אם היו מציעים למאיר ניצן, העומד בראש הוועדה הקרואה שמנהלת את העיר לוד מתחילת 2011, לרוץ בבחירות המוניציפליות באוקטובר הקרוב, הוא היה מסכים. לדעתו, על פי סקר שהזמין, גם היה נבחר ברוב גדול.
ניצן טוען שהזמין את הסקר המדובר לאחר ששני אנשים, שניהם כלשונו "גורמים כלכליים בעיר", הציעו לממן מכספם סקר שיבדוק את הפופולריות שלו, זאת כדי לעקוף את האיסור החל על מי שעמד בראש ועדה קרואה בעיר להציג מועמדות בבחירות. "הם הופיעו אצלי בלשכה ושאלו מדוע איני נלחם להישאר בתפקיד, הציעו לעשות סקר ולהגיש אותו לראש הממשלה", הוא מספר על הפגישה עם השניים.
"אמרתי להם שלו היו עושים את הדבר בלי להגיד לי, לא הייתה יכולה להיות לי עמדה. אך כעת, מאחר שסיפרו, אני יכול רק לסרב. ברגע שהם יצאו מהמשרד, הרמתי טלפון לפרופ' דגני מגיאוקרטוגרפיה ושלחתי אותו לעשות את הסקר על חשבוני. רק מה שחסר לי שיגידו שאנשים שילמו על סקר בשביל ניצן. אני נזהר מדברים כאלה כמו מאש".
"כל אחד אשם עד שהוכחה חפותו"
ב"דברים כאלה", מתכוון ניצן מן הסתם למעשי השחיתות שנחשפו באחרונה ברשויות המקומיות, ולראשי רשויות שנופלים בזה אחר זה לקלחת חקירות פליליות ובתי משפט. יש לו ביקורת על הסגנון שבו מתנהלים הדברים בפרשיות האחרונות: "האם אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו, או שהוא אשם עד הרגע שהוכחה חפותו", הוא שואל ומשיב: "בישראל אומרים שאדם זכאי עד שהואשם - אבל הלכה למעשה זה הפוך פה. בא היועץ המשפטי וקובע שמי שהוגש נגדו כתב אישום לא ראוי שיכהן בתפקיד".
- מה האלטרנטיבה, להשאיר חשודים בתפקיד ציבורי?
"אני לא אומר שאין היגיון בהוראת היועץ, אבל ההיגיון הזה הופך המונים לקורבנות. ודמם של כולם מותר. כך נפלה האימפריה הרומית. יוליוס קיסר הסכים לחזור לרומא בתנאי שלא יתבעו אותו, והסביר שאם יצטרך להוכיח את חפותו זה יגזול את כל זמנו, יכלה את כל כספו ולא יהיה לו זמן לדברים אחרים שעליו לעשות כפוליטיקאי ומנהיג, והוא צדק".
- לדעתך סתם רודפים את ראשי הרשויות?
"זה הולך ככה: אם ראש רשות מגיע לעוצמה וחוזק, דואגים למוטט אותו. אביא כדוגמא את צבי בר. איני יודע מה אמת ומה לא לגביו, בשביל זה יש מערכת משפט, אבל בדבר אחד אין ספק - בר עשה את רמת גן למה שהיא היום, עיר חזקה ומבוקשת. הוא הביא אליה מרכז עסקים מוניטרי, פיתח את בורסת היהלומים והקים בה את הקניון הראשון בישראל. הוא חיזק את רמת גן באופן משמעותי והפך אותה לגורם משמעותי במטרופולין, ובגלל זה עכשיו מחפשים אותו".
- למי זה רע מנהיגות מקומית חזקה?
