גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הבעיה האמיתית של רקפת

כך מגוננת החברה בע"מ על כישלונות עסקיים, לעתים על גבול התרמית

1. איש לא הצטער על ראיון שמעולם לא נתן, נוהגים לומר בתקשורת, ובפרפראזה על הקלישאה הזאת ניתן לומר כמעט בוודאות שניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, אמור להצטער מאוד על הראיון שהוא העניק השבוע ל"כלכליסט". בראיון הזה היו כמה אמירות די משונות של גלעד, אבל במחשבה שנייה ובקריאה יותר מעמיקה שלו נראה שגלעד כלל לא מצטער עליו. הוא באמת מאמין, אמונה פנימית עמוקה ושורשית, שהוא צודק וכולם טועים. הביטחון, השכנוע העצמי הטוטאלי הזה, הוא כנראה לב הבעיה, ונמחיש זאת באמצעות שני ציטוטים מהראיון, בתוספת הערות שלנו.

לשאלה אם הוא היה מנהל את החברה לישראל תמורת תגמול נמוך יותר (עלות השכר המצטברת של גלעד לאורך השנים האחרונות הגיעה לעשרות מיליוני שקלים), ענה גלעד: "לא בטוח, אני לא יודע להגיד, כי אני לא יודע מה יהיה התגמול הצנוע בסוף הדרך".

איזו צניעות! תחזיקו את גלעד, רק שלא יברח לנו! שלמו לו עוד ועוד, זרקו עליו עוד כמה שקלים, מה קרה, מה הקנאה הזאת וצרות העין? רגע, רגע, אנחנו חושבים שעדיף שגלעד יירגע ולא יתאמץ יותר מדי עבור התגמול המנופח שלו. עד עכשיו המאמץ ההירואי שלו דווקא גרם נזקים לא קטנים לחברה לישראל. מחברת בזן, דרך בטר פלייס ועד צים עמוסת החובות. אמנם לזכותו ניתן לרשום את ההצלחה באי.סי פאואר, המפעילה תחנות כוח בדרום אמריקה, אבל זה לא מקזז את שאר הכישלונות. עובדה: החברה לישראל נסחרת בדיסקאונט עמוק בהשוואה להחזקתה העיקרית בכיל. הווה אומר שהשוק, אותו שוק שגלעד מעריץ, מעניק פרמיה שלילית על רמת הניהול שלו, רמת ניהול שגלעד "לא בטוח" שהיה ממשיך בה אם היו משלמים לו הרבה פחות.

ואנחנו גם חושבים שבמסגרת רמת הניהול הזאת, גלעד חייב להסביר את הקשרים המורכבים ושאינם גלויים במלואם בין צים לחברות הפרטיות של משפחת עופר. ואיזו פעילות ענפה יש בין צים לחברות הפרטיות: מרכישת אוניות במאות מיליוני דולרים, דרך התחייבות לדמי חכירה שמגיעים נכון לסוף 2012 לכ-724 מיליון דולר, כ-2.6 מיליארד שקל, ועד הסכמי השאלת עובדים וגיוס כוח אדם מחברות פרטיות של משפחת עופר.

כל העסקאות הללו אמנם עברו אספות כלליות ואת כל האישורים החוקיים הנדרשים, ולפי מה שהדוחות אומרים, גם משפחת עופר הסכימה "לוותר" על חלק מדמי החכירה. באמת? ספק אם יש דירקטור אחד בחברה לישראל שמסוגל להבין אם העסקאות הללו הוגנות או מוטות לטובתה של משפחת עופר, כולל המנכ"ל הנכבד מר ניר גלעד שבסך הכול מיישר קו תמורת תגמול שהוא "לא בטוח" שיישאר אם יופחת. אתם יודעים מה? שילך. נראה אותו, שילך.

