זה לא שעו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ואחד ממומחי המס הגדולים בזירת עריכת הדין והתאגידים הגדולים, מתנגד להעלאת מס לחברות הנהנות כיום מהטבות מס מפליגות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. חשוב לו לציין כי למרות המשנה הסדורה שהוא מבקש לפרוס, המסקנה מדבריו איננה שהוא מתנגד להעלאת מס.
"אני בהחלט בעד - בעד! - העלאת המס", הוא אומר, "אבל רק עד לאותו שיעור שלא יבריח משקיעים קיימים או חדשים, ושחלילה לא יהיה מס רטרואקטיבי".
נדמה שכמקובל בעולם המשפט, כל אחד ממרכיביו של המשפט הזה מצריך ניתוח ופרשנות בנפרד. זו לא עמדה פשוטה שמציג רובין, והוא מבקש את תשומת-לבכם כדי שיוכל להסבירה.
תקציר הפרקים הקודמים: שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קיבלה בשבוע שעבר את עתירת "גלובס" לקבל מרשות המסים, בהתאם לחוק חופש המידע, את רשימת החברות שקיבלו את הטבות המס הגדולות ביותר בשנים 2006-2012, בהתאם לחוק עידוד השקעות הון.
המידע נחשף בחלקו השבוע בהתאם לפסק הדין, ועל חלקו האחר - הנוגע להיקף הטבות המס הגדולות שקיבלו חברות פרטיות - קיבלה המדינה עיכוב ביצוע, במסגרת הליכי בקשת רשות ערעור שהגישה לבית המשפט העליון.
חשיפת הטבות המס לתאגידים הגדולים, שחלקן שילמו 0% מס במסגרת ה"מסלול האסטרטגי" שכבר בוטל, ובהן טבע ואינטל, עוררה סערה ציבורית ודיונים במשרד האוצר, בדבר האפשרות לבטל את יתרת התקופה שבהן זכאיות אותן חברות להטבות המס המפליגות.
"אני מצר על פסק הדין של בית המשפט המחוזי", אומר ל"גלובס" רובין, שטיפל בסוגיית הטבות המס עבור חברת צ'ק פוינט. עם זאת, הוא מדגיש כי הוא מציג את תפיסת עולמו המקצועית העצמאית, ולא מדבר כמי שמייצג תאגידי-עתק.
לדבריו, "פסק הדין שיבר את הסעיפים הסטטוטוריים המפורשים של הסודיות המוקנית לדיוני מס הכנסה, ואנחנו עוסקים במלאכת המס לאורך שנים. ראינו בסעיפי הסודיות את קודש-הקודשים של דיני המס, והקפדנו בכך בכל ערעורי המס שנערכים בדלתיים סגורות. והנה טפח בית המשפט המחוזי על פנינו, ועירער את מה שחשבנו שנכון וצודק, או לפחות קבוע בחוק".
- אתה מביע תרעומת על כך ששינו לכם את הכללים. אבל גם בהנחה שכך, מה ההצדקה האמיתית לחסות תחת סודיות את אותו נתח מדיני המס, שעוסק בהטבות המפליגות שניתנות במסגרת חוק עידוד השקעות הון?
"הנישה הזאת היא נישה מנישות המס, וקשורה בטבורו של המס, כיוון שמס כולל גם הטבות מס. לכן, אני לא רואה איך ההתמודדות האינטלקטואלית הזו, שיכולה הייתה לעשות שכל אילו הכנסת הייתה יושבת על המדוכה, יכולה להתחולל בין כותלי בית המשפט, למרות סעיפי חוק ברורים הפוכים.
"אינני שולל את האפשרות שמחשבה חדשה בעולם תכרסם או תהפוך על פיהם את סעיפי הסודיות, אבל כל עוד הסעיפים הללו קיימים וחקוקים, קשה לי להשלים עם התוצאה הזו, למרות הרעננות המחשבתית והליברליות שנסוכה על פני פסק דין.
"אני אומר את זה לא חלילה בזלזול אלא בהערכה, אבל ההערכה הזו מהולה בגישה ספקנית ביחס לאפשרות של בית המשפט להתמודד עם הוראות חוק מפורשות. אבל אי-אפשר לסיים את האמירה הביקורתית שלי, בלי לברך את 'גלובס' על ההישג המרשים".
- אתה נשמע לי מודאג מהגישה הליברלית המנשבת מפסק הדין.
"לא, אני מכבד אותה. אני מבין שהקונוטציה יכולה הייתה להיות שלילית".
