"קרטל אשלג? זה בולשיט!"
"קרטל בשוק האשלג? זה בולשיט! כיל בסך הכול שחקן קטן בשוק, היא עצמאית ומוכרת את מוצריה לפי המחירים שנקבעים בשוק הסחורות. היא אפילו הרגיזה לא פעם את פוטאש" (הנחשבת לאחת המנהיגות הבולטות של הקרטל - א.צ)", כך התבטא גורם בכיר בכיל בשיחות סגורות יממה בלבד לפני שמניות החברה צנחו כמו אבן לאחר שאחת מהחברות בקרטל בשוק האשלג, החליטה למצמץ ראשונה, לפרוש ממועדון החברים ולמכור את האשלג במחירים הרבה יותר נמוכים ממחירי "השוק", כלומר מחירי הקרטל.
ה"בולשיט" של הקרטל תואר בהרחבה בכל העיתונים הכלכליים הגדולים בעולם, אבל הבכיר התעקש שזו המצאה נחמדה של עיתונאים ובסך הכול החברות בשוק מתנהגות כמו ארגון אופ"ק, ששולט על חלק ניכר מתפוקת הנפט העולמית. ומה זה שליטה על תפוקה? מה זה שליטה על היצע? ואיך מתבטאת שליטה של הגופים הגדולים על תפוקה של חומר גלם כזה או אחר? התשובה ברורה: זה מתבטא במחיר, בתיאום מחיר, בשליטה על מחיר, בוויסות מחירים, תקראו לזה איך שתקראו, בקיצור: ק-ר-ט-ל.
זה מועדון, בדרך כלל של תאגידים חזקים מאוד, ששומר על רמה גבוהה ומנופחת של מחירי מוצרים תוך הבנות, הסכמות וקריצות בין החברים במועדון. כל עוד הקרטל מקומי ונגיש וברור, כמו קרטל הסלולר בזמנו, הרווחים אמנם אדירים אבל במוקדם או במאוחר, הזעם הציבורי עושה את שלו. אם הקרטל הוא גלובלי והמוצר הקרטליסטי הוא משהו שאינו נגיש או בכלל לא מוכר לצרכן, כמו אשלג, הרווחים הם פשוט פנומנליים והרגולציה על הקרטל הגלובלי מתקשה להכניע אותו.
זה די מדהים לגלות, בכל פעם מחדש, שמנכ"לים השותפים לקרטל מתקשים להבחין שהם פועלים בתוכו, ומתמכרים לתיזה שהם הגאונים, המוכשרים והשדים משחת שהצליחו למכור מוצרים במרווחים משוגעים, בשוק משוכלל, בתחרות משוכללת ועם ביקושים טבעיים, ולכן זכאים לכל טוב, בשכר, בבונוסים ובשפע של אופציות ומניות. ובעצם, זה די טבעי: אנשים שנמצאים בתוך בועה, מתקשים תמיד להבחין בקיומה כל עוד היא מתנפחת ומתנפחת, בין שזה בועה של מניות, בועה של נדל"ן, בועה של סחורות או בועה של קרטלים, תיאומים, ויסות וכל הדברים האלה שבאים "לסדר" מחירים מנותקים מכל היגיון או מציאות.
כך עבד הקרטל
לפני כ-4.5 חודשים כתבנו כאן טור שתיאר את הקרטל בשוק האשלג. הטור ציטט מצגת של פרדריק ג'ני, פרופ' לכלכלה מבית הספר לעסקים ESSEC, שקבע ששוק האשלג ריכוזי למדי: קנדה על תאגידיה (35%) ורוסיה (30%) הן שתי השחקניות העולמיות המרכזיות בשוק. לפוטאש יש אחזקות מיעוט בחברות אשלג בישראל, בירדן ובצ'ילה, שמחזקות את מעמדה העולמי והופכות אותה למנהיגת הסחר באשלג. הגוש הקנדי-רוסי למעשה הכתיב את התפוקות והכתיב את המחירים וכיל פשוט תפסה על הקרטל הזה טרמפ.
