לפני שנתיים פורסמה ב-G כתבה על יחסה של מערכת המשפט ליוצאי מדינות ערב, "מזרחיים" בלשון השגורה, עם מסקנה פשוטה: מבחינת בית המשפט אין דבר כזה "מזרחיים". ובמילותיה של המשפטנית ד"ר יפעת ביטון: "כשמזרחי טוען שהפלו אותו כמזרחי, שואלים אותו: מה זה אומר מזרחי. הוא נדרש להוכיח שיש קבוצה כזאת".
פסק הדין שניתן השבוע בבית הדין לעבודה בתל-אביב מצא במידה מסוימת את "הקבוצה". מדובר בתביעה שהגיש מישל מלכה נגד התעשייה האווירית: מלכה שלח להם קורות-חיים ונדחה, ולאחר מכן שלח קורות חיים תחת השם "מאיר מלכיאלי" - וזומן לראיון. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קיבלה את טענתו שלפיה נדחה רק בשל היותו מזרחי ופסקה פיצויים לטובתו.
זו הפעם הראשונה שניתן פסק דין בנוגע לאפליה על בסיס עדתי, אבל יש נדבך מעניין נוסף בסיפור: אחת הראיות המרכזיות שעליהן התבססה השופטת הייתה העובדה שמי שקיבל את קורות-חייו של מלכה פלט בתגובה: "מי זה הערס הזה?". מדובר, הסבירה השופטת, "במילת גנאי... המזוהה יותר - גם אם לא רק - עם זהות מזרחית סטריאוטיפית".
במילים אחרות: העובדה שמישהו אמר "ערס" על מזרחי שביקש להתקבל לעבודה, היא שסייעה למערכת המשפט להכיר בקבוצה הזאת. קצת אירוני אמנם, אבל לפחות יש הכרה במזרחיות כגורם לאפליה.