לפני כחודש מונו בחברת החשמל שתי נשים לתפקידים של מנהלות אגפים. כידוע, חברת החשמל לישראל אינה מספקת עודף של חדשות חיוביות, ולכן היה בכך משום חידוש מרענן. אלא שבחברה החליטו שלא להסתפק בהודעה לקונית, והגדירו את המינוי כאירוע היסטורי וכפריצה של תקרת הזכוכית. שימוש בקלישאות כאלה כבר חייב אותנו לערוך בדיקה קצרה, שהעלתה מסקנה מאכזבת ובלתי מפתיעה: מעל תקרת הזכוכית שנפרצה נמצאות עדיין לא מעט תקרות אטומות ובלתי חדירות לנשים.
משרת מנהל אגף נחשבת אמנם למשרה בכירה למדי בחברת החשמל, אך מעליה ישנם לפחות עוד שלושה דרגים - מנכ"ל, משנה למנכ"ל, וסמנכ"לים. בכל התפקידים האלה אין עדיין קמצוץ אחד של אסטרוגן. למעשה, כל 13 השמות המופיעים ברשימת נושאי המשרה הבכירים בחברה, כפי שהיא מדווחת לבורסה, הם על טהרת המין הגברי. באותה רשימה מופיעות גם שבע נשים, אך כולן, הפלא ופלא, חברות דירקטוריון שמונו על-ידי בעלת המניות בחברה, הלוא היא ממשלת ישראל.
למעשה, במחשבה נוספת, יש סיבה טובה לשאול את חברת החשמל שאלות קשות על הרקורד של חברת החשמל בקידום נשים:
למשל, כיצד ייתכן שבחברה החוגגת תשעים שנה לקיומה מכריזים בגאווה על "אירוע היסטורי" בפעם הראשונה שבה אישה מקבלת תפקיד ניהולי בכיר? או מה חושבים, למשל, מנכ"ל חברת החשמל אל"מ (במיל') אלי גליקמן, והיו"ר אלוף (במיל') יפתח רון-טל, על דברי חברת הדירקטוריון יפה ויגודצקי, שאמרה בראיון לגלובס שחברת החשמל היא "מאוד שוביניסטית"?
את ההזדמנות לשאול את השאלות האלה קיבלה אילנה דיין בתוכנית הבוקר בגלי צה"ל ששודרה בשבוע שעבר. דיין ראיינה את אחת משתי מנהלות האגפים החדשות, נאווה טרינצ'ר. משום מה, הראיון גלש לשאלות סתמיות בנוסח כיצד מצליחה טרינצ'ר לשלב משפחה וקריירה. חבל שגם דיין אכלה את הספין.