זה גם היה הרציונל של פוטאש לרכוש את השליטה בכיל - כדי לחזק עוד יותר את מעמדה כמנהיגת הקרטל. פרופ' ג'ני ציטט במצגת שלו את סמנכ"ל הכספים של אורלקלי, החברה הרוסית, שאמר בזמנו ש"אנחנו בדרך כלל מפחיתים הפקה כדי להגיע למחיר הוגן. אורלקלי הולכת עם האסטרטגיה של פוטאש ובמבט היסטורי, היצרניות ברוסיה לא תמיד עשו זאת. אם לרוסיה ולקנדה יש אותה אסטרטגיה, זה מייצר עסקים טובים בהרבה ממה שהיה". האבסורד הוא שאותה אורלקלי, שהלכה כברת דרך עם האסטרטגיה של פוטאש, החליטה השבוע לשבור את הקרטל, להגדיל תפוקה ולהוריד מחירים, ומחקה עשרות מיליארדי דולרים לפחות משווי חברות האשלג.
המחיר של הקרטל, באופן ישיר, התבטא כמובן במחיר האשלג: המחיר, שהיה עשרות שנים נמוך מ-200 דולר לטון, זינק עד ליותר מ-900 דולר לטון בשיאה של בועת הסחורות והתייצב על רמה של כ-400-500 דולר לטון בשנים האחרונות. המצמוץ של אורלקלי צפוי להוריד את המחירים מתחת ל-300 דולר לטון, ואילו פרופ' ג'ני צפה במצגת שלו שהמחירים ייפלו אף לסביבת ה-200 דולר לטון עד 2015 בתסריט שבו אחת השחקניות תשבור את ההסדרים עם האחרות (ג'ני צפה שדווקא פוטאש תעשה זאת).
כל עוד הרווחים האדירים זרמו, כל עוד המניות עלו, כל עוד המשקיעים היו מרוצים וכל עוד איש לא ממש הבין מה זה אשלג, חוץ מתמונות של גבעות עם חומר לבן ליד ים המלח, כ-ו-ל-ם היו מבסוטים וכולם הלעיטו אותנו בהסבר שזה בגלל "הביקושים מהמזרח" וגם בגלל ההפרטה ששיפרה את הניהול של כיל, ייעלה את החברה המנומנמת ופתחה לה שווקים חדשים. לא, לא, ממש לא. זה בסך הכול היה קרטל של רווחים קלי-קלות וכל השאר זה באמת זוטות. התגובה האלימה של השווקים לכללי המשחק החדשים רק המחישה את עוצמת הקרטל ואת העוצמה של שבירתו האפשרית.
לקרטל האשלג הזה הייתה תרומה למחירי המזון המאמירים בכל העולם, כפי שהסברנו בעבר. האשלג הוא סוג של דשן, אחרי עיבוד, שדרוש להתפתחות הצמח, משפר את עמידותו בפני מחלות, יובש וקור, מגדיל את היקפי היבולים, משפר את איכותם ומאריך את חיי המדף שלהם. בלי האשלג, היבולים בחקלאות אינם יכולים למצות את פוטנציאל הגדילה שלהם, ועל-פי הערכות בענף החקלאות, הדשן של היבולים מרכיב כ-10%-20% מהמחיר הסופי של הצרכן. כלומר, כשאתם קונים ירקות ופירות, אתם צורכים גם אשלג באופן עקיף, ולאשלג הזה יש תרומה למחיר שאתם משלמים.