- לא נוח לך שהפרשה הזו מציבה אותך בעמדת השמרן.
"הוצאת לי את המילים מהפה. הביקורת שלי משקפת שמרנות משפטית שלי. זה נכון, אלא אם כן המחוקק יחכוך שוב בדעתו אם לשנות את מוסד הסודיות אם לאו; והוא בהחלט יכול לעשות את זה. לעשות את זה בחקיקה שיפוטית - קצת קשה לי, ויכול להיות שקשה לי מבחינה סובייקטיבית כי גירסא דינקותא כנראה מאפילה על מחשבות ליברליות חדשניות שלי, לאחר הרבה שנות ניסיון בתחום. חיינו לפי מתכונת ודפוסים מסוימים שאותם כיבדנו, ופתאום הם נטרפים".
- יכול להיות שאתה מעדיף ששינויים כאלה בדין ייעשו בכנסת ולא בבית המשפט, כי במסגרת הדיון בעתירה המינהלית החברות עצמן לא היו צד, בעוד שבכנסת יש לכם כוח לוביסטי לא מבוטל.
"זה לא הטעם שבגללו אני אומר את הדברים. אני לא מדבר מתוך פוזיציה ולא כעמדה אסטרטגית אלא כעמדה מקצועית שמרנית, לא כעמדה שמייצגת צד זה או אחר. הסדר ראשוני, מקום עיגונו הוא בחקיקת הכנסת, תוך שמיעת ציבור רחב ותוך ליבון היבטים שונים של הסוגייה. זה לא בלתי אפשרי, בוודאי לא בליברליות היתרה שאנחנו הולכים ומסגלים לעיקרון חופש המידע".
חרדה כפולה ומכופלת
מלבד התרעומת שמעורר פסק הדין אצל רובין, הוא בעיקר חושש מההשלכות הפופוליסטיות, לדבריו, שמעוררת חשיפת המידע על הטבות המס שקיבלו תאגידי הענק.
"תוצאות פסק הדין מלבות אש", מאבחן רובין. "ליבוי האש הזו בהוויה הישראלית הנוכחית, שאיננה מרנינה כלפי מצליחנים למיניהם, לא מוסיפה להם בריאות, כיוון שחורשים על גבם וחושפים את מה שהם עשו כדבר שעלול להצטייר תקשורתית כמשהו בלתי לגיטימי, בעוד שהם לבטח פעלו בדלת אמות חוק.
"לא זו בלבד שהם פעלו בחוק, אלא שהחוק הזמין אותם לנהוג כפי שנהגו, אמר להם 'בואו בשערינו וראו כמה טוב יהיה לכם לאורך תקופת ההטבות'. והנה הופכים עליהם את הקערה, ולפחות שופכים עליהם מים קרים, גם אם עדיין לא משנים את החוקים. זה לא מלבב".
- בוא ננסה להפריד בין השיח על המהות, שיכול להיות לפעמים מתלהם ודורסני, לבין המהות. והמהות היא שאותן הטבות מס מפליגות, שנהנית מהם השכבה העליונה ביותר במרקם החברתי, גם אם ניתנו בחוק - עשויות לעורר תרעומת מוצדקת לחלוטין, בוודאי בסודיות שבה ניתנו.
"כמוני, כמוך. גם אני חרד לבור התקציבי ושותף לצורך במילוי הבור, גם בדרך של העלאת מסים. זהו כנראה צו השעה וכורח בל יגונה להעלות מסים, אבל עלינו לתת לעצמנו דין וחשבון על ההשלכות שעלולות להיות לטווח הארוך משינוי הקונספט של עידודי אותן חברות להשקיע בישראל.
"הברירה עלולה להיות בין החלטה לחיות חיי שעה לבין החלטה לחיות חיי נצח מבחינת כלכלה טובה בישראל. חיי השעה זו גביית מסים מיידיים, ויש צורך במילוי הבור; אבל יש גם שיקול אחר - אני מצוי בעניינים ובשיקולים של חברות ענק בינלאומיות, ואני חייב לומר שאני חרד לתגובתן, ואם ישונה חוק באופן רטרואקטיבי, החרדה כפולה ומכופלת".
- השינוי הנשקל כעת איננו לחייב את החברות הללו לשלם מס בעבור שנים קודמות, אלא ליטול מהן את יתרת תקופת ההטבה שניתנה להן, כל אחת והמסלול שלה, חלקן יהיו זכאיות למס בשיעור 0% עד תום העשור.
