מסעדת "יועזר בר יין" מתה ביחד עם שאול אברון. חוב של כ-2 מיליון שקל שצברה המסעדה המיתולוגית לספקים, לעובדים ולבנקים הוביל אתמול (ד') לסגירתה, כ-18 שנים לאחר פתיחתה, וכ-4 חודשים בלבד לאחר פטירתו של אחד מבעליה ומייסדה, המסעדן והעיתונאי, שאול אברון.
היום (ה') הוציא משרד עורכי הדין זיו-אייזנר ושות' הודעה בשם הבעלים הנוספת של המסעדה, חברת ציפורה בר יין וציפורה אסף, הודעה רשמית על הפסקת הפעילות של המוסד הקולינרי התל-אביבי, שנפתח ב-1995 סמוך לכיכר השעון ביפו.
ל"גלובס" נודע כי לבעלים יש חובות, לפי החלוקה הבאה: כ-300 אלף שקל לעובדים (כ-20 עובדים, מלצרים, ברמנים, טבחים, מנקים); כחצי מיליון שקל לספקים; וכחצי מיליון שקל לבנק לאומי; יתרת החוב, בסך כ-700 אלף שקל, היא למלווים פרטיים, בהם בני משפחה.
בהודעת משרד עורכי הדין נאמר כי לאחר מותו המצער של אברון ז"ל, נוצרו נסיבות כלכליות ואישיות, שהביאו לכך שהחברה אינה יכולה להמשיך לפעול. "בעלי המסעדה עשו כל שביכולתם לשימורה, אך לאור העובדה שללא הזרמת כספים המסעדה אינה יכולה עוד לתת שירותים לקהל לקוחותיה, לא נותר לבעליה אלא להשלים עם העובדה כי לעת הזו המסעדה תפסיק לפעול במתכונתה הנוכחית", כתב משרד עורכי הדין.
אברון, שהיה ידוע כמובילי עולם הקולינריה בישראל, נפטר בראשית נובמבר 2012. עם מותו הודיעו שותפתו, אסף, וצוות המסעדה כי "יועזר בר יין" תמשיך לפעול כרגיל, ואף החלו לשפצה.
בראיון ל"מעריב" בסמוך למותו של אברון, אמרה אסף כי "יש לנו צוות שהוא חלק בלתי נפרד מהמסעדה, מנהלת שנמצאת איתנו כבר 14 שנה, השף בן תדהר שעובד איתנו כעשור ומלצרים ותיקים, ויש את הלקוחות שלנו שרוצים שהמוסד ימשיך. אז מצד אחד יש הרבה עצב לעשות את זה בלי שאול, אך מצד שני יש לנו אנרגיות להמשיך את המפעל שלו".
ואולם, ל"גלובס" נודע כי למרות המוניטין הרב שלה, "יועזר בר יין" הייתה נתונה בקשיים כלכליים משמעותיים מזה זמן רב. באחרונה עבר המקום שיפוץ מקיף בהשקעה גדולה, שאמור היה לשפר את מצבו, אך רק הגדיל את מצבת החובות.
מאז מותו של אברון, אסף עשתה אסף ניסיונות רבים כדי למצוא קונה או משקיע למסעדה, אך מאמציה לא צלחו. בימים האחרונים, בשל המצב הקשה, אי-אפשר היה עוד לשלם משכורות לעובדים.
חיפוש אחר משקיע
במכתבו הבהיר עו"ד אייזנר כי אסף תמשיך לסייע בניסיונות להכניס משקיע למסעדה, לשמור על המוניטין שלה ולהחזיר את הכספים לנושיה.
"בעת הזו פועלים מרשיי במאמץ נוסף לאיתור גורם שיהיה מוכן לשלב ידיים להצלת המסעדה ו/או להשאת סכומי ההחזר לנושיה", כתב עו"ד אייזנר. "מרשיי מקווים כי יימצא הגורם ו/או המשקיע שיאפשר את המשך פעילות המסעדה ושימור מורשתה הקולינרית והאנושית".
