התרגשתם מהסיפורים הנוגים של מחפשי העבודה בדור הביניים? התחלתם לחשוב לגבי המיקום שלכם עצמכם בשוק העבודה? על הנייר, אם לשפוט את תמונת המצב על סמך נתוני ה-OECD, הרי שאין בשוק התעסוקה הישראלי אפליה חריגה על רקע גיל. לכל האומות דמינו.
על פי ה-OECD, נכון לשנת 2011, שיעור התעסוקה של בני 55-64 בישראל עמד על 61.2%, לעומת שיעור ממוצע של 54.5% במדינות ה-OECD. השיעור בישראל אמנם עולה על השיעור הממוצע, אך הוא דומה למדינות כמו אוסטרליה (61.1%) וארה"ב (60%), ומציג מגמת שיפור עקבית משנת 2004. הוא עדיין נמוך משמעותית משיעור תעסוקת מבוגרים בהשוואה למדינות מערביות מפותחות כמו איסלנד (79.5%), ניו-זילנד (73.7%), נורווגיה (69.6%), שוויץ (69.5%), יפן (65.1%) וקוריאה (62.1%).
אלא שאין סיבה לשמוח. "אנחנו לכאורה במצב טוב - מעל הממוצע. אבל המצב בשטח רחוק מלהיות מזהיר", אומרת עו"ד אינה סולטנוביץ'-דוד, הנציבה הארצית לשוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת.
לדבריה, כמדינה השואפת להיות כלכלה מפותחת, על ישראל ללמוד לנצל טוב יותר את המשאב האנושי שלה. "כבר מגיל 45 אנחנו רואים בישראל קושי גדול להשתלב במקומות עבודה, וזה חוצה מגדרים ומגזרים. משום מה, מעסיקים בארץ, בניגוד למקביליהם באירופה המערבית, לא מנצלים את הניסיון ואת היתרונות הרבים האחרים של העובד המבוגר. באירופה היחס לעובד המבוגר טוב יותר".
סולטנוביץ'-דוד מספקת הסבר נוסף לפער: "המצב הדמוגרפי באירופה שונה משלנו. שם, אין כוח עבודה צעיר בהיקפים כמו בישראל, המאופיינת בשיעור ילודה גבוה יותר. ככלל, למרות שהתבגרות והזדקנות הן חלק טבעי ממהלך החיים, בעולם יש קושי להכיר ביתרונות הגיל המבוגר, הניסיון, הידע הרב שנצבר, יישוב הדעת והמחויבות - שיכולים להוות נכס של ממש למקומות עבודה. בהרבה מקומות לא מבינים שמקום עבודה מגוון בגילאים ובאוכלוסיות שונות, הוא מקום עבודה פורה ורווחי יותר".
חוששים שלהם זה יעלה יותר
על האוניברסליות שעליה מדברת סולטנוביץ'-דוד מעיד גם סקר מעסיקים שנערך בשנת 2012 במספר מדינות באירופה. הסקר בדק את תפיסות המעסיקים כלפי עובדים מבוגרים בהקשר של היחס בין עלות העובד למידת הפרודוקטיביות שלו.
על-פי הסקר, שיעור ניכר מהמעסיקים סברו שתחול עלייה בעלויות ההעסקה עם הזדקנות האוכלוסייה. רק שיעור נמוך מאוד של מעסיקים בכל המדינות צפו ירידה בעלויות ההעסקה - ובלטה פולין עם עשירית מהמעסיקים שסברו כך. בשאר המדינות, השיעורים נעו בין 1% ל-6%.
באשר למידת הפרודוקטיביות של העובד - שיעור ניכר מהמעסיקים בכל המדינות שנסקרו (54%-71%) סברו שזו תישאר כשהייתה. אולם יחד עם זאת, מעט יותר משליש מהמעסיקים בשוודיה, בגרמניה ובהולנד (37%, 36% ו-34% בהתאמה) סברו שתחול ירידה במידת הפרודוקטיביות בעקבות הזדקנות שוק העבודה.
לגבי הפער בין העלויות לפרודוקטיביות, מעסיקים במרבית המדינות שנסקרו סברו בשיעור ניכר שתחול עלייה בפער. 74% מהמעסיקים בהולנד סברו כך, ואחריה גרמניה (61%), שוודיה (59%), צרפת (55%) ואיטליה (50%).