"חשוב להבין שהרטרואקטיביות שאליה אני מתייחס איננה רק גביית מס בגין העבר השחון מבחינת מס - זוהי בוודאי גבייה רטרואקטיבית בוטה - אבל יש גם רטרואקטיבית מתונה יותר שמהווה התערבות, והיא שלילת יתרת תקופת הפטור.
"מסלול ההטבות הוא ביחידות של כמה שנים, והוא מהווה מעין הבטחה סטטוטורית שמס הכנסה לא ישנה את הכללים בפרק הזמן המוטב. הערך הסטטוטורי של ההבטחה הזו מעוגן ומשוריין בסעיף היציבות בחוק עידוד השקעות הון.
"לא בכדי הוסף סעיף כזה לחוק העידוד, כי מדובר בקבוצת משקיעים שפותו או עודדו להשקיע רק על סמך אותן הטבות שמעניקים להן בגדרו של החוק, ולא יכול להיות שיטרפו להם את הקלפים באמצע הדרך".
אש בשדה קוצים
רובין מבקש להכניס אותנו אל תוך חדרי הישיבות של התאגידים הבינלאומיים, והחברות הזוכות לקבל הטבות מס מפליגות בישראל; לא רק כדי להבין את שיקוליה של המדינה בהחלטתה להעניק את ההטבות, אלא את שיקוליהן של החברות הללו, בעת שהן עורכות מעין מכרז פרטי בין מדינות העולם, שבסופו הן מחליטות היכן להקים את המפעל הבא שלהן.
"למשקיעים האלה יש את הקודים הפנימיים שלהם. גם אם לפי דיני המדינה לא יראו בשינוי החקיקה הזה התערבות רטרואקטיבית בלתי חוקתית, מבחינה כלכלית כל אחד מהמשקיעים הללו יראה בכך מעשה תועבה, שמשנה לחלוטין את האטמוספירה של עידוד ההשקעות בישראל.
"הרי רוצים לנסוך במשקיעים הללו תחושה שישראל היא סביבה ידידותית, לא רק למשקיעים חדשים, אלא גם לאלה הקיימים. הם עלולים לשנות את טעמם, וסהדי במרומים שאני כבר חש בזה בקצה לשוני כשאני יושב עם גופים כאלה, למגינת-לבי הגדולה. מתחילות לעלות מחשבות על כך שמא הם צריכים לבחור מקומות קצת יותר נוחים וידידותיים מבחינה פיננסית ופיסקלית, כי ממילא אין הערכה לגופים הללו, שמפריחים את הכלכלה הישראלית".
- מה מסכת השיקולים העומדים בפניהם?
"התאגידים הגדולים רואים את עצמם בראש ובראשונה - מעבר לציונות שמפעמת אצל כל מי שהוא ישראלי במקורו - כמי שאמורים לדאוג להשאת תשואה מרבית לחברה ולרווחת בעלי מניותיהם, שלא כולם בהכרח ישראלים. הם עורכים לעצמם טבלאות מפורטות של השוואה בין-מדינתית. אנחנו נוהגים לנקד את המדינות השונות שמהוות פוטנציאל, כשאנחנו מנסים להסתכל על כל כנפות הגלובוס ולראות איפה אנחנו יכולים למקם את המפעל או למקד את הפעילות.
"הפרמטרים שנמצאים באותן טבלאות מפורטות הם, בין היתר, שפת הדיבור, הריחוק הגיאוגרפי ממטה החברה, נוחיות המגורים של העובדים, הרמה התרבותית של המדינה, היציבות הכלכלית והביטחונית, האקלים, המציאות הפיסקלית, מידת הזגזוגים והשינויים הקיימת בחקיקה הפיסקלית, האם עולם המשפט של אותה מדינה הוא משפט נאור או משפט מוכר, האם בתי המשפט הם אמינים, האם ראיית החשבון היא ראויה, האם זו מדינה חפה משחיתויות והלבנת הון.
"אחד מהפרמטרים החשובים הוא היציבות הפיסקלית והידידותיות הנורמטיבית כלפי משקיעים. ואני חושש - ואני אומר זאת בלב כבד - שאנחנו עלולים להיות במצב שסכימת הטבלאות תהיה לרעתנו".
להיזהר בכבודו של הגביר
- אנחנו לא מנצחים?
