השאלה העיקרית מסיפור המכירה של הפועל ירושלים כדורסל לקבוצת אורי אלון/חומסקי/טלם/סטודמאייר היא אחת: האם ירושלים סוף-סוף הולכת לעתיד טוב יותר? הרבה אנשים יטענו שהוצאת הקבוצה מידי העמותה היא הבשורה הגדולה (זאת בהנחה שהעמותה לא תצליח להשוות את ההצעה בסך 15 מיליון שקל של קבוצת אלון). ירושלים הרי היתה שבויה שנים בידיים של העמותה ושל דני קליין, ומלבד אירועים נקודתיים של זכיות בגביע המדינה, לא הצליחה לערער בכלום את ההיררכיה בכדורסל הישראלי.
רק שהמודל הירושלמי החדש הוא בעייתי לא פחות מהמודל הקודם של העמותה. קבוצות בעלות שמורכבות מכמה אנשים, שחלק מהם לא שמעו עד לפני כמה ימים על השם הפועל ירושלים, כבר הוכיחו ברוב המקרים שהן אולי מקור טוב לגיוס כסף בהתחלה, אבל הופכות מתכון לצרות בהמשך. אחרי ההתלהבות הראשונית, כל אחד ישמח לגלות מה קורה בפועל עם הכסף שלו ולמה הוא שוב לא נוצל לזכייה באליפות. הכסף ששמה קבוצת הרוכשים הוא לא כסף גדול, ולא ישנה את העתיד של ירושלים. הוא מבטיח 5 מיליון שקל בעונה לתקציב השוטף, במשך שלוש שנים. אבל במה זה שונה מימי העמותה? הוא עדיין יחייב את אותה קבוצת בעלות, ממש כמו בימי העמותה, להמשיך בכל קיץ לקושש כסף כדי להגיע במאמצי-על לרבע מהתקציב של מכבי ת"א.
מה כן יכול לעבוד לזכותה של ירושלים? כמו שזה נראה כרגע בעיקר העובדה שהיא מחוברת לאחד מסוכני השחקנים הגדולים בעולם (ארן טלם), שיכול לטפטף לה פה ושם שחקנים פוטנציאליים. אבל גם כאן ניתן להניח שאת הטאלנטים הגדולים הוא יעדיף תמיד להעביר לקבוצות עשירות ונחשבות יותר.
***
מה שכן אפשר ללמוד מהמכרז של האפוטרופוס הכללי הוא עד כמה היתה נחושה קבוצת הרכישה להוציא החוצה את העמותה ואת דני קליין מהתמונה. ההצעה הראשונית שהגישה קבוצת אורי אלון לאפוטרופוס עמדה על כ-12 מיליון שקל. בשלב מסוים היה חשש אצל אלון ושות' שהסכום הזה הוא גבולי, והעמותה שמחזיקה בזכות הסירוב תוכל איכשהו להשוות את ההצעה וכך תוכל להמשיך ולהחזיק בקבוצה. אלא שהאפוטרופוס שניהל את המכרז לקח את הזמן ולא מיהר לפרסם את ההצעה הזוכה, ובמקום זה איפשר לקבוצת אלון לשפר את ההצעה שלה. הזמן הנוסף איפשר לקבוצת אלון לצרף לשורותיה את כוכב ה-NBA אמרה סטודמאייר, שהסכום שהסכים לתת הקפיץ את ההצעה ל-15 מיליון שקל. הסכום הזה אמור להספיק כדי להוציא לעמותה את האוויר מהמפרשים.
***
מה יקרה עכשיו? העמותה, שהיא בסופו של דבר גוף הרוצה בטובתה של הפועל ירושלים, לא תרצה להצטייר כמי שתקעה את ההכנות לעונה הקרובה. היא לא תוכל לקחת לעצמה את כל 90 הימים שהאפוטרופוס מחויב לתת לה על מנת לנסות ולהשוות את ההצעה של קבוצת הרכישה. היא תוכל להבטיח לקבוצת אלון שהיא לא תפגע במהלך, אבל מן הסתם תרצה משהו בתמורה. כוח, ג'ובים, זכות הצבעה, משהו.
שילוב כזה של העמותה ביחד עם קבוצתה הרכישה, עם כל הדם הרע שהחל זורם בין שני הגורמים הכי דומיננטיים בשתי הקבוצות - דני קליין מצד העמותה, ואייל חומסקי מצד קבוצת הרכישה - לא בהכרח מבטיח קבוצת כדורסל טובה. אבל הוא מבטיח בעיקר שיהיה שמח.