"אני אחזיר לך בשאלה: למי זה טוב בארץ הזאת הקטנה כל כך, 256 רשויות? והתשובה היא: לבריטים זה טוב, בשביל שיוכלו להפריד ולמשול. הם הנהיגו את השיטה ומדינת ישראל אימצה אותה בשמחה - להפריד, למשול, ולחלק ג'ובים למקורבים. הרבה רשויות צריך בשביל למנוע התחזקות מקומית ובשביל להבטיח תלות בשלטון המרכזי. שיטת שלטון שממשיכה את המנדט הבריטי, הגיע הזמן שתשתנה - שיאחדו רשויות, שיורידו עלויות ויתקדמו".
השכונות החדשות הן הבעיה
ניצן נקרא ללוד בסוף 2010, לאחר שהעיר התדרדרה לגרעון חמור שלא התגברה עליו. מערכת הבחירות המתנהלת עכשיו בלוד תסיים את תפקידו בסתיו הקרוב, לאחר שהצליח להחזיר את העירייה לתפקוד.
- הביאו אותך כמושיע. לפי המדד שלך, סיפקת את הסחורה?
"כן. ראשית, הבאתי לאיזון תקציבי. שנית, יש תוכנית מתאר עירונית חדשה שעוצבה בתקופתי, עברה ועדה מקומית ונמצאת באישור בוועדה המחוזית. כמו כן יישמתי תוכנית אב למערכת החינוך ולפיה כל החינוך התיכוני נמצא בניהול רשתות. גם גיבשתי תוכנית לחידוש מרכז העיר, לרבות בית עירייה, אבל בגלל חוק התכנון הישראלי המסורבל, אי אפשר היה להביא אותה לידי אישור וביצוע, והיא תקועה. נו, עד היום איש לא הועמד לדין על כך שעיכב תוכנית בנייה, אבל שמעתי על הרבה שהועמדו כי אישרו תוכניות".
- אי אפשר לטעון שלא נבנו וגם נבנות שכונות חדשות בלוד.
"השכונות החדשות הן הבעיה. את כל לוד 'בנו' ככה. שכונות-שכונות, שאין קשר ביניהן. בעלות אופי שונה, אוכלוסייה שונה, וללא תחבורה שמחברת ביניהן. הפיתוח של לוד הוא גידול איברים בלי גוף שמחבר ביניהם. הקימו את 'גני אביב', עם שם נפוח - היא בכלל לא בלוד, היא שכונה בתל אביב. כל השכונה דירות 3 חדרים, מי שרוצה לשפר את הדיור שלו עוזב, ותמיד יישארו בה רק חסרי יכולת. התמהיל הנכון לשכונת מגורים הוא 20% פחות מ-100 מ"ר ליחידת דיור, 20% מעל 140 מ"ר ו-60% ביניהם. מי אישר את גני אביב כפי שתוכננה? איפה הייתה הוועדה המחוזית, איפה הארצית? דברים כאלה קורים כי הכול מסחרה, ואני לא ארחיב, כי אנשים כבר יושבים בכלא ואין טעם להוסיף לכוס יגונם. עכשיו מה שחורה הוא שהתכנון בסגנון הזה תקע את מרכז העיר, ועיר בלי מרכז לא תתפתח. בלוד מרכז העיר הוא חורבן".
- מה גרם לחורבן?
"מדינת ישראל גרמה לו. היא נטלה את השטח והרסה אותו ביד גסה בשנות ה-50, פשוט כמו שזה נשמע: גרסה אותו בשלשלאות של טרקטורים כדי לא להשאיר זכר למה שהיה. אני לא מתבייש להשתמש במילה 'נכבה'. הנכבה לא רק בגללי, כיהודי ציוני ישראלי. הנכבה היא בגלל אלה שרצו לכבוש את פלשתין - סוריה ולבנון, וירדן ומצרים, שלא רצו לתת לפלשתינאים, בני אומתם הערבית, עצמאות. אנחנו, הישראלים, החרבנו 418 כפרים ערבים והפכנו עוד 350 אלף פלאחים לחסרי בית. לא יהיה פה שלום עד שלא נודה בעוולות האלה. לא יהיה פה שלום גם עד שהם, הערבים, יכירו בטבח שטבחו ביהודים ללא רחם במאורעות 1921 ובמרד הערבי. זו התנגשות בין שני לאומים שלא השכילו עד היום לעמוד פנים מול פנים ולהידבר".