"השחקנים בענף האשלג - הרוסים, הקנדים - התאגדו, כי הרוכשים הגדולים שהגדילו את הביקוש - הסינים וההודים - התאגדו כרוכשים והגדילו את הכמות. אם כיל לא תצטרף לאחד הגושים האלה, יש סיכוי שיימצא פתרון חלופי למשאב הטבע שלנו... יש כאן שני שחקנים ענקיים שמחזיקים נתחים משמעותיים מהשוק, ועדיף לכל השחקנים האחרים להסתנכרן או עם זה או עם זה".

מדהים! מה שניר גלעד אומר מאשר בפועל את מה שכתבנו באחד הטורים האחרונים: הוא קורא לזה "להסתנכרן", אנחנו קוראים לזה "קרטל אשלג", בהנהגת פוטאש, שכיל היא חלק ממנו ובגללו מחירי האשלג התנפחו עד פי שניים לפחות ממה שהם אמורים להיות. אכן, ניר גלעד וכיל "הסתנכרנו" עם פוטאש והקרטל שלה, ובגלל זה התגמול שלו "הסתנכרן" על עשרות מיליונים, רק בגלל "הסתנכרנות" לקרטל ובשום אופן לא "הסתנכרנות" לאיזשהו כישרון יוצא דופן בניהול או בעקבות "יעדים שהציב להם הבורד", כפי שגלעד מתפאר. יעדים? בורד? מספיק עם השטויות. קרטל, רבותיי, רק קרטל.

2. כמה צביעות, כמה התחסדות וכמה נאיביות יש במהומה סביב ההסדר המתגבש של לאומי ושאר הבנקים עם החברות הפרטיות של נוחי דנקנר. הסדרים כאלה היו, הסדרים כאלה יהיו, חלקם ידועים, חלקם נסגרים בלי שאיש יידע עליהם. חלקם הידוע נעשה מטבע הדברים דרך שוק ההון הגלוי והפומבי, חלקם החסוי נעשה בדרך כלל בבנקים, שסוגרים את הדלת עם ועל לקוחותיהם ומגיעים לפשרה.

חלק מההסדרים גדול או שווה לזה של דנקנר (תשובה-דלק נדל"ן, זיסר-בנק הפועלים), חלקם האחר, הלא מוכר, כולל מחיקות של עשרות מיליונים ואף יותר לחברות שמעולם לא יגיעו למהדורות החדשות בטלוויזיה. שם הכסף הלך לבלי שוב ובלי שאיש שם לב כמעט. עשרות חברות לפחות, מאות מיליונים לפחות... פוף, הכסף נעלם בדרכים מוזרות ואיש לא צייץ, איש לא הוציא הודעות לעיתונות ואיש לא קרא לבדיקה, לחקירה או להדחה של הנושאים באשמה. ועוד לא העלינו מהאוב מגה-הסדרים כמו כור או הקיבוצים שמגמדים כל הסדר שנעשה כעת.

הביזנס של הבנקים זה לתת אשראי, ומי שנותן אשראי גם מוחק אשראי, חלקו בגלל כישלונות עסקיים, חלקו גם בגלל כישלונות באיכות קבלת ההחלטות במתן ההלוואות. הפסדי האשראי הממוצעים בבנקאים עומדים בשנה סטנדרטית על כ-0.8%-1.0% ברוטו (לא כולל שיקום והתאוששות האשראי, מה שנקרא "רקוברי", כשעסקים מצליחים להחזיר חלק מהחוב לאחר שכבר הופרש), או 1.5% בשנים קשות יותר.

בשנה שעברה, למשל, ההפרשה הכוללת במערכת הבנקאית עמדה על כ-5.5 מיליארד שקל וממנה קיזזו "רקוברי" של כ-2 מיליארד שקל. בסך הכול מדובר בהפרשה של 0.41% מתיקי האשראי נטו, כ-0.66% ברוטו, פחות או יותר נתונים דומים ל-2010-2012. אין כמובן פירוט בדוחות להרכב ההפרשות (חסוי, חסוי, סודיות בנקאית), אבל איש כמובן לא מתעניין בהפרשות הללו בדרך כלל, עד שיש מישהו שטורח להדליף שם כזה או אחר.

רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית לאומי, עשתה את הדבר הנכון בהסדר המתגבש עם דנקנר - זו ההחלטה הטובה ביותר שיכלה לקבל בנקודת הזמן הנוכחית, לטובת הבנק ולטובת בעלי מניותיו. זה יישמע אולי מוזר, אפילו מקומם, ובטוח שלא פופולרי, אבל זו האמת, בחסות המשטר התאגידי והמשפטי הנוהג בישראל ובעולם כולו. היא מנסה להציל חלק מהחוב האבוד, היא נגסה במזומנים שהוזרמו ושעוד יוזרמו, אם יוזרמו, ע"י אלשטיין, הרבה יותר מחלקה בעוגת החובות הכוללת, והיא עושה זאת על חשבון הגופים המוסדיים.

היא לא יכולה לרדת לנכסיו האישיים של דנקנר, משום שהחוק והחברה בע"מ חוצצים בין נכסיו האישיים (לא צריך לרחם עליו, אבל לדנקנר אין כסף ואין נכסים מספיקים כדי לכסות על חובותיו העצומים) לבין חובותיו בחברות הפרטיות או הציבוריות שלו. הרמת המסך בין השניים הללו מתבצעת רק במקרים של תרמית, נוכלות או פשעים של גניבה וכדומה. בלי קשר לדנקנר, האבסורד הוא שתחת המעטפת הכוללנית של "כישלון עסקי" אפשר לטשטש לעתים גם תרמיות או מעשים המצויים על הגבול.

כל זה ודאי מרתיח את הדם. מרתיח לראות אדם החייב מאות מיליונים חי בפאר, אבל זו המציאות, חברים. מציאות עגומה, ומי שרוצה לשנות אותה מוזמן לפעול לשינוי המשטר התאגידי החוקתי, כולל יושבי בית המחוקקים הפופוליסטים, שמעדיפים רייטינג על פני שינוי בסטטוס קוו. מי שמחפש מוסר וערכים בעסקים מתחת למעטה המשפטי, שיחפש אותם במקום אחר. לצערנו, מוסר ועסקים כבר אינם הולכים יחדיו.

מלבד ההגנה של "החברה בע"מ", נוסף הפטנט של "הלוואות נון-ריקורס", פטנט של העולם התאגידי, בדרך כלל ליחידי סגולה. הלוואה מהסוג הזה היא "ללא חזרה ללווה", כלומר רק הנכס הנרכש משעובד לטובת ההלוואה. אם מחירו של הנכס עולה, יחידי הסגולה מתעשרים. אם הנכס מתרושש, כמו במקרה של אי.די.בי והחברות הפרטיות של דנקנר, מעניקי ההלוואה מנסים להציל משהו מהברוך ומוחקים את יתרת ההלוואה ליחידי הסגולה. לאורך השנים הפכו המערכת הבנקאית והמערכת של שוק ההון (באמצעות איגרות החוב) למנגנון שנותן הזדמנות ליחידי הסגולה להתעשר עוד ועוד, אפילו אם הם נכשלו פעם אחר פעם.

דנקנר נכשל, הוא נכשל כשסחט יותר מדי דיבידנדים מהחברות הציבוריות והפרטיות והותיר אותן רזות בהון, והוא הוסיף חטא על פשע כשהשקיע את תקבולי הדיבידנדים ברכישה של עוד ועוד מניות אי.די.בי, מתוך אמונה עיוורת בהן. המעט שיכלה רוסק-עמינח לעשות היא להגיד לו לזוז הצדה. לדנקנר אין שום ערך מוסף באי.די.בי, על המטות השמנים שלה (גם לאחר שעשו דיאטה קלה). אי.די.בי היא, פחות או יותר, החזקות בסלקום, שופרסל, כלל ביטוח, מכתשים אגן וקרדיט סוויס. בשביל לנהל אותן לא צריך את דנקנר, הן מסתדרות בעצמן די יפה.

גם ה"בדיקה" של הפיקוח על הבנקים היא בדיחה לא רעה ומסך עשן שנועד לרצות את הביקורת הציבורית ותו לא. מישהו חשב שהפיקוח על הבנקים לא מעודכן בגיבוש ההסדר הזה? ואיפה בדיוק היה הפיקוח לאורך כל חיי ההלוואה שהעניק בנק לאומי לדנקנר ולעסקאות ממונפות אחרות? האם הוא הטריד בזמנו את הבנקאים בזוטות כמו ביטחונות ראויים?

וחייבים להדגיש עוד עניין, שאנחנו חוזרים עליו שוב ושוב: אשראי היא לא מילה גסה. אשראי הוא מצרך חשוב בכל עסק, מעסק קטן ועד בינוני וגדול. הוא סם החיים של העסקים, מנוף להתפתחות ומכשיר לגיטימי של יזמים רעבים. אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, השאלה היא בכלל לא למה צריך אשראי אלא למי הוא ניתן, למה הוא ניתן, באיזה מחיר ומה המידתיות שלו. כמו חוסר השוויון החברתי, גם חוסר השוויון בהקצאת אשראי בישראל הוא מהגדולים בעולם. כלומר, יותר מדי אשראי, הן מהבנקים והן מהגופים המוסדיים, ניתן למעט מאוד קבוצות עסקיות ומשאיר בצד את העסקים הקטנים והבינוניים, שמהווים כ-50%-60% מהתוצר העסקי במשק.

האבסורד הוא שמחיר ההון של הבנקים הופך פתאום נמוך מאוד כאשר הם מממנים עסקים של פירמות גדולות או יחידים בעסקאות ממונפות כמו אי.די.בי, עסקאות שלא תורמות דבר מבחינה משקית, לא לתעסוקה ולא לצמיחה. אחת הסיבות לכך היא הקליקה, הברנז'ה של הבנקאים ואנשי העסקים. אלה מתגבשים יחד הן מבחינה חברתית והן מבחינה תפיסתית.

גם הבנקאים חייבים להפנים שמה שהיה כבר לא יהיה, והם כבר הפנימו זאת. רוסק-עמינח כבר לא מממנת עסקאות ממונפות, שני הבנקים הגדולים מחזרים בלהט אחרי העסקים הקטנים והבינוניים ומקימים לכבודם קרנות אשראי. הם חייבים להפנים ולהתמודד ביושר עם התחושה שמה שהיה מוציא אנשים מדעתם, ובדין מוציא אותם מדעתם, כי זה נראה רע, רע מאוד.

זה נראה רע מאוד שבנה של מנכ"לית לאומית לשעבר מתברג כמנכ"ל חברת קידוחי גז ונפט בבעלותו של נוחי דנקנר, לאחר שהאחרון קיבל הלוואת ענק בתנאים נוחים. זה נראה רע מאוד שעוזרו האישי של מנכ"ל בנק הפועלים הוא לא אחר מאשר בנו של מעריך השווי של המדינה, פרופ' סוארי, שאחראי, בין היתר, להערכת השווי של ישראייר. זה נראה רע מאוד משום שלכל אחד מאיתנו יש תחושה שאין פה שוויון הזדמנויות אמיתי.

מי שמדבר גבוהה-גבוהה על הנפוטיזם בחברת החשמל או ברכבת או בנמלים, לא יכול ליצור תחושה של מקורביזם שבו דווקא הבנים והבנות של המקורבים, דווקא הם מבין מאות ואלפי אנשים מוכשרים ומצטיינים, מתברגים בעמדות היותר נחשקות. וזה נראה רע מאוד שמגלים כזאת חמלה לחייבים גדולים וכזאת נוקשות לחייבים קטנים.

