בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר היום (ב') הסדר פשרה תקדימי בתביעה ייצוגית, לפיו עיריית הוד-השרון תשלם לקבוצת תושבים כ-14 מיליון שקל במזומן בגין גבייה לא חוקית של היטל תיעול (היטל שנועד לממן בניית תעלות ניקוז בצדי המדרכה הגובלת בנכס).
מדובר בהסדר יוצא דופן בתחום התביעות הייצוגיות, משום שהוא קובע השבה ריאלית של תשלומים ששילמו תושבי העיר, בסכומים שעשויים להגיע לאלפי שקלים לכל אחד מחברי הקבוצה הנכללים בתביעה. התושבים יקבלו את התשלום בסך 14 מיליון שקל מהעירייה בהעברה בנקאית או בצ'ק של העירייה.
עם זאת, השופטת מרים סוקולוב דחתה את בקשת באי-כוחם של התובעים הייצוגיים, עורכי הדין אלון אידלמן ושלומית סלע ממשרד יצחק מיוחס, לקבל שכר-טרחה בסך 5 מיליון שקל (שחושבו לפי 15% מסכום החיסכון לתושבים בזכות הגשת התביעה), תוך שהעבירה ביקורת על דרישתם לקבל סכום כה גבוה. היא קבעה כי הם יקבלו שכר-טרחה בסך 1.2 מיליון שקל - לפי חישוב של 9% מסכום ההשבה של העירייה לתושבים.
לדברי השופטת, "אכן יש לעודד ולתמרץ אנשים מן הציבור ועורכי דין להגיש תביעות ייצוגיות, על מנת למנוע מעיריות להתעשר על חשבון הציבור ולגבות היטלים שלא כדין, ויש להתחשב בסיכון שנטלו על עצמם התובעים הייצוגיים ובאי-כוחם, ובתועלת שהביאו לחברי הקבוצה התובעת. אולם, סכומים אלה אינם אמורים להעשיר אותם באופן שאיננו עומד ביחס ישר לסיכונים שנטלו ולעבודה שהשקיעו. שיקול זה הופך להיות שיקול מכריע כאשר הגמול לתובע והשכר לעורכי הדין משולמים מכספי ציבור, ויהיה בהם כדי לגרום לפגיעה בפיתוח תשתיות העיר".
כמו כן, באופן יוצא דופן, אישר בית המשפט גמול לתובעים הייצוגיים, יעקב פלד, איתן בוסתנאי ויוסף גרוברגר, שיעמוד על 5% מסכום ההשבה לתושבים, והוא מוערך ב-660 אלף שקל. סכום זה הינו בין הגבוהים שנפסקו בישראל כגמול לתובעים ייצוגיים.
התיישנות החובות
תחילתה של הפרשה בשנת 1989 כאשר עיריית הוד-השרון החליטה לגבות מתושביה רק 20% מגובה היטל התיעול שנקבע בחוק. 15 שנה מאוחר יותר, בשנת 2004, החליטה העירייה לגבות את ה-80% שלא נגבו עד אז, תוך תיקון חוק העזר וקביעת תעריפים גבוהים יותר לחיוב. כך, בשנת 2009 שלחה העירייה דרישות לתשלום 80% הנותרים מהיטל התיעול.
דרישת העירייה עוררה תרעומת רבה בעיר, והוקם ועד פעולה תוך הגשת תביעה ייצוגית. התובעים הייצוגיים, באמצעות משרד עורכי הדין יצחק מיוחס, דרשו לקבוע כי העירייה ויתרה בזמנו על תשלום 80%, ולכן היא מנועה מלגבות תשלומים אלה, אשר התיישנו בינתיים. לחילופין טענו התובעים כי התשלומים צריכים להיקבע לפי התעריפים בחוק העזר המקורי, שהם נמוכים יותר.
במהלך הדיונים קבעה השופטת סוקולוב בשאלה המרכזית, שהיא שאלת "ההתיישנות וההסתמכות", כי "מדובר בחוב מס ישן, שהעירייה החליטה במשך למעלה מ-10 שנים שלא לגבותו, ובכך יצרה אצל התושבים הסתמכות, לפיה היא ויתרה על החוב. גם טענת העירייה, לפיה היא רשאית לגבות את היטל מזמן לזמן, צריכה לעמוד במסגרת פרק הזמן שבו החוב טרם התיישן, דהיינו בתקופה של 7 שנים ממועד היווצרות החיוב".
לצדדים הומלץ להגיע להסדר פשרה, ובסיועו של פרופ' אלון קלמנט, מומחה לתביעות ייצוגיות, הושג הסדר, לפיו התשלומים יתוקנו לפי התעריפים המקוריים, יעמדו על 37.5% מהסכום, ובסך-הכול יופחתו דרישות התשלום בכ-70%. כמו כן, נקבעו שתי תתי-קבוצות שלגביהן בוטלו דרישות התשלום לחלוטין.
עיריית הוד השרון יוצגה בידי עורכי הדין ירון סולברג ואביעד שדה.