הרווח של מוזס, ההפסד של לפיד
מי הרוויח ומי הפסיד מהסדרי הקרטל רבי השנים בשוק האשלג? הנה כמה מהמספרים הבולטים של הקרטל:
300 מיליון שקל - אלה עלויות השכר המצטברות של עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל לשעבר. למוזס התמזל המזל לקבל אופציות במחירים נמוכים עוד כשהקרטל שבו שותפה כיל היה בחיתוליו והאופציות האלה הפכו למכרה זהב ולמכונת מזומנים כשהקרטל פעל במלוא עוצמתו. מוזס הוא איש צנוע, לא רברבן ולא רודף תקשורת. יצאה לו תדמית של מנהל שקט ומוכשר שהרים את כיל, אבל את ה-300 מיליון שקל שלו הוא השיג ממש לא בכישרון יוצא דופן למכור אשלג לסינים, להודים או לכל מדינה אחרת סביב הגלובוס, אלא בכישרון די בסיסי להצטרף לקרטל שהנהיג מחירים מנופחים לחקלאים במדינות מתפתחות (ראו את טבלת הרווחים קלי קלות של כיל ושיעורי הרווח החריגים מחומר גלם די בסיסי).
85 מיליון שקל - אלה עלויות השכר של ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל ויו"ר כיל בשש השנים האחרונות. טוב, חלק מזה, קרוב למחצית מהעלויות, הוא על הנייר ויישאר זמן רב על הנייר, כיוון שכל האופציות של גלעד נמצאות מחוץ לכסף, והתרחקו מאוד מהכסף, בגלל הנפילות האחרונות. לא צריך לרחם על גלעד, אבל כל אחד וקבוצת ההתייחסות שלו, וגלעד, למרבה צערו, התרחק מאוד מעשרות מיליונים באמצעות אופציות. זה רק אומר דבר מאוד פשוט: חלק מה"כישרון" של מנהלים הוא בכלל מזל ועיתוי.
רגע, רגע, לפי ההיסטוריה השוק הונית בישראל, זו יכולה להיות גם הזדמנות פז לגלעד ולדירקטוריון כיל והחברה לישראל. המניה צנחה? האופציות הפכו לניירות חסרי ערך? אין בעיה, נארגן חבילה חדשה של אופציות במחירים הרבה יותר נוחים, במחירי השוק הנמוכים יחסית, הכול כדי "לתמרץ" את המנהלים להשביח את החברה כמובן. ומי יודע, ביום מן הימים, חברי מועדון קרטל האשלג יחליטו שדי להם בתחרות ובירידת המחירים הדרסטית והם ישובו לימי העבר המופלאים ולתיאום המחירים.
10.5 מיליארד שקל - זה החוב העצום שנושאת על גבה החברה לישראל, החברה האם של כיל, נכון לסוף 2012. זה כולל אשראי בנקאי, אשראי חוץ-בנקאי, אג"ח ותשלומי ריבית צפויים. עד עתה, ועם פרת המזומנים כיל (החברה לישראל מחזיקה 52% ממניות כיל), החוב הזה נראה בטל בשישים לעומת הנכס המניב. אבל שבירת הקרטל ערערה ושיבשה את כל המאזן.
באימפריה של עידן עופר הייתה חלוקת עבודה מאוד ברורה בעשור האחרון: כיל סיפקה את הרווחים, יותר ממיליארד דולר מדי שנה. היא פרת המזומנים, היא פרת הדיבידנדים והיא יצרנית השווי וכרית הביטחון של החברה לישראל. כמעט כל שאר ההשקעות, בעיקר בטר פלייס בזמנו, מיזם הרכב השני (קורוס) וצים מובילות בינתיים את הכסף, הרבה כסף, בדרך ההפוכה.
כיל "בלעה" עד עתה את כל ההשקעות הכושלות בחברה לישראל ועל בסיסה גם החברה לישראל התמנפה. שווי המניות ברוטו של כיל בידי החברה לישראל מסתכם היום בכ-19 מיליארד שקל, אחרי גילוח של כ-20 מיליארד שקל מהשיא. זה אמנם עדיין מכסה את החוב ויחד עם צבר המזומנים בקופתה של החברה לישראל (כ-3 מיליארד שקל), החוב הזה נראה בטוח, אבל מה שהשבוע האחרון הוכיח לנו הוא ששום דבר לא בטוח. אירוע אחד, אמירה אחת ופוף! - מיליארדים מתעופפים, במיוחד כשמדובר בשוק קרטליסטי.