3. עם כל הכבוד לנוחי דנקנר ולכסף האבוד שלו, הבעיה של רוסק-עמינח היא לא נוחי, אלא ניר, ניר גלעד, שבו פתחנו את הטור. בנק לאומי מחזיק כ-18% מהחברה לישראל, החזקה משפיעה ששווייה בשוק מתקרב לכ-3.5 מיליארד שקל. להחזקה הזאת יש השפעה משמעותית מאוד על שוויו של בנק לאומי בעצמו, המוערך בשוק בכ-18 מיליארד שקל. זאת ואף זאת, החברה לישראל נסחרת בדיסקאונט עצום בהשוואה להחזקה העיקרית והמניבה כיל, הרבה מאוד "בזכות" הניהול המופלא של גלעד, שהוא כה התפאר בו בראיון.

קצת פרופורציה: חלקו של לאומי בהפסדי בטר-פלייס, למשל, גדול מהמחיקה הצפויה בגנדן של דנקנר, וזו סיבה מספיק טובה מבחינת לאומי להשגיח על ניר גלעד והבוס שלו עידן עופר קצת יותר בקפידה, לטובת בעלי המניות בבנק לאומי, כמובן.

רוסק-עמינח ממדרת עצמה מטיפול בחברה לישראל כתוצאה מיחסיה החבריים עם עידן עופר. זו עובדה גלויה מאוד שהיא מקפידה להציף אותה בכל פעם שמדובר בהחלטות הנוגעות לחברה לישראל. אבל ללאומי יש שם שני דירקטורים מנוסים מאוד כמו איתן רף, היו"ר לשעבר, וזאב נהרי, מס' 2 לשעבר בבנק. השאלה היא אם החברות של רוסק-עמינח עם עופר מרחפת יתר על המידה מעל ראשם של השניים ולמה לאומי לא מגלה קצת יותר אקטיביות בהתרחשויות בחברה לישראל, מחבילות השכר המנופחות ועד הזרמות הענק למיזמים.

בקיצור, ניר גלעד זקוק להשגחה צמודה יותר והראיון האחרון איתו הוכיח זאת מעל לכל ספק.

eli@globes.co.il

עוד כתבות

מאסיושי סון.
צילום: רויטרס, Sho Tamura AFLO

ישו, ביטלס, החזון היומרני והנפילה עם אדם נוימן: חטא ההיבריס של חברת ההשקעות הגדולה בעולם

מייסד סופטבנק היפנית מאסיושי סון משווה את עצמו לישו ש"לא הובן כהלכה" ואת משבר הקורונה לשפל הכלכלי ב–1929, וסבור כי WeWork תתאושש, למרות הטעויות שנעשו בה ● הוא אמנם בטוח שמדובר רק במהמורות, אבל יכול להיות שיצטרך לוותר על החזון שלו ● האזינו

מוריס קאהן במצפה התת ימי באילת. "זה לא היה מפעל או 'עסק' רגיל"  
צילום: פרטי

"יצחק תשובה סיבן את הגופים המוסדיים": המיליארדר מוריס קאהן כפי שלא שמעתם

בשיחה מיוחדת לפודקאסט "חצי שעה של השראה" עם ערן גפן מספר קאהן על פרויקט “בראשית” להנחתת חללית ישראלית על הירח, על החלומות בגיל 90, על הדרך שבה התעשר; וגם על ראש הממשלה

רועי חסן / צילום: ינאי יחיאל

אוצר מלים: רועי חסן תוהה מה אם רבים לא יכבו את האהבה

המשורר רועי חסן מסביר מדוע הוא כל-כך אוהב את המילה "מים" ● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

זהבה גלאון / צילום: ענבל מרמרי

אוצר מלים: זהבה גלאון חושבת שאנחנו רוצים ריבונות רזה, זוהרת

זהבה גלאון, לשעבר יו"רית מרצ, מסבירה מדוע היא כל-כך אוהבת את המילה "ריבונות" ● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

