בימים אלה הוגשה לכנסת, בפעם השלישית בתקופה האחרונה באותו נושא, הצעת חוק פרטית לתיקון חוק החברות, שעניינה הקמת מאגר דירקטורים-חיצוניים (דח"צים) על-ידי רשות ניירות ערך, שתמיין מועמדים לתפקיד דח"צים בחברות ציבוריות, תסווג אותם לפי תחומי מומחיות, השכלה, הכשרה וניסיון. כל חברה ציבורית, בבואה למנות דח"צים, תהיה חייבת לפנות לרשות ניירות ערך, שתמציא רשימה ובה 20 מועמדים, ורק מתוכם תוכל אסיפת בעלי המניות לבחור בדח"צים.
כדי להצדיק את החקיקה המוצעת, נעשה שוב שימוש בטענות של שכר מוגזם, חלוקת בונוסים למנהלים בחברות ציבוריות, וכן שהדח"צים לא מילאו את תפקידם כראוי להגבלת שכר הבכירים בשל קשריהם עם בעל השליטה.
נוח לתלות את הצורך בתיקון המוצע ברצון לפקח על שכר הבכירים, וזאת תוך התעלמות מהתיקון האחרון לחוק החברות (תיקון 20), שכולו שכר הבכירים, ושהפעלתו תחל בספטמבר 2013.
תיקון 20 הוא מהפכני בכל הקשור בשכר ובבונוסים, והוא מצריך כל חברה ציבורית לקבל אישור משולש - של ועדת תגמול, של הדירקטוריון ושל בעלי המניות באסיפה הכללית. הרוב הנדרש לאישור "מדיניות התגמול" הוא כי במניין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי. דהיינו, המפתח לאישור השכר מצוי בידי הגופים המוסדיים, שערים להיבט הציבורי של השכר.
תקופת מינוי הדח"צ היא ל-3 שנים, וניתן להאריכה לשתי תקופות נוספות של 3 שנים כל אחת. בהארכה זו מנוטרל בעל השליטה, ובמניין הקולות של בעלי המניות באסיפה לא מובאים בחשבון קולות בעלי המניות שהם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי.
הדרישות לאי-תלותו של הדח"צ מפורטות כיום בהרחבה בחוק. לא ניתן למנות קרוב של בעל השליטה, וכן לא אדם שיש לו, לקרובו, לשותפו, למעבידו למי שהוא כפוף לו במישרין או בעקיפין במועד המינוי, או בשנתיים שקדמו, "זיקה" לחברה, לבעל השליטה או לקרובו של בעל השליטה.
"זיקה" מוגדרת בחוק בצורה רחבה ומנטרלת כל קשר לבעל השליטה. בנוסף, נדרש מדח"צ אחד להיות בעל הכשרה חשבונאית ופיננסית ומדח"צ נוסף מומחיות מקצועית. גם שכרו של הדח"צ מעוגן בצורה מפורטת ומוגדרת מאוד בתקנות.
טיפול חקיקתי תכוף וחריג
אין חולק על החשיבות של מינוי דח"צים, אך "הטיפול החקיקתי" התכוף מדי פעם בדרכים שונות בסוגייה זו הוא חריג וחורג ממבחן של מידתיות סבירה. מדי תקופה זוכים סעיפי הדח"צ בחוק לתיקון, לשינוי ול"חיזוק".
אין מדינה בעולם שנושא הדח"צ מטופל בה בחקיקה של הפרלמנט. במדינות מתוקנות, כאנגליה וכארה"ב, הדרישה מדח"צ מוסדרת במשא-ומתן עם הבורסה, שבה נרשמות המניות. כך קובעות הוראות הבורסה בניו-יורק כי דירקטור ייחשב לעצמאי כאשר דירקטוריון החברה יאשר שאין לו "קשרים מהותיים" עם החברה - בין במישרין ובין כשותף, בעל מניות או נושא משרה - ועם תאגיד שיש לו קשרים עם החברה. אין מדינה המטפלת בחוק במינוי דירקטורים מ"טעם" על-ידי רשות ניירות ערך או כל גוף חיצוני לחברה.
ההצעה לתיקון חוק החברות ולהקמת מאגר דח"צים לוקה גם בנימוקי היסוד שלה, בקביעה כי "הדחצ"ים תפקידם לשמש 'כלבי השמירה' של בעלי המניות מן הציבור".
הדרישות החמורות לתנאי סף מוקדמים למינוי דח"צ נגמרות בשלב המינוי; ומרגע מינויו, תפקיד הדח"צ מתמקד, כמו הדירקטורים אחרים, לפעול בתום-לב לטובת החברה בלבד. אין הוא "כלב שמירה" של בעלי המניות מן הציבור.
לא לשווא החליפה ועדת ברק, שהכינה את חוק החברות, את המושג דמ"צ (דירקטור-מקרב-הציבור) לדח"צ (דירקטור-חיצוני), וזאת כדי להוציא טעות מידי הטועים כי הם מונו כדי להגן על בעלי המניות החיצוניים מאימת בעלי השליטה.
תהא זו טעות לראות בדח"צ כ"רביזור" שנשתל בחברה כדי לפקח על הדירקטורים האחרים. אין מקום לשתול "שוטרים" בדירקטוריונים של החברות הציבוריות.
* הכותב הוא יו"ר פירמת עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, וראש התוכנית להכשרת דירקטורים ונושאי משרה בכירים בלה"ב - הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב.