מזה שנים ניטש ויכוח סביב שיטת חישוב המדדים בבורסה הישראלית. השיטה הנהוגה כיום במדדי המניות ואגרות החוב, מעניקה משקל שונה לכל חברה, לפי מספר קריטריונים שנקבעו מראש ובהם שווי החזקות ציבור, שווי גודל סדרה מונפק ועוד.
השבוע חגג עשור להשקתו אחד המדדים שהיוו בזמנו היפוך מגמה, ה-RSP האמריקני (S&P 500 Equal Weight), וחגיגת יום ההולדת לא תהיה שלמה בלי לציין את העובדה שהוא השיא למשקיעיו 87% יותר תשואה ממקבילו הוותיק מהמוכר - SPY (SPDR S&P 500 ETF).
ה-RSP נותן למעשה משקל זהה במדד, בשיעור 0.2%, לכל החברות. בחינה של הביצועים של שני המדדים האלה, מראה בבירור כי המדד במשקל זהה הניב תשואה עודפת בגובה 129% לעומת 70% "בלבד" שהשיא מדד 500S&P הרגיל למי שנצמדו אליו.
בדיקה מהירה זו מעלה באופן טבעי שאלות נוספות, ובראש ובראשונה - הסיכון בהשקעה במדד זה והשפעתו על התשואה. הספרות המקצועית מגלה שהנושא לא נעלם גם מעיניהם של חוקרים בתחום.
באחד המחקרים, נמצא כי במדד משקל אחיד (EW) התשואה החודשית הייתה גבוהה יותר ב-0.43% בממוצע מהמדד עצמו ובמונחים שנתיים מדד המשקל האחיד הניב תשואה עודפת בשיעור עד 6% מעל מדד 500 S&P הרגיל, מבלי שנרשמה עליה משמעותית בסטיית התקן.
במאמר אחר שפורסם בנושא, נמצא שהשקעת 10,000 דולר בשנת 1971 במדד הווילשר 5000 הגיע לשווי של 597,899 דולר בסוף שנת 2012 לעומת יותר מ=8.5 מיליון דולר באותן מניות של המדד, בפיזור במשקל שווה.
מאז השקת RSP, הפכה שיטת ההשקעה במדדים במשקל שווה לנפוצה מאוד בארצות הברית. מדיניות זו, שכבר הציגה תוצאות טובות במבחן השוק האמריקני, עדיין לא אומצה, משום מה, על ידי המשקיעים הישראליים או הבורסה עצמה.
כדאי לציין, שבנוסף למבחן התשואה, הרי שישנו גם היגיון פשוט בצורה זו של פיזור הסיכון בין המניות או החברות השונות. כיום, המצב בורסה בתל אביב הוא שבחלק ניכר מהמדדים, נוצר עיוות שבו מעט חברות מחזיקות יחד משקל גדול ביותר במדד. לשם הדוגמא, במדד ת"א 25, חמש מניות מהוות כ=56% מהמדד בזמן ש=20 המניות הנותרות יחדיו מהוות כ=44% בלבד.
בימים שבהם איש אינו חסין מתספורות או הסדרי חוב, ייתכן שעל הבורסה והמשקיעים הישראלים להתפכח ולשקול מחדש את מדיניות ההשקעה במדדים המובילים.
ערן נוטע הוא מנכ"ל אלפא פלטינום ניהול השקעות