אנחנו הישראלים אוהבים להתלונן ולתרץ. אנחנו גם אוהבים קיצורי דרך, ושמישהו אחר יפתור עבורנו את הבעיות. מה אנחנו לא אוהבים? לקחת אחריות.
1. אין זה סוד שוק ההון בישראל נמצא כיום בבעיה רצינית. לא רק הנתונים היבשים העגומים - צניחה של 40% במחזורי המסחר בבורסה בתל-אביב מאז 2007 ועלייה מדאיגה במספר החברות הנמחקות מהמסחר - מלמדים על עומק הבעיה.
סימן מדאיג לא פחות לכך ששוק ההון בכלל והבורסה המקומית בפרט נמצאים כיום בבעיה עמוקה, היא העובדה שעל אף שבכירים בשוק ההון מודים שוב ושוב לאחרונה בכך שהמצב קשה ואינו יכול להימשך - איש מהם לא מוכן לקחת אחריות לגבי חלקו בכך, או להציע פתרון מעשי לבעיה.
2. פינג פונג הוא משחק שמטרתו היא לחבוט בכדור כך שינחת בצדו השני של השולחן, והיריב לא יוכל להחזירו. המשחק הזה, שהומצא בסוף המאה התשע עשרה, הפך לאחרונה פופולרי במיוחד בקרב שני שחקנים בזירה המקומית: מנכ"לית הבורסה, אסתר לבנון, ויו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר. כבר כמה חודשים שהשניים מחליפים ביניהם חבטות, רק שהמשחק שלהם כולל טוויסט קטן. במקום כדור, הם חובטים בתפוח האדמה הלוהט שנקרא "מצבו העגום של שוק ההון בישראל". במקום מחבט, הם משתמשים בסיסמאות. במקום שולחן, הם משתמשים בעיתונות.
הנה דוגמה מהמערכה האחרונה: ב-13 במאי הרימה לבנון להנחתה: "שוק ההון בורח לנו מהידיים. אנחנו במצב של להיות או לחדול. זה כדור שלג שאם לא נעצור אותו, נגיע למצב שאין שוק הון - ואז גם אולי לא יהיה מקום לאגף שוק ההון", היא אמרה בכנס בתל-אביב.
שבוע לאחר מכן, בוועידת שוק ההון של "גלובס", האוזר חובט בחזרה: "אי-אפשר לדבר על 'להיות או לחדול', חובה עלינו להיות. הקמתי ועדה ציבורית (לשכלול המסחר ועידוד הנזילות בבורסה - ל' א') שאני תולה בה תקוות רבות ואנחנו הולכים לעבור שינוי מהפכני. כל מי ששייך לתעשייה יידרש לקבל החלטות שמשנות את התפיסה".
כמה דקות לאחר מכן, על אותה במה ממש, חבטה לבנון בחזרה: "אנחנו בבעיה גדולה, וצריך להתייחס לנושא הרגולציה. תהיה ועדת על של רגולטורים, אבל כמו כל חוק במדינת ישראל - ישנן האותיות הקטנות שמתחבאות. שם כתוב כי 'ההחלטה תחול על כל רגולטור למעט... בנק ישראל, רשות ני"ע ואגף שוק ההון במשרד האוצר'".
אגב, לפעמים, כשלבנון מתעייפת, מחליף אותה יו"ר הבורסה, סם ברונפלד, כפי שקרה היום. ברונפלד נוקט אסטרטגיה הפוכה של הרגעת הקהל, ומתייחס למצב כאל שפל מחזורי שחייב להסתדר בעתיד. גם היום הוא חזר על המנטרה שלו לפיה בכל הבעיה הזאת אשמים בכלל "הגויים".
3. ככה זה נמשך ונמשך. הבורסה מאשימה את הרגולציה, הרגולטור מאשים את החברות הציבוריות ובעלי השליטה, ואלה מאשימים את הנהלת הבורסה במתן פתרונות כושלים כמו הארכת שעות המסחר.
כאלה אנחנו הישראלים: כשמשהו מצליח אנחנו ממהרים לנפח את החזה בגאווה, אפילו אם זה רק עניין של מזל. כשיש בעיה - אנחנו רצים לחפש את מי להאשים בכך. לקיחת אחריות? את זה לכו לחפש אצל הגויים.