אגי משעול  / צילום: בר גורדון

אוצר מלים: אגי משעול על המילה שיש בתוכה הבעת געגועים, אפילו תחינה

המשוררת אגי משעול מסבירה מדוע היא כל-כך אוהבת את המילה "בוא"● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

רכבים נכנסים לשטחה של דנמרק בצל בהלת הקורונה / צילום: Carsten Rehder/dpa, Associated Press

עימות סקנדינבי: דנמרק פותחת את הגבולות לשכנותיה, אך לא לשבדיה

מנהיגת דנמרק הודיעה כי תיירים מגרמניה, איסלנד ונורבגיה יוכלו להיכנס למדינה, אך לא יורשו לישון בבירה קופנהגן; למרות לחצים כבדים, דנמרק תשמור את הגבול עם שבדיה סגור לכניסת תיירים בגלל מצב מגפת הקורונה במדינה

בניית הסכר באתיופיה, אוקטובר 2019. הממשלה מבקשת לחבר את כל 
110 מיליון תושביה 'לאספקת חשמל סדירה
צילום: רויטרס

הוויכוח על מי הנילוס הכחול מצית אש ומלבה רוחות מלחמה בצפון אפריקה

התוכנית של אתיופיה להקמת סכר ענק על נהר הנילוס הכחול מאיים על שלום האזור כולו ● מצרים הודיעה כי ביטחון האזור כולו בסכנה אם יימנעו ממנה המים שמובטחים לה על פי הסכמים בינלאומיים ● "מיליונים יהיו נכונים לצאת למלחמה עם מצרים", הגיב ראש ממשלת אתיופיה שקיבל נובל לשלום באחרונה

בנימין נתניהו, מסיבת העיתונאים בצל הקורונה, אמש / צילום: Gali Tibbon, Associated Press

ביבי, הסדרה: ספרו של בן כספית על נתניהו בדרך להוליווד

הסדרה תהיה מבוססת על הביוגרפיה שכתב לאחרונה העיתונאי בן כספית והיא תעובד על ידי התסריטאי זוכה האמי, קירק אליס

טראמפ, השבוע / צילום: רויטרס - Yuri Gripas

טראמפ הודיע כי ארה״ב מסיימת את יחסיה עם ארגון הבריאות העולמי

בשנתיים האחרונות ארה״ב העבירה כ-900 מיליון דולר לארגון אלא שמערכת היחסים בין הארגון לנשיא טראמפ התערערו לאחר שהוא טען כי הארגון הינו פרו-סיני ולא פעל נכון לחיסול נגיף הקורונה, תוך הסתרת הסיבות להתפרצות

איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב / עיבוד מחשב: ורד שדמי שלמה

אל תגידו: המילים שאסור לומר, ומה קרה להן לאורך השנים

כוחה המאגי של מילה חרג מזמן מגבולות הדת, המיסטיקה והפולקלור ● גם בעולם המודרני, החילוני בהגדרה, הולכת ומתארכת רשימת המילים שאסור לומר, ובמקומן נעשה שימוש בביטויים מכובסים ותקינים פוליטית ● זה משפיע עלינו יותר ממה שאנחנו חושבים ● אוצר מילים, פרויקט מיוחד 

מרגרטה וסטאייר / צילום: רויטרס - Eric Vidal

תום תקופת הקורונה ותחילת עונת החילוצים באיחוד האירופי

החילוצים מעלים שאלות מהותיות מבחינת התחרות באיחוד האירופי ● "יש סכנה לעיוות התחרות ההוגנת, והאטת ההתאוששות הכלכלית ביבשת" אמרה נציבת התחרות באיחוד

מפגינים מול המשטרה על המוות של ג'ורג' פלויד. מיניאפוליס, ארה"ב / צילום: John Minchillo, Associated Press

