לא על יום אתמול תהיה תפארתו של שר התקשורת גלעד ארדן, אחרת קשה להבין כיצד נגרר לספין שקוף כמו שעשה עם הפוסט שהעלה בפייסבוק ובו האשים את הלוביסטים של הוט ובזק שמצליחים להשפיע על חברי ועדת הכלכלה אשר העזו לשאול אותו שאלות קשות בנושא מדיניותו בשוק התקשורת הקווית. לא לחינם אמר עליו אתמול פרופ' אבישי ברוורמן כי ארדן משול למי שהטיעון שלו חלש ולכן הוא צועק, בפרפרזה על דבריו של משה סנה.
שנים אני עוקב אחר דיונים בוועדת הכלכלה בכנסת בנושאי תקשורת, ומעולם לא ראיתי דיון כל-כך מעניין ונוקב מצד חברי כנסת שמגיעים מוכנים ובעיקר מעזים לשאול שאלות ענייניות ולדרוש תשובות.
מה גרם לארדן לתקוף את חברי הכנסת כאשר הוא יודע שהוא צריך אותם במורד הדרך? האם הוא עד כדי כך מזלזל בהם ובטוח ביכולתו להעביר כל מה שהוא רוצה, עד כדי כך שהוא טוען כלפיהם שהלוביסטים הם שמכתיבים את דעותיהם? והאם ארדן לא נפגש עם לוביסטים של החברות?
לגופו של עניין: ארדן מביא לאישור חברי ועדת הכלכלה הצעה לפיה הוא יוכל להסדיר את מחירי השימוש בתשתיות בזק והוט שלא רק על בסיס עלות. מה זה אומר? שאם לבזק או להוט עולה 10 שקלים למכור קו אינטרנט לסלקום או פרטנר, ארדן רוצה לקבוע את המחיר לא על-פי העלות אלא על-פי קריטריונים אחרים שלהם הוא קורא נקודת ייחוס.
מה זו נקודת ייחוס? איש אינו יודע. במילים אחרות, ארדן מנסה להפקיע את קניינם, כי אם הוא מאלץ חברה למכור מוצר מתחת למחיר העלות שלו - זה אומר שהוא מפקיע את רכושה.
לא רק שזה לא תקין מבחינה משפטית, זה גם לא תקין מוסרית להתנהג כך כמדינה. האם זה המסר שרוצים להעביר למשקיעים מקומיים וזרים שרוצים לפעול כאן? כאשר הופחתה הקישוריות בסלולר, למשל, היא נקבעה על בסיס עלות + רווח סביר, לאחר שחברה בינלאומית עשתה עבודה שמצאה את המחיר. במקרה הנוכחי, משרד התקשורת לקח חברה בינלאומית שהגיעה למחיר מסוים, אבל המחיר אינו לטעמו של המשרד (יותר נכון לא לטעמן של פרטנר וסלקום).
אז איך פותרים את הבעיה? ממציאים שיטה חדשה שגם במשרד התקשורת לא יודעים איזו. זה כמו ללכת לאחד ה"באבות" ולשאול אותו מה הם מחירי השימוש.
בחצר האחורית של ארדן
קצרה היריעה מלתאר את השתלשלות העבודה שעשתה פרונטיר ואיך ניהלו אותה, אבל חייבים להדגיש משהו בהקשר של פרונטיר. מישהו שאל את עצמו פעם אחת כמה עלתה לנו החברה הזו שמספקת ייעוץ למשרד התקשורת כבר שנתיים ללא תוחלת?
מישהו שכח שאת פרונטיר שכרו לחצי שנה (חברות בינלאומיות גובות מאות אלפי דולרים על עבודות מעין אלה), והנה העבודה שלה התארכה לשנתיים. מישהו נתן דין וחשבון על העלויות במשרד התקשורת? וזה לא הכול: הרי המשרד שכר גם את פרופ' ראובן גרונאו כדי שיסייע לפרונטיר ולמשרד; הוא לא עולה כסף? איפה התוצרים של היועצים?
אז עברו שנתיים ועדיין מתמהמהים עם פרסום המחירים. למה? כי המחירים לא מתאימים לפרטנר ולסלקום. כדי לפתור את הבעיה הזו באים עם המודל של נקודות ייחוס. במשפט אחד: לקחת את העבודה של פרונטיר ולזרוק אותה לקיבינימט.
אגב סלקום, כדאי לעיין בעבודה שהגישה למשרד התקשורת שבו היא מראה איך ניתן להגיע למחירים אחרים, הרבה יותר אטרקטיביים (אבל פרונטיר עבדה שנתיים; לך תשבור את המודל שלה עכשיו).
