בית המשפט נתן היום (א') לנוחי דנקנר תקופה של חודשיים, במהלכה יצטרך למכור מחצית מהחזקות אי.די.בי בכלל ביטוח (27.5%). האם מדובר במשימה אפשרית? "ניתנה לנו תקופה קצרה ומאתגרת", השיב דנקנר בצאתו מבית המשפט, ולא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.
לפני כשבועיים דיווחה אי.די.בי פתוח על קבלת מכתב כוונות לא מחייב, לרכישת מחצית מהחזקותיה בכלל ביטוח על-ידי קרן הפרייבט אקווטי אדוונט, במחיר המשקף לחברת הביטוח שווי של 4.5 מיליארד שקל. כעת חובת ההוכחה על דנקנר היא להראות לנושים ולבית המשפט כי מדובר בקונה רציני - ולא בעוד ספין שנועד להקנות לו זמן.
בד-בבד עם מהלך המכירה של מניות כלל ביטוח, נדרש דנקנר על-ידי בית המשפט (כמו גם נושיו, הבנקים ומחזיקי האג"ח) להגיש לו בעוד חודש מתווה להסדר חוב כולל בקבוצה. בהתאם, אנו צפויים לחזות בניסיונות קדחתניים מצדו לגייס מאות מיליוני שקלים לקופתה של אי.די.בי פתוח מגורם חיצוני.
קשה להאמין שיצליח בכך - משקיעים שכאלה אינם עומדים בתור, בלשון המעטה, כדי להשקיע באי.די.בי. ספק רב אם לאדוארדו אלשטיין, המשקיע המיועד לאי.די.בי אחזקות, יש יכולת לבצע השקעה בסדר-גודל דומה גם בחברה-הבת.
למזער נזקים לחברה ונושיה
מן העבר השני, ינהלו הבנקים ומחזיקי האג"ח משא-ומתן להשגת מתווה הסדר חוב משותף בקונצרן, אותו החלו כבר באופן פומבי ביום חמישי האחרון, באולמו של שופט המחוזי בתל-אביב, איתן אורנשטיין.
קשה לראות כיצד מתווה שכזה קורם עור וגידים ללא סיוע של בית המשפט; ניגודי האינטרסים בין הנושים בקומות השונות של פירמידת דנקנר רבים, כפי שעמד על כך בית המשפט עצמו בדבריו.
כך למשל, ימצאו את עצמם מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פתוח מול עמדתו הקשוחה של ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, הנושה הגדול מקרב הבנקים בחברה.
סביר להניח כי קינן לא ירצה להיראות מבחינה ציבורית כ"איש הרע" בסיפור, זה שמגן בכל מחיר על שלטונו של דנקנר באי.די.בי. אך מנגד, העברת השליטה בקונצרן לידי מחזיקי האג"ח תאלץ אותו לפעול למימוש ערבויות אישיות של דנקנר ושותפיו בקומה העליונה של הפירמידה (חברת טומהוק הפרטית) - מהלך ממנו היה מעדיף להימנע.
לאור כל אלה, אין מנוס מלהעריך כי ההכרעה לגבי עתיד השליטה באי.די.בי תשוב בעוד חודשיים לשולחנו של השופט אורנשטיין. בסופו של דבר ימצא את עצמו בית המשפט באותה הנקודה ממש, שבה הוא נדרש להכריע בין מתן פרק זמן נוסף לדנקנר כדי לנסות ולהסדיר את חובות אי.די.בי פתוח, לבין מהלך תקדימי של העברת השליטה בחברה לידי נושיה.
ראוי כי השופט אורנשטיין יקבל בעצמו החלטה עקרונית, כזו שממזערת נזקים לחברה ולנושיה. כפי שאמר הוא עצמו, מונחים פה על כף הגורל כספים רבים של הציבור, ומישהו - כלומר הוא - צריך להגן עליהם בדרך כזו או אחרת.