אייזנר ביקש להודות בשמה של אסף לציבור הרחב והנאמן של לקוחות "יועזר בר יין" ולספקיה על "שנים ארוכות ויפות, בהם איפשרו למסעדה להיות מוסד קולינרי מוביל בישראל, ומייחלת לכך כי עוד תסב להם הנאה מרובה".
לדבריו, "מעתה בכל עניין הנוגע למסעדה, יש לפנות למשרד באי-כוח המסעדה".
מחלוצות הגורמה
רבים ראו ב"יועזר בר יין" מוסד קולינרי מוביל, סמל לאיכות גבוהה, שאינה מתפשרת ואינה נכנעת לטרנדים. "יועזר" אף הייתה מחלוצות מסעדות הגורמה בישראל.
טל חוטינר, מסעדן ואיש תעשיית האלכוהול, אמר ל"גלובס" כי לדעתו סגירת המסעדה מהווה תעודת עניות לעולם המסעדות בישראל. "מצער מאוד לדעת שמסעדה ברמה ובאיכות שכזו נסגרת", אמר. "בשום מקום אחר בעולם זה לא היה קורה. מסעדות ברמה של 'יועזר' הן בדיוק המסעדות השורדות בעולם לאורך עשרות רבות של שנים".
לדבריו, "שאול אברון לימד את הישראלים לאכול ולשתות כמו שצריך. הוא סימל את תחילת הקולינריה האמיתית בארץ, כזו שאינה רק טרנדית. לצערנו, סגירת המסעדה מבהירה לנו כי אין לה קיום ללא מייסדה".
מקדש של אוכל ויין / חילק גורפינקל
שאול אברון מת, אך המשיך לחיות ביפו. לפחות עד לפני כמה ימים. האיש שחי חיים של שני אנשים, או של גדוד שלם, לפחות ככל שזה נגע למה שאכל, שתה, לא שרד דווקא נפילה קטנה בבית. הרופאים אמרו שהכבד והלב היו מחזיקים עוד כמה שנים. אולי. לך תדע.
אחרי שמת, הסתובבו בעולם המסעדות שמועות שבתחילת ינואר תיסגר גם מסעדת "יועזר בר יין", המערה היפואית ההדוניסטית שלו. היה זה אך טבעי. בלי שאול ועם לא מעט חובות, כך חשו רבים, לא נשארו עוד סיבות להמשך קיומו של "יועזר".
אבל ינואר חלף, ו"יועזר" שרד. לרגע נדמה היה שאחרי כמעט ח"י שנים הוא ישרוד גם את מותו של מייסדה והסיבה המרכזית לקיומו - מקום שבא לעולם כדי שלשאול יהיה איפה לשבת, לעזאזל הלקוחות. הם והבריאות שלהם.
כל זה התנפץ באחת לפני 3 ימים. הלקוחות המופתעים (וגם העובדים והספקים, שלא ברור כעת אם יקבלו את משכורותיהם והכספים שהמקום חייב להם), גילו בבוקר יום שלישי דף לבן תלוי על הדלת ועליו כתוב בפשטות - "סגור".
כך, במילה אחת ובמהלך מעט תמוה ולבטח אכזרי - לפחות כלפי אלה שראו במקום מקדש של אוכל ויין, יש שיאמרו תרבות - באה לקיצה היסטוריה מפוארת. 17 וחצי שנים הם נצח במושגי המסעדנות המקומית. הסיפור ידוע וסופר מאות פעמים. שאול מת פעמיים.
ואני, שהייתי השף הראשון של המקום ועמדתי ליד שאול ברגע בו פתח את הדלת, שהשבוע סגרה ציפורה אסף, שותפתו, ניגבתי בסתר דמעה ואחר-כך מזגתי לעצמי כוסית שאבלי צוננת. שלום יועזר. עצוב. חבל.