"נדמה שחוסר הרצון של מעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים נעוץ בחשש שלהם מפני עלייה בעלויות ההעסקה של מקום העבודה מצד אחד, וחשש לירידה ביצרנות של עובדים מבוגרים מצד שני - מה שעלול להוביל לירידה ברווחיות של העסק", אומרת סולטנוביץ'-דוד, ומוסיפה שממצאי הסקר באירופה דומים לסקר מקביל שנערך בארץ בתחילת 2013 על-ידי מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת בשיתוף עם נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה. כ-76% מהמנהלים בעסקים ובחברות שנסקרו בישראל העדיפו שלא לקלוט לעבודה בני 45 ומעלה. "זו אוכלוסייה שאינה מועדפת לקליטה", היא מסכמת.
פרופ' איל קמחי, סגן מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל החוקר בין היתר את הנושא, סבור שהמצב בישראל אמביוולנטי: גם טוב וגם לא טוב בהשוואה לאירופה המערבית.
"אנחנו מדינה צעירה יחסית. ככזו, מצבנו טוב", אומר קמחי. "מצד שני, אם בוחנים את התמונה בהיבט המגדרי, המצב בקרב נשים פחות טוב מגברים בארץ ובהשוואה למדינות ה-OECD".
בעוד ששיעור התעסוקה הממוצע בקרב גברים בגילאי 65-74 עמד בשנת 2010 על 30% בישראל לעומת 23% במדינות ה-OECD, בקרב נשים שיעור התעסוקה הממוצע בקבוצת גיל זו צנח ל-12% בישראל לעומת 14% במדינות ה-OECD. "אחד ההסברים לכך", אומר קמחי, "הוא שיעור התעסוקה הנמוך בקרב נשים ערביות בקבוצת גיל זו, שמושכת את כל הסטטיסטיקה כלפי מטה. בשנת 2010 שיעור הנשים הערביות העובדות בגילאי 65-74 עמד על פחות מאחוז לעומת קרוב ל-14% בקרב נשים יהודיות".
פרופ' ליאת קוליק, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית וחוקרת בתחום המגדר באוניברסיטת בר אילן, מוסיפה בהקשר הנשי כי בכל העולם המערבי, ולא רק בישראל, נשות גיל הביניים מופלות לרעה בתהליך חיפוש עבודה.
"נשים סובלות משלושה חסמים: סקסיזם - אפליה על בסיס מגדר; אייג'יזם - סטריאוטיפ סביב נושא הגיל שלפיו נשים וגברים מבוגרים כאחד הם מיושנים, לא גמישים, לא מעודכנים ומתקשים לקבל החלטות ולעמוד בלוחות זמנים, למרות שמחקרים דווקא מראים אחרת; ולוקיזם - מלשון מראה. בכל העולם המערבי קיימת תפיסה שלפיה אנשים יפים הם טובים יותר גם כעובדים. נשים סובלות מהחסם הזה יותר מגברים, כי בתרבות המערבית יש ציפייה ודרישה מנשים להיראות טוב מגברים".
עוד לדברי קוליק, יש מדינות כמו גרמניה ומספר מדינות בארה"ב שמנסות להילחם בזה לא רק באמצעות חקיקה, אלא גם ביישום פרקטי - כמו תמרוץ מעסיקים להעסקת נשים וגברים מבוגרים כאחד, מה שלא קיים בישראל. "הסטריאוטיפים עוברים בשנים האחרונות עידון בגלל חקיקה, פוליטקלי קורקט ושינוי תודעתי, אבל הם עדיין קיימים ביתר שאת עולם המערבי", היא טוענת.
מפעל שבו הגיל הממוצע הוא 80
מודל התעסוקה האמריקאי, בניגוד לזה האירופי, דוגל בשורת הרווח. יחד עם זאת, פרופ' יצחק הרפז, הדיקאן ללימודים מתקדמים וראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה, טוען שמצב התעסוקה מעל גיל 45 בארה"ב עדיין טוב משלנו. לדבריו, בארה"ב קיים כלל שאומר שאם אתה עובד טוב - אתה לא צריך לפרוש. ובאותה מידה, אם אינך עובד טוב - תופרש בכל גיל, מהיום למחר, ובלי כללי שימוע כמו שיש אצלנו".
