לפני שבועיים עמדה הפרקליטות בעין הסערה בעקבות ההסדר שחתמה עם מנכ"ל פסגות לשעבר רועי ורמוס. במסגרת ההסדר תימנע הפרקליטות מהעמדתו לדין, שנשקלה במסגרת חקירת הונאה בבית ההשקעות; ואילו ורמוס ישלם למדינה חצי מיליון שקל ויתחייב שלא לבוא בטענות על כך שהורחק מעבודה בשוק ההון למשך שנתיים וחצי.
ההסדר זכה לביקורת ציבורית נוקבת. עם פרסומו, נטען כי הפרקליטות מתקשה להודות כי תיק שהחל ברעש וצלצולים, מסתיים, לפחות לגבי ורמוס, הגיבור הפוטוגני של הפרשה, בקול ענות חלושה; והיא מנצלת את הונו של ורמוס, שקיבל מצנח זהב נדיב ואת כמיהתו לחזור לעבודה, כדי להציל משהו מכבודה.
לא עברו ימים אחדים, ולידי "גלובס" התגלגלו תמלילי ההקלטות ששימשו את חוקרי הפרשה. עולה מהם האפשרות שורמוס היה מעודכן במתרחש, יותר מפי שהוצג לציבור, ושאם יש סיבה לבקר את הפרקליטות, הרי שזה דווקא בגלל שהייתה סלחנית מדי כלפיו.
הפרשייה הזו, שכבר ייצרה כמה ספינים מכובדים, מעוררת לא מעט שאלות. מה חשב להשיג מי שהדליף את תמלילי השיחות הטלפוניות - הלא מאוד ברורות - שניהל ורמוס עם סמנכ"ל הברוקרז' דוד אדרי? שהספקות שעולים בהן לגבי ורמוס יצדיקו בעיני הציבור את ההימנעות מכתב אישום? או דווקא יסבירו שלגיטימי לדרוש ממנו כסף כדי לשדר הרתעה ואכיפה כלכלית?
כך או כך, המסר שעבר נותר בעייתי. כפי שהגדירו זאת פרקליטים בכירים שעבדו בשירות המדינה, "אם אין ראיות - שיסגרו את התיק, ואם יש - שיעמידו לדין, אבל מה שנעשה כאן הוא לא לבלוע ולא להקיא. גם ההתבכיינות של הפרקליטות על כך שקשה היה להשיג חוות-דעת כלכלית בעניינו של ורמוס כהסבר להתמשכות ההליכים, היא לא יותר מתירוץ. איך אפשר לטעון שמומחים חוששים לצאת נגד גוף חזק כמו פסגות, כשההסדר עם פסגות נחתם כבר לפני 3 שנים, וכיום חוות-הדעת המתבקשת היא בעניינו של אדם פרטי, ששום מקום עבודה רציני בשוק ההון לא מוכן לקבלו לתפקיד רשמי, בטרם יטהר את שמו?".
עו"ד יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, משיב למבקרים: "לא אנחנו הדלפנו את ההקלטות, ואין לי מושג מי עשה את זה. ובכל מקרה, אם הביקורת נגדנו היא גם על סלחנות וגם על התעקשות, אז כנראה שפעלנו בדרך האמצע. יכולנו לומר ייקוב הדין את ההר, לא מעניין אותנו הסבל של האיש. בנסיבות שנוצרו, זו הייתה החלטה יותר נכונה ואנושית. מה הייתה האלטרנטיבה? להעמיד את ורמוס לדין על עבירת מנהלים? ומה כבר הוא היה מקבל, עבודות שירות לתועלת הציבור?".
- לא יותר הגיוני ויותר מרתיע?
