הנה מודעה שלא תמצאו בלוח הדרושים במדור הבכירים: "לארגון גדול דרוש מנכ"ל נמוך קומה וצנוע. אחד שיודע ללכת בשקט, בלי להיות מורגש. עליו לאהוב את הבית יותר מאת עבודתו. לשנוא הרפתקאות ואלימות מכל סוג שהוא. למעשה, הוא בכלל לא צריך לרצות להיות מנכ"ל". אם מישהו ראה אי פעם מודעה כאת בבקשה שיגזור אותה ויביא אותה אליי. אבל כל מי שקרא את שר הטבעות, או לפחות ראה את הסרט, יודע שרק אדם כזה הצליח להציל את העולם.
שר הטבעות (תקציר לכל מי שלא לקח חלק בתרבות האנושית) עוסק בעולם המאוים על-ידי שר אפל בשם סאורון, שיצר טבעת עוצמה אשר תפקידה לשלוט בכול. הדרך היחידה להיפטר מהרשע בעולם היא להשמיד אותה בתוך הר הגעש שבו חושלה. יש רק בעיה אחת עם הטבעת: כל מי שנוגע בה, מתמכר לתחושת הכוח שהיא מעניקה, ואינו מוכן לוותר עליה בשום אופן. כך, הטבעת משחיתה בזה אחר זה את בעליה והופכת אותם לצללים. התאווה לכוח ולשלטון מעוורת אותם וגורמת לאובדנם.
יש רק אחד שמחוסן מההשפעתה ההרסנית. פרודו באגינס, הוביט קטן, יצור שקט ונמוך מאזור כפרי ושלו. טיפוס רגיל לחלוטין, שאינו רוצה דבר חוץ מלעשן מקטרת בגינה הקטנה שלו. דווקא הוא זה המסוגל לקחת על עצמו את המשימה, להתמודד עם כל השדים והרוחות כדי להשמיד את הטבעת.
הספר הזה יצא לפני 60 שנה בערך, אבל את הלקח שלו אנחנו מבינים גם היום. התאווה לכוח משחיתה. ואם לתרגם את זה למשהו פרגמטי - לעולם אל תיקח מנכ"ל שרוצה להיות מנכ"ל. אל תבחר חבר כנסת שאוהב שלטון. לעולם אל תיקח מפקד שאוהב את הפיקוד. הכוח משחית, והתאווה אליו הופכת להיות הדבר העיקרי. מנהלים רבים רוצים להיות מנהלים, לא כדי לבצע את מה שצריך, אלא יותר מכיוון שהם אוהבים להיות בפוזיציה שבה הם אומרים לאחרים מה ואיך לעשות. הם רואים את ייעודם בחיים כבעלי משרה בכירה, שבה הם מקורבים לכוח ולהשפעה.
עמדות הניהול הופכות להיות סוג של טבעת עוצמתית, שאליה שואפים מהיום הראשון בקריירה. העולם מחנך אותנו להאמין שאם אנחנו לא למעלה - כנראה שאנחנו למטה. לכן מפתח המנהל לעתיד בעיקר כישורים של טיפוס במעלה המדרגות בארגון. כריתת בריתות, חנופה, יחצנות עצמית, תקשור הישגים ועוד. ההצלחה נמדדת בכוח והשפעה, והופכת להיות המטרה העיקרית. המכורים לכוח ולשררה משחיתים את החברה ואת הארגונים שהם עומדים בראשם, אבל יותר מכול הם משחיתים את הנשמה שלהם והופכים להיות קורבן של תאוות השלטון של עצמם.
אנחנו לא אוהבים אותם, אבל לא מסוגלים להיגמל מהם. רואים את המאבקים הקטנוניים שלהם מעל דפי העיתונות הכלכלית. הם נאבקים זה בזה על כבוד, ובדרך סוגרים לנו את הנמלים, חוסמים לנו את הרחובות, הכול כדי להראות מי יותר חזק. בערב הם יוצאים מהמשרד ונפגשים זה עם זה בחתונות, בר מצוות או במחלקות עסקים, שם הם לוקחים אתנחתא קלה מהיריבות רק כדי לרחרח זה בישבנו של זה ולייצר תמונה מחויכת עבור טורי הרכילות. אנחנו לא אוהבים אותם, אבל עדיין משוכנעים שרק אנשים "חזקים" אחרים יכולים להחליף אותם - ושוב נקלעים לתוך אותו סיפור בדיוק.
אבל האם הוביטים יכולים להוביל ארגונים? ג'ים קולינס בספרו "גלגל התנופה - מטוב למצוין" מתאר את המנהיג האידיאלי והטוב ביותר. אלו לא מנהיגים בעלי פרופיל גבוה ומוחצנים. הם צנועים, שקטים, מאופקים, אפילו ביישנים. הם ממזגים ענווה אישית וכוח רצון אדיר להשיג את מטרותיהם. הם בוחרים באנשים טובים מהם, ונותנים להם לעבוד. הם מחפשים את הדרך להצלחה, לא לשלטון. לצערנו, יש מעט מדי מהם ולא רק בגלל שהם נדירים. להיפך, הם קיימים בול מקום. אנחנו פשוט מעדיפים לבחור במקומם מנהיגים אחרים.
אנחנו צריכים כאן הוביט. אחד שאומר: "אני לא הכי טוב, לא הכי מוכשר, לא הכי חזק, אבל אני מבין מה צריך לעשות". אחד שלא רוצה כוח, אלא סולד ממנו. שפוחד, כי הוא מבין את גודל המשימה. מישהו שרוצה לחיות חיים טובים ופשוטים ומוכן למות בשביל שזה יקרה. האם יהיה לנו אומץ לבחור בהוביט כזה? לדעתי זו שאלה של הישרדות, מכיוון שהכדור שלנו, המדינה שלנו והארגונים שלנו, זקוקים לו כדי להמשיך ולחיות. אם יש אחד כזה - שיתקשר.
הפנייה מנוסחת בלשון זכר מטעמי נוחות - המשרה, כמובן, פנויה גם להוביטיות - ואתם יודעים מה? בעצם אפילו עדיף.