנויות הרגשיות של המנהל הישראלי הממוצע לזה של המנהל ה-Best in Class. בסגנון החשיבה - הפער קטן בהרבה.
לדברי ברמן, סגנון המנהיגות משקף את התפקיד שהמנהל לוקח על עצמו כשהוא מבקש לרתום ולהניע את עובדיו. "המנהל הישראלי מאמץ דפוס התנהלות של מג"ד. הסגנון שלו הוא של 'אני יודע'", אומרת ברמן.
מהמחקר עולה כי המנהל הישראלי מתקשר באופן מפורט ועמוס בפרטים, הוא שכלתני ושואף להשיג את הסטנדרטים האיכותיים ביותר. הוא מוכן לשמוע אחרים, אך משדר דומיננטיות ולכן עשוי להיתפס כמי שפחות מקשיב לאחרים. לעומתו, הפרופיל המנהיגותי של המנהל ה-Best in Class, מאופיין כמי שמטפח שיתוף וקונצנזוס תוך שהוא בונה צוותים אפקטיביים. הוא מבטא את עמדותיו תוך שימוש בטאקט ובדיפלומטיה מבלי לאבד את הנחרצות שלו.
"לפני 40 שנה היו פה 2 סוגי מנהלים: בעלי הבית, שניהלו על פי אינטואיציה, או קצינים בכירים שהביאו תפיסת עולם צבאית. בתוך התרבות הזו גדלו המנהלים של היום. המנהל הישראלי החל להיחשף לתרבות הניהול הגלובלית בצורה מסיבית רק בעשור האחרון, עם כניסתן של חברות רב-לאומיות ויציאתם של מנהלים ישראלים לפרקי זמן לחברות-האם בחו"ל. ככל שתגדל החשיפה של מנהלים ישראלים לתרבות הניהול של החברות הגלובליות - כך ישתנה הדנ"א המנהיגותי של המנהל הישראלי", אומרת ברמן.
לישראלי חשוב להבין את העובד
מהמחקר עולה עוד, כי קיים פער בין המיומנויות הרגשיות של המנהל הישראלי הממוצע לאלו של המנהל האידיאלי. המיומנויות הרגשיות מבטאות את הדרך שבה המנהל בוחר להתמודד עם אחרים ועם מצבים טעונים רגשית. מהמחקר עולה כי המנהל הישראלי הממוצע אוהב מצבי חוסר ודאות. הוא מתמודד בקלות עם שינויים. הוא גם יציב רגשית, לא מתוסכל בקלות, וחשוב לו מאוד להבין את העובד.
לדברי ברמן, הנתון המדאיג כאן הוא חוסר המוכנות של המנהל הישראלי להתמודד עם סיכונים ואתגרים. "המנהל הישראלי, לפי הסקר, לא מעז. הוא מתמודד בצורה אפקטיבית עם קונפליקטים - אך משתדל להימנע מנטילת סיכונים גדולים. סגנון זה נובע מאופיו של השוק הישראלי. אנחנו שוק קטן יחסית, כולם מכירים את כולם, ומנהלים חוששים מכישלונות שיפגעו במוניטין שלהם", היא אומרת.
המיומנויות הרגשיות של מנהל ה-Best in Class, מבטאות פחות נינוחות במצבי משבר ויכולת גבוהה יותר לדבקות במטרה אל מול משימות קשות. בנוסף, המנהל ה- Best in Classחושש פחות ליטול סיכונים מאשר המנהל הישראלי.
התחום שבו הפערים בין המנהל הישראלי למנהל ה-Best in Class היו מינימליים היה דפוסי חשיבה. בתחום זה בדקה החברה את תהליך קבלת ההחלטות של המנהלים. "המנהל הישראלי מוביל על מנהל ה- Best in Class ביכולת האינטלקטואלית שלו. יש לו יכולת להציב סטנדרטים גבוהים, יכולת להסתמך על ידע והירידה שלו לפרטים מאוד גדולה. זה סותר את הדימוי של המנהל הישראלי, שנתפס לפעמים כחפיפניק", אומרת ברמן.
אבל מרכיב אחר בתחום זה מראה פער לרעת המנהל הישראלי - והוא שיתוף הפעולה. "בדקנו עד כמה המנהל פתוח לדעות של אחרים, עד כמה הוא פתוח להחלפת מידע וכמה הוא מעודד את הארגון לקונצנזוס. אנחנו מוצאים את היכולת של המנהל הישראלי בתחום הזה נמוכה יחסית", אומרת ברמן.