"עיר בלי לב"
הסכסוך במזרח התיכון פוגש את ניצן, כמי שמנהל עיר שהייתה פה לפני הקמת המדינה והיום היא עיר דו-לאומית, בשתי דרכים: כאב שהוא מבטא על מה שנעשה, ופיתוח רעיונות לפתרון המורכבות החברתית שנולדה מתוצאות המלחמה ב-1948.
"הרסו את לוד, 'ועדות השיקום' לא השאירו אבן פינה בבתים במרכז העיר, ועשו זאת בלי לבוא עם תוכנית חלופית, וכך זה נשאר שנים - מוזנח ועזוב", הוא אומר בטון שמרגישים בו כאב. "זה חוסר אחריות ממשלתית ואורבנית כאחד. לוד של היום היא עיר בלי לב, שנים כבר שהיא חסרת לב. מאז ההרס עברו במדינת ישראל הרבה ראשי ערים וראשי ממשלות, הייתכן שהם לא ראו את מה שאני רואה היום?"
- מה ההחמצה הגדולה של לוד?
"בין ההחמצות, שתי החמצות בולטות: תחבורה ותיירות. העיר הזו הייתה צומת התחבורה של האזור מאז ימי אשור ובבל, דרך התקופה ההלנית והרומית והביזנטית, ועד האימפריה העות'מנית וימי המנדט הבריטי. הכול עבר בה, סחורות ונוסעים, דרכה עברה הדרך מארצות הים התיכון לארצות קדם (המזרח), ממצרים להרי הלבנון.
"בעידן הציוני לוד נשכחה והודחקה, וזה נעשה בכוונה. עוד יש סימנים שהכביש משדה התעופה עבר בלוד - אפילו הנשיא ניקסון עבר בה כשהגיע לביקור בארץ. עשו את כביש 40 ועשו את כביש מספר 1, ומאז איש כבר לא עובר דרכה, וכך היא התנוונה. זה פשע. על כך נוספה צרת התחבורה בתוך העיר, שאותה התוכנית החדשה (ראו מסגרת) אשר נוגעת להקמת מרכז תחבורה כלל ארצי בעיר, אמורה לפתור.
"ההחמצה השנייה היא התיירות. זו עיר בת 6,000 שנה, העתיקה ביותר בישראל - יותר מיפו, יותר מירושלים - איך קרה שאין בה תיירות? העתיקות שהיו פה נחרבות לאט-לאט, ואיפה הפסיפס המרשים והנודע שנמצא בשטחה המוניציפלי של לוד? מטייל בעולם. במקום להביא את התיירים לעיר, שולחים את האטרקציות שלה לחו"ל".
- גם האוכלוסייה הטובה יוצאת מלוד ורמלה.
"היום כבר ידוע שהערים מודיעין ושהם שאבו אליהן בתהליך צפוי את האוכלוסייה הטובה מהערים הוותיקות. כשהתחילו לתכנן את העיר מודיעין, עדיין הייתי חבר לשכת מפלגת העבודה והתנגדתי לה בכל פה. סברתי שהנכון הוא להקים שם עיר ערבית, שתאפשר לערבים ביישובי הסביבה לשפר את תנאי מגוריהם ועל ידי כך למשוך אותם אליה. אז הסבירו לי שהצורך במודיעין הוא צורך ביטחוני, כחומה שתפריד. איני מאמין בזה, בדיוק כפי שאיני מאמין בגדרות כאמצעי הגנה. התחנכתי בצבא, 35 שנים שירתתי בצה"ל. היינו צבא נייד, כיבדנו את האויב, ידענו להסתער ולהילחם ולהעביר את המלחמה לשטחו, ולא להתחבא מאחורי מוצבים ומבצרים".
*** הכתבה המלאה - במוסף הנדל"ן של "גלובס"