"המשפט הפלילי הוא לא תמיד חזות הכול, ולעתים קשה להוכיח מציאות מורכבת מבחינה כלכלית. רוב ההקלטות הצביעו על עדכונים של ורמוס בדיעבד ולא על שותפות בזמן אמת, כך שקשה היה להוכיח כאן תרמית. אני מקבל את הביקורת על כך שהטיפול בתיק התארך יתר על המידה, אבל לקושי לקבל את חוות-הדעת היה השפעה על כך. מומחים שפנינו אליהם לא הבדילו בין ורמוס לפסגות. כשם שקשה למצוא רופא שיעיד נגד רופאים של בית-חולים, כי הוא חושש שפעם עוד יעבוד שם, כך היה קשה גם פה".
- הבחירה שלכם בהסדר מותנה, לא יוצרת צדק לעשירים שפודים את עצמם בכסף? בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, למשל, גאידמק תרם 3 מיליון שקל כחלק מהסדר הטיעון שאושר בבית המשפט. כאן אתם לא נדרשים אפילו לגושפנקה הזאת.
"האכיפה הכלכלית המשולבת שמאפיינת את תקופת לדור, מבקשת למצות מגוון כלים בנוסף להליך הפלילי. השימוש בהסדר המותנה הוא חדש ואנחנו מאמינים שיצור הרתעה. מנהל שמורחק מתפקידו ומשלם קנס, מייצר הרתעה אצל מנהלים אחרים, לא פחות מאשר מנהל שקיבל הרשעה פלילית עם כמה חודשי עבודות שירות".
"לא מאפשר להשחיל מילה"
מלבד השימוש באכיפה הכלכלית, מהווה הסדר ורמוס מיקרוקוסמוס לעוד כמה מהמהלכים שמאפיינים את טיפול הפרקליטות בעידן משה לדור בתיקים של שחיתות; לפחות כאלה בעלי פרופיל ציבורי גבוה.
הראשון שבהם הוא כמובן ההתמשכות האינסופית של תהליכי קבלת ההחלטות שגורמים לפרקליטות עצמה להודות שהזמן שחלף יוצר "הקלנה ציבורית" (מלשון קלון), שהיא לבדה מהווה שיקול בהחלטה להקל עם החשוד או הנאשם.
"בחינת הראיות היא זהירה, לפעמים זהירה מדי", אומרים אלה שעבדו לצד לדור בפרקליטות המדינה. "סגנון העבודה של לדור כולל ישיבות ארוכות ללא שום הצדקה. ישיבה שצריכה לקחת שעתיים, אורכת 6 שעות, כי הוא מדבר המון, לא מאפשר להשחיל מילה ונגרר לדיונים פילוסופיים, לא תמיד ממוקדים. דווקא בגלל שכל-כך חשוב לו לקבל את ההחלטה הנכונה, הוא גורר את ההתלבטות עד לדקה ה-90. הוא משפטן טוב, אבל לא יודע לנהל".
עו"ד שוקי למברגר, שפרש לפני חודש מתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, נחלץ להגנתו של לדור: "אני אספר לך משהו על התנהלות הדיונים בפרקליטות. כשפרקליט מבקש להציג את עמדתו, לדור מבקש ממנו לא פעם להציג דווקא את העמדה הפוכה. 'קראתי כבר את חוות-הדעת שלך', הוא אומר לו, 'עכשיו תטען בפניי את הטיעון הנגדי'.
"היו פרקליטים שזה הפתיע אותם. הם טענו שזה מקשה עליהם ושחוות-הדעת שהגישו ממילא מכילה גם תשובות לטיעונים האלה, אבל הוא היה מתעקש שבדיון נחדד את הקשיים בעמדה שהם כבר גיבשו, וזה היה מרתק והביא לתוצאות מפתיעות".
- אתם לא באקדמיה, שאתם יכולים להרשות לעצמכם לבזבז זמן על דיונים מרתקים. איבדתם הרבה קרדיט בציבור בגלל זה.
"אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו יותר טובים ממה שמנסים לצייר אותנו. מה לעשות שאין תיק שאין בו השלמת חקירה וחיקורי דין מורכבים. ובתיק ליברמן, למשל, שוכחים את ההתעכבות