באוקטובר 2009 שלח מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, צבי זיו, מכתב ליו"ר הבנק, יאיר סרוסי, שבו כתב זיו כי קודם להחלטת הבנק לשלם לקרן RP שבשליטת רפי ברבר פיצוי של 25 מיליון דולר בגין ויתור על חלקה בעסקת רכישת בנק פוזיטיף הטורקי, "התקיימו עם RP דיונים בדרגים שונים ובמשך תקופה ממושכת".
עוד כתב זיו במכתבו לסרוסי כי ההחלטה בתום הדיונים על גובה הפיצוי, שקיבל יו"ר הבנק דאז, דני דנקנר, הייתה סבירה.
המכתב הוגש בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי צוות ההגנה של דנקנר, במשפט שבו הוא מואשם, בין היתר, כי פעל בניגוד עניינים בעת שהחליט על מתן הפיצוי ל-RP. המכתב הגיע לידי "גלובס", והוא נחשף כאן לראשונה.
דנקנר מואשם שכיו"ר הבנק לא דיווח לדירקטוריון על הקשרים העסקיים של חברת אלרן, שהייתה בבעלות משפחתו, עם קרן RP, בעת שניהל את המשא-ומתן בשם הבנק עם ברבר על הפיצוי לקרן.
סרוסי החליף ביוני 2009 את דנקנר בתפקיד יו"ר הבנק בעקבות דרישתם של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים להעביר את דנקנר מתפקידו, על רקע פגמים בממשל התאגידי בבנק הפועלים.
לדברי מקורבים לצוות ההגנה, הדברים שכתב זיו לפני יותר מ-3 שנים סותרים את עדותו במשפט שניתנה לפני שבועיים, ולפיה ההליך שבסופו הוחלט לתת ל-RP פיצוי בסך 25 מיליון דולר היה דוגמה קלאסית לממשל התאגידי הלקוי שהנהיג דנקנר בבנק.
לדבריהם, המכתב גם מוכיח כי ההסכם עם RP, שעומד במוקד משפטו של דנקנר, היה סביר וראוי ואינו נגוע באי-חוקיות כלשהי.
גורמים המקורבים להגנה במשפט דנקנר הוסיפו ואמרו ל"גלובס" כי העובדה שסרוסי לא ביטל את הסכם הפיצוי, למרות הגשת התביעה הנגזרת נגד הבנק בעניין ולמרות הביקורת שנמתחה עליו, מוכיחה שגם הוא האמין שהיא הייתה טובה, או לכל הפחות סבירה.
"בטווח האפשרי, בצידו הגבוה"
"בסוף 2007 נסתיימה התקופה למימוש האופציות שהיו ל-RP לרכוש מניות של בנק פוזיטיף במחיר ההון. בשלב זה דרשה RP מהבנק לקבל פיצוי בגין כך שההשקעה האמורה לא נתבצעה על-ידה", כתב זיו במכתבו לסרוסי בעקבות הגשת תביעה נגזרת נגד הבנק סביב התנהלות הנהלתו בפרשה.
בהמשך כתב זיו לסרוסי: "נוכח דרישה זו נתקיימו עם RP דיונים בדרגים שונים במשך תקופה ממושכת, שהבשילו לכדי ההסכמה, שסוכמה לבסוף בין דני דנקנר ורפי ברבר, שלפיה הבנק ישלם ל-RP סכום כולל של 25 מיליון דולר".
לדברי זיו במכתבו, "סכום זה נראה סביר בעיניי, בהינתן ההכרח להוציא את בנק RP מבעלות בבנק פוזיטיף, ולאור הערכת אנשי הבנק שהוא נמצא בטווח האפשרי, אם כי בצידו הגבוה, של ההפרש בין שווי האחזקות הפוטנציאליות של RP בבנק פוזיטיף לבין עלות אותה השקעה, וזאת בשים לב לעסקאות שונות של רכישת בנקים טורקיים שהתבצעו במהלך שנה-שנתיים קודמות".
זיו: דנקנר חרג מסמכותו
לפני שבועיים העיד זיו במשפטו של דנקנר, הנאשם בקבלת דבר במירמה, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ועבירות נוספות.
בעדותו יצא זיו, ששימש כמנכ"ל בנק הפועלים בין השנים 2003 ל-2009, בהאשמות חריפות כלפי ההתנהלות העסקית והארגונית בצמרת בנק הפועלים בתקופתו של דנקנר, וכן כלפי התערבות היתר של דנקנר, בתפקידו כיו"ר הבנק, בעניינים שמעבר לסמכותו. בין היתר הוא העיד כי הדוגמה של קביעת הפיצוי לברבר הייתה דוגמה קלאסית לכך.
זיו סיפר על יחסיו כמנכ"ל עם דנקנר כיו"ר הדירקטוריון, וחיווה דעתו על כך שדנקנר לא דיווח לגורמים הרלוונטיים בבנק על קשריו העסקיים הפרטיים עם ברבר. "אני חושב שאם נוהל משא-ומתן עסקי עם רפי ברבר מהצד הפרטי של דנקנר, הוא לא היה צריך לנהל עם רפי ברבר משא-ומתן בשם הבנק על הפיצוי", אמר.
לטענת גורמים המקורבים לצוות ההגנה של דנקנר, המכתב ששלח זיו לסרוסי לפני יותר מ-3 שנים בעקבות הגשת התביעה הנגזרת, מוכיח כי בזמן אמת זיו לא היה כה נחרץ בדעתו השלילית על התנהלות דנקנר בפרשת RP.
עם זאת, נציין כי בדיון האחרון במשפט רמז השופט צבי גורפינקל כי אפילו אם יתברר כי הפיצוי ל-RP היה סביר מבחינה עסקית, לכאורה, עצם הימצאותו של דנקנר בניגוד אינטרסים בעת ההחלטה עליו יכול להוות עבירה פלילית.
"צריך להפריד בין נושא ניגוד האינטרסים, שהוא עובדה, אם דנקנר לא גילה את קשריו עם ברבר, בהנחה שהוא לא גילה, יש כאן לכאורה ניגוד אינטרסים. מצד שני, לא בהכרח יש נזק לבנק כתוצאה מזה", אמר השופט.
דנקנר מיוצג בידי עורכי הדין נבות תל-צור, יוסי בנקל, רותי ליטבק וטל שפירא. התובעים במשפטו הם עורכי הדין ד"ר מאור אבן-חן וטל פרג'ון מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.