"לא. אנחנו יודעים שאנחנו לא מנצחים, יש הרי תחרות גלובלית על אותן חברות, כולם חפצים ביקרן, כי יקרן מוסיף טוב למדינה. אני לא אומר שאני משתרכים בסוף הטבלה, אבל אני רוצה שנהיה בראש הטבלה, של מדינה טובה ואקלים מצוין וכלכלה יציבה. אני רוצה שנהיה בראש הפירמידה, עם שיעורי מס גבוהים. אבל אם שיעורי המס יהיו גבוהים, לא נהיה בראש הפירמידה. לא רק שלא נהיה פיתוי לאלה שלא ירצו לבוא, אלא שחלילה תתחיל תופעה הפוכה, שהיא כבר קיימת.
"העולם היום יותר מנוכר ויותר קר, השיקולים המשפטיים של השורה התחתונה במאזן מקבלים משקל גדול יותר מהשיקולים הציוניים. קשה מאוד להביא פירמות גדולות למדינת ישראל. ברגע שקנית את המוניטין של חברה והבאת אותה, אם אתה מתחיל לדחוק את רגליה החוצה, זה עלול לפשוט כאש בשדה קוצים. טבלאות האקסל יכריעו את הכף, ואז אני לא יודע אנה אנו באים. שלילת הטבות רטרואקטיבית תיחשב לבגידה באמנה הלא כתובה בין תאגיד מפותה למדינה מפתה".
כאב הלב של רובין ניכר. כמעט ניתן לומר - כאב לב אישי, רגשי, מעבר לתסכול המקצועי. הנה סיבה אפשרית לכך: "אני שוקד בשנה האחרונה על מהלכים הפוכים למה שהיה קיים בעשורים האחרונים, שכל החברות הישראליות המצליחות שמו את פעמיהן לניכר. הרבה חברות היי-טק מצאו מקלטי מס נוחים יותר. אני רוצה לקחת תאגידי ענק, של מיליארדים ולא של מאות מיליונים, ולהחזיר אותן לישראל. אני קורא לזה 'פרויקט ושבו בנים לגבולם'.
"יש לי הצלחה לא מבוטלת בתאגידים גדולים, שיש להם אוריינטציה ישראלית ובוחנים באהדה, ובעידודי, את חזרתם לישראל. איך הם מתחילים לחשוב בכיוונים האלה? בזכות אותם חוקי עידוד שעומדים בתחרות, גם אם חלקית, מול מדינות הניכר. השינויים שיהיו בחוקי המס, יביאו לשיקול מחודש - ולא מלבב - של אלה ששוקלים לחזור ארצה".
- אז אתה בעצם מטיף להימנעות מהעלאת שיעורי המס על התאגידים הגדולים. זו לא רק שאלה של שלילה רטרואקטיבית.
"אינני אומר שלא צריך לשנות או להעלות את המסים, נהפוך הוא - זאת המדינה של כולנו, ואנחנו צריכים למלא את הבור. אני רק אומר שאנחנו מצווים במשנה זהירות, כי צריך לדעת מה הסכנות האורבות, שבעוד 5 או 10 שנים נתגרד בפדחת ונגיד, זו הייתה טעות, נתפסנו לפאניקה, היה לנו בור וחשבנו על חיי השעה ולא על צרכים ארוכי-טווח, והנה נשרכים תורים ארוכים של מחוסרי עבודה, וראו מה קרה לחברת טבע, גאוות המולדת, שתימצא במדינות אחרות ולא אצלנו. יש סכנה כזו".
- בסופו של דבר אתה משמיע נרטיב שאיננו זר לנו, שאומר - היזהרו בכבודו של הגביר, שמא הגביר יחליט לפרוש מאיתנו.
"שמעתי את השאלה הזו בנימה יותר בוטה, יותר מקנטרת ומתריסה, שאומרת, אל תהלכו עלינו אימים; אתם ששייכים לספירות אחרות, לא מכירים את החיים, לא יודעים כמה אנחנו הציבור הרחב, נאנקים, ולא מסוגלים לעכל את האפשרות שיש מי שישלמו כל-כך מעט מסים בישראל. אני מכיר את התחושה הזו ושותף לה, אבל אינני שותף לאלה שאומרים לי 'אל תהלך אימים', כי אני מהלך אימים גם על עצמי.
"אני אומר לך שאני חושש שבלי אותם גבירים, אותם יזמים, בעלי הון, משקיעים מפריחי שממה - היינו נראים אחרת מבחינה כלכלית. בלעדיהם אנחנו עוד עלולים להיראות אחרת מבחינה כלכלית, אם לא יהיה מי שיחליף אותם. האם אנחנו צריכים אילי הון בישראל, יזמים נועזים, משקיעים? התשובה היא: כן. אנחנו זקוקים להם מאוד".