אם יצרניות האשלג הבולטות ייכנסו למלחמת מחירים על החיים ועל המוות, המחיר עוד עלול לצנוח לכיוון ה-200 דולר לטון אשלג, לדרדר עוד יותר את מניית כיל, לכווץ עוד יותר את רווחיה ולסכן את יכולת שירות החוב של החברה לישראל. ואז נראה עד כמה כישרונות הניהול של ניר גלעד או סטפן בורגס, מנכ"ל כיל, שווים משהו.
8-7 מיליארד שקל לפחות - זה הסכום המוערך שהפסידה המדינה "על הנייר", גם מתמלוגים יחסית נמוכים, גם מהענקת הטבות מס מיותרות לכיל (כ-2 מיליארד שקל) לאורך חיי הקרטל וגם מהתעקשותו הפופוליסטית של שר האוצר יאיר לפיד שלא למכור את כיל לפוטאש וליהנות מחבילת מסים יפה (למען ההוגנות: המדינה קיבלה לא מעט מכיל לאורך השנים, אבל ביזנס זה ביזנס: היה אפשר לקבל הרבה-הרבה יותר, בדיוק כמו שכיל קיבלה הרבה-הרבה יותר על האשלג שהיא מוכרת).
כבר כתבנו את זה לא פעם: היה צריך לדאוג לעובדים, היה צריך לדאוג לתמלוגים, היה צריך לדאוג שהטבות המס לא יימשכו, היה צריך לדאוג לתפוקות אשלג מינימליות בישראל, אבל היה צריך לבצע את העסקה, כי אם היה פה קרטל, אז לפחות שמדינת ישראל תיהנה ממנו ולא רק עידן עופר והמשקיעים הנוספים בכיל (גם הציבור). אז הנה, המדינה לא מפספסת שום הזדמנות לפספס עוד ועוד הזדמנויות שיכלו לפתור פה לא מעט בעיות.
הרכבת הקלה: מחכים להסברים של השר כ"ץ
שר התחבורה, מר ישראל כ"ץ, לידיעתך: עד סוף השבוע הבא אמורה חברת נת"ע, החברה הממשלתית האחראית על הקמת הרכבת הקלה בתל אביב, אחד מפרויקטי התשתית הגדולים בישראל, להעביר לידי "גלובס" רשימת הוצאות די מפורטת.
על-פי דרישה של העיתון לפי חוק חופש המידע, אמורה להעביר נת"ע, שבאחריותך המלאה כשר התחבורה, פירוט פרטני של כל הוצאה שנתית העולה על 100 אלף שקל ושם כל ספק שלו בוצע התשלום האמור.
הבקשה מתייחסת לשנים 2009-2012 והמטרה של "גלובס" היא לשתף את הציבור באחת התעלומות הגדולות ביותר: איך "בזבזה" נת"ע עד שנת 2011 (כי הרי החברה עדיין לא טרחה להגיש דוחות מלאים ל-2012) סכום עצום של כ-2.5 מיליארד שקל על פרויקט שעדיין בחיתוליו. זה די מוזר לגלות בישראל שמידע שאמור להיות גלוי, "נשאב" בלית ברירה מהמדינה רק באמצעים משפטיים (בדיוק כמו הטבות המס).
ברוח הגיגיו של השר כ"ץ בפייסבוק על הכלב צ'אבי, הטיול באגם והרפורמה בנמלים (עליה ביה"ד לעבודה קבע השבוע שכ"ץ, יחד עם חבריו בממשלה, פעלו "שלא בתום לב"), אנו מציעים לכ"ץ לצאת שוב עם כלבו האהוב צ'אבי מאחוזתו בכפר אחים בדרום (שהוערכה על-ידי "גלובס" ב-6-6.5 מיליון שקל), לאגם האהוב על שניהם, להרהר במספרים של נת"ע ולהעביר את רשמיו והסבריו לציבור הצמא למידע וגם לרכבת קלה, כמובן, דרך הפייסבוק.