כאוס ופאניקה ברחובות ארה"ב, עוצר יציאות וכניסות הוכרז בבית הלבן

"חיי השחורים חשובים": הפגנות בעקבות חניקתו למוות של פלויד, אפרו אמריקאי בן 46, במינאפוליס ע"י שוטר ● השוטר החונק מואשם ברצח מדרגה שלישית ● בינתיים ההפגנות התפשטו למדינות וערים רבות, בהן לוס אנג'לס, וושינגטון הבירה, ניו יורק, דנבר, לאס וגאס ושיקגו

איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב / עיבוד מחשב: ורד שדמי שלמה

דבר אליי במילים: השפה האנושית שינתה את העולם. איך הכול התחיל

איך התחילה להתפתח השפה האנושית, מה הקשר למבנה המוח והגרון שלנו והאם ייתכן שמשפטים קדמו למילים? החוקרים עדיין מתווכחים על סוגיות הקשורות ללידת השפה והמילים, אבל לא על התרומה שלהן להתפתחות בני האדם והתרבות ● אוצר מילים, פרויקט מיוחד 

איימן עודה / צילום: גיל אליהו, ג'יני

אוצר מלים: איימן עודה חושב שאת הדברים הטובים ביותר השגנו בעזרת מאבקים

ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, מסביר מדוע הוא כל-כך אוהב את המילה "מאבק"● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

דירת  4 חדרים ברמלה ב–1.2 מיליון שקל - יד שנייה / צילום: יח"צ

בלי מעלית: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים ברמלה?

לדירה הוסיפו מרפסת בשטח 12 מ"ר, ויש לה חניה פרטית ● "הקונים חיפשו דירה במשך למעלה מארבע שנים והדירה הזו ענתה בדיוק לצורכיהם. העסקה נחתמה בעיצומה של המגפה"

אליעזר בן יהודה / צילום: ויקמדיה

הַּמִלָּה הראשונה של אליעזר בן יהודה

בבית קפה בפריז, לפני 140 שנה, הוא החליט לחפש מִלִּים כדי לחדש את השימוש בלשון העברית ● את הַמִּלָּה הראשונה הוא מצא במוחו: מילון ● אוצר מילים, פרויקט מיוחד 

נדב אבקסיס / צילום: מאיר כהן, יח"צ

אוצר מלים: לדעתו של נדב אבקסיס להכיל זה להשלים, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך

השחקן והסטנדאפיסט נדב אבקסיס מסביר מדוע הוא כל-כך אוהב את המילה "הכלה" ● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

אתי אנקרי / צילום: אסנת רום

אוצר מלים: אתי אנקרי חושבת שפשוט לאהוב, ובכל זאת מורכב

הזמרת-יוצרת אתי אנקרי מסבירה מדוע היא כל-כך אוהבת את המילה "אהבה" ● מתוך פרויקט "אוצר מילים" – מאה ישראלים בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר בעברית

מפגינים מול המשטרה על המוות של ג'ורג' פלויד. מיניאפוליס, ארה"ב / צילום: John Minchillo, Associated Press

המחאה נגד הרג העצור השחור מחריפה: המשמר הלאומי נפרס במיניאפוליס

מאות חיילים הוזעקו לסייע בשמירה על הסדר לאחר שתחנת משטרה נפרצה והוצתה ביום השלישי למהומות שפרצו עקב התיעוד של שוטר לבן חונק למוות את ג'ורג' פלויד ● המחאות הפכו לאלימות גם בקולורדו וקנטאקי ● טראמפ כינה את המפגינים "בריונים" והוסיף: "מבזים את זכרו"

הרחוב הישראלי שוקק בימי קורונה, לאחר שחרור ההגבלות / צילום: Ariel Schalit, Associated Press

64 חולים חדשים ביממה האחרונה: "מספרי החולים מטרידים פחות מהמחסור במידע"

מספר החולים החדשים בקורונה אמנם עלה בימים האחרונים, אך הוא עדיין רחוק מהקו האדום שהציבה הממשלה ● פרופ׳ חגי לוין: ״חסר מידע מסקרים סרולוגיים שיאפשר להבין טוב יותר את נתוני ההדבקה והתחלואה״