שופטי בית המשפט הכלכלי בתל-אביב - רות רונן, דניה קרת-מאיר וחאלד כבוב - מתכוונים לדרוש להעביר לידיהם את הסמכויות השיפוטיות בתחום פירוק חברות, חדלות פירעון והקפאת הליכים, לאחר פרישתה של השופטת ורדה אלשיך מכהונה שיפוטית.
בכך מתכוונים שופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט, המתמחים בהיבטים אחרים של דיני שוק ההון ודיני חברות, לתקן את המצב שנוצר בעת חקיקתו של החוק שהקים את בית המשפט הכלכלי, והותיר בידי שופטי בית המשפט המחוזיים ה"רגילים" את תחום הפירוקים וחדלות הפירעון, בעיקר עקב הלחצים שהפעילה אלשיך.
עם זאת, נציין כי שופטי בית המשפט הכלכלי לא הצהירו בעניין זה בפומבי דבר וחצי דבר.
דוברת בתי המשפט מסרה בתגובה כי "העברת תחום הפירוקים והקפאת ההליכים למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כרוכה בשינוי חקיקתי, ולא בהחלטה או מהלכים הנעשים בבית המשפט".
"עסקאות עם מינוף - לא מילה גסה"
בכנס שהתקיים היום (ד') בקרייה האקדמית אונו בנושא הרגולציה והפיקוח על בעלי שליטה בחברות ציבוריות, אמר השופט כבוב כי "עסקאות עם מינוף אינן מילה גסה. אם רוצים לשמור על שוק פתוח, נייד, שאינו מקבע את השחקנים ומאפשר גם לכוחות חדשים להיכנס לשוק ההון, חייבים מינוף. בלי זה אתה משמר את אותו מספר קטן של 20 משפחות בעלי הון בישראל, ואין כניסה לשחקנים. צריך להקפיד שהמינוף נועד לטובת החברה, ולא כדי לחלוב את הוצאות החברה.
"בית המשפט מסתכל על שאלת המינוף. אסור שהשוק יוגבל ולא יאפשר כניסת שחקנים חדשים. הצורך במינוף הוא צורך חברתי, ציבורי. זו אינה מילה רעה, אחרת אין דרך להבטיח כניסה של שחקנים חדשים".
לדבריו, "בית המשפט בוחן את שאלת מינוף היתר. אם רוצים לאפשר ליזמים צעירים, בעלי יכולת, אמביציה ודמיון להעשיר את כלכלת ישראל, הלכה למעשה, חייבים לאפשר גם להם כניסה לזירה. אני לא מעודד מינוף כמינוף, אלא רוצה לגוון את שוק ההון ולא לקבע אותו על מספר מוגבל של שחקנים. צריך לגוון את שוק ההון בישראל".
כבוב הוסיף כי בשוק ההון הישראלי מורגשת ירידה משמעותית בישראל בעסקאות עם בעלי עניין. יש הבדלים משמעותיים בין השוק האמריקאי לשוק הישראלי, ולכן יש ספק האם החוקים הנוגעים לדיני תאגידים בדלאוור צריכים להיות תקפים גם בישראל. בארה"ב בעל השליטה מחזיק בדרך-כלל אחוז קטן של המניות, עד 10%, ואילו בישראל בעל השליטה הוא גם בעל מניות הרוב ומחזיק בדרך-כלל עד 70%. הוא גם עשוי להרוויח מחלוקת דיבידנד בנוסף למשכורתו".
השופטת רות רונן אמרה כי "אף שבית המשפט מעדיף שעסקאות בעלי עניין, שבעל השליטה בחברה עושה עם החברה, יאושרו בלא התערבותו על-ידי רוב של בעלי מניות המיעוט - יש מקרים שבהם בית המשפט עצמו יתערב באישור עסקאות כאלה, או בהצבת דרישות נוספות לאלה של החוק, או כדרך לעקוף את אותן דרישות חוקיות, או בשל הצורך לתת פתרונות במקרים ספציפיים".
4 דרכים
שופט בית המשפט העליון של מדינת דלאוור, המובילה בעולם בתחום דיני התאגידים, ג'ק ג'ייקובס, אמר בכינוס כי "רוב עסקאות בעלי העניין שנעשות עם בעל השליטה בחברה מגיעות אצלנו לבחינת בית המשפט. בעסקאות שבהן בעל השליטה מנסה לקנות את המיעוט, יש לו כוח לדחוף את העסקה בין אם המיעוט מסכים לכך או לא.
"יש בעצם 4 דרכים שבהן יכול בית משפט לטפל בעסקאות כאלה. אחת - לא לעשות כלום, לתת לשוק לפתור את העניין; השנייה - לאסור עליהן כליל, אבל זה לא עובד בארה"ב, העסקאות האלה מותרות, והן נבחנות על ידי בתי משפט; השלישית - ואני מבין שהיא דרישה חוקית בישראל - היא שהעסקה תהיה נתונה לאישור על-ידי רוב מבין בעלי מניות המיעוט; והרביעית - שההוגנות תיבחן על-ידי בית המשפט. בדלאוור אימצנו את החלופה הרביעית, אם כי אישור על-ידי רוב של בעלי מניות המיעוט מותר, אבל זו אינה דרישה מוקדמת כמו בישראל".