ארדן, כמי שעומד בראש המשרד, נאלץ לשאת על גבו את טעויות ומחדלי העבר בכל הקשור לאסדרה בשוק התקשורת הקווית. למעלה משנתיים יושב המשרד ולא מצליח להשלים מדיניות של יצירת תחרות בשוק הקווי, אז למי בדיוק ארדן רוצה שנבוא בטענות?
לארדן אין מוצא ואין תשובות, מפני שלמשרד שלו אין תשובות. כמעט כל צמרת משרדו רואה במדיניות שנקבעה הקרויה "שוק סיטונאי" רעה חולה שצריך לחיות איתה, אבל לאף אחד אין פתרון אחר. הוא יכול לשאול את הרן לבאות, סמנכ"ל הכלכלה שלו, וגם את סמנכ"ל ההנדסה שלו מה הם באמת חושבים על השוק הסיטונאי, והוא יגלה שזו מדיניות שכשלה כישלון גורף באירופה ובמקומות אחרים בהם נוסתה. אפילו האיחוד האירופי מנסה להיחלץ ממנה לאחר שהבין שמה שהמדיניות יצרה זה פגיעה חמורה בתמריצים להשקעות בתשתיות התקשורת ולכך שאירופה מפגרת היום אחר ארה"ב ואסיה בכל הקשור לפס הרחב.
אלא שאצלנו הדיון הפופוליסטי הפך להיות דיון סביב אימת הצרכנים והוזלת המחירים בלבד. ארדן לא מחפש את ההשקעות הוא מחפש את הרפורמה. הוא מחפש תחרות, אבל הוא לא מבין שתחרות ברת-קיימא מושגת כאשר הפירמות מתחייבות להשקעות ארוכות-טווח, שזה הרבה יותר אפקטיבי מאשר לחולל שוק סיטונאי שמקבע 4 קבוצות תקשורת בלבד.
הבעיה של שוק התקשורת
4 קבוצות תקשורת בישראל (פרטנר, סלקום, הוט ובזק) זו רעה חולה שמעלה את רף הכניסה לשחקנים קטנים. שוק שמתחרה על חבילות יכול להוזיל עלויות אבל הוא פתרון מוגבל, כי הוא מצמצם את חופש הבחירה של הצרכנים.
איך? אם אני כלקוח רוצה לקחת אינטרנט של הוט וטלוויזיה של בזק, מה אני אמור לעשות בדיוק? לשלם מחירים יקרים רק בגלל שלמשרד התקשורת היה הכי נוח שהתחרות תהיה על בסיס חבילות? ואם אני רוצה את הסלולרי של סלקום ואת האינטרנט של בזק, או כל קומבינציה אחרת? טיפול בסוגיית החבילות, האם זה טוב לצרכן או לא מעולם לא התקיים כאן.
אין תשובות לשאלות הללו, כי הדיון הוא כקצף על פני המים. הדיון מתמקד בכאן ועכשיו בלבד, כי משרד התקשורת כבר רוצה לגמור את העסק הזה ולראות את זה מאחוריו. גם שם מבינים שהם הסתבכו, ואפשר להבין אותם. אף אחד מצמרת המשרד לא אוהב את המודל התחרותי שנבחר אבל כולם חייבים להצדיק אותו בהיעדר פתרון ריאלי אחר.
היה הרבה יותר נכון מבחינתו של ארדן לבוא ולומר לחברי הכנסת את האמת: חברים יקרים, זו הרפורמה שיש כרגע על השולחן. אני יודע שהיא לא הכי טובה ולא מושלמת אבל אין בלתה כרגע. חייבים לצאת לדרך ולהוציאה לפועל, ואני מבקש את עזרתכם בעניין הזה. תיקונים נעשה תוך כדי תנועה.
לגופו של עניין, ארדן צריך להיכנס למשא-ומתן עם בזק והוט ולהגיע איתן להסכמות על מחירי התשתיות שלהם. בכפייה זה לא יילך. תצטרך להיות כאן עסקה שתמריץ את בזק והוט (בעיקר את בזק) להוריד את המחיר בתמורה למיזוג עם yes. זה מה שניסה דני רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, לעשות בעת שניסה למצוא פתרון להתנגדות רשות ההגבלים למיזוג בזק-yes: לאלץ את בזק להתחייב להשקעות בתשתיות רחבות פס לטובת המתחרים בתמורה למיזוג עם yes.
ארדן יכול גם לפרסם את מחירי השימוש בתשתיות ולהודיע לכל השוק שבתוך איקס חודשים הכול נפתח לתחרות, ורק אז בזק משוחררת מכבליה. אם פרטנר וסלקום לא ירצו להיכנס לטלוויזיה ולשוק הקווי מכיוון שיגיעו למסקנה שמחיר התשתיות גבוה מדי, הן יקחו סיכון. לפעמים פשוט צריך לחתוך.