לשם המחשה, פרופ' הרפז מביא כדוגמה לפתיחות שוק העבודה האמריקאי כלפי מבוגרים את Vita Needle - מפעל לייצור מחטים במדינת מסצ'וסטס בארה"ב, שהגיל הממוצע של עובדיו הוא כ-80. המפעל מעסיק 35 עובדים - 95% מהם מבוגרים.
"זהו מפעל מצליח עם מחזור של 30 מיליון דולר בשנה, שבעליו לא שש לזרוק את העובדים המבוגרים ולגייס במקומם צעירים כי הם תורמים לו תרומה גדולה. הוא גם לא צריך לשלם להם פנסיה וביטוח רפואי, כי הם מקבלים מהמדינה קצבת זקנה. זה מצב שגם העובדים מרוצים ממנו, כי יש להם תעסוקה. תענוג גדול לראות את זה", הוא אומר.
- אבל זו רק דוגמה אחת. מה היא יכולה ללמד?
הרפז: "שאסור לגעת במי שרוצה ויכול לעבוד ולתרום בכל גיל. לא צריך להפלות או לזרוק עובד מפאת גילו. זה לא הגיוני מבחינה כלכלית כי זה יכול להיות טוב לשני הצדדים. לצערי, אצלנו דווקא את אלה שלא יולדים, לא יוצאים למילואים, מנוסים ויציבים - מפטרים או לא קולטים לעבודה. יש פה אפליה פושעת, ולא רק מצד מעסיקים. גם החקיקה הולכת ומחמירה לרעת העובדים בהשוואה למדינות רבות, למשל בכל הקשור בצמצום משך וגובה דמי האבטלה.
"אומרים לא פעם שבית הדין לדיני עבודה עוזר לעובדים. אבל כל האקלים פה הוא לטובת המעסיקים, ומי שסובלים מזה הם המבוגרים שעולים קצת יותר וישר מפטרים אותם".
באשר לאירופה, אומר הרפז, כי שם החקיקה סוציאלית ושוויונית הרבה יותר כלפי העובד ולא ניאו-ליברלית-קפיטליסטית כמו בישראל. "בכל הקשור לעובדים מבוגרים, אנחנו דומים יותר למדינות מזרח אירופה ואגן הים התיכון כמו יוון וטורקיה, אם כי היחס שם לעובדים מחפיר בהשוואה אלינו".
וכיצד הוא מסביר את נתוני ה-OECD, המציגים תמונה ורודה יותר באשר למיקומה של ישראל בהשוואה לממוצע? "יש מדינות שבהן גיל הפרישה צעיר יותר מהגילאים שנבדקו, 55-64, ולכן הנתונים מייצגים מצב שונה".
אחת הבעיות הייחודיות לשוק העבודה הישראלי קשורה לחובת הפרישה בגיל הפנסיה. לדברי ד"ר ישראל (איסי) דורון, ראש החוג לגרונטולוגיה (מדעי הזקנה) באוניברסיטת חיפה, תמונת המצב בעולם השתנתה בשני העשורים האחרונים.
"אחרי שבשנות ה-60, ה-70 וה-80 ראינו במדינות רבות ירידה דרמטית בשיעורי תעסוקת מבוגרים בגלל הנהגת מדיניות פנסיות וקצבאות נדיבה שעודדה יציאה לפנסיה מוקדמת, בשני העשורים האחרונים מתרחשת מגמה הפוכה - בהרבה מדינות הבינו שטעו. אחת הדרכים לתיקון המצב היא ביטול גיל חובת פרישה שבוצע במדינות רבות כמו ארה"ב, קנדה ואנגליה. ישראל עדיין לא השכילה לבטל את גיל חובת הפרישה בגיל 62 לנשים ו-67 לגברים. מצד שני, גיל חובת הפרישה אינו רע בהכרח. העובדה שהוא גבוה יותר בישראל היא דווקא אלמנט חיובי, המשפיע על המשך תעסוקת מבוגרים עד גיל מבוגר יותר יחסית למדינות כמו טורקיה (58 לנשים ו-60 לגברים) ויוון ופולין (60 ו-65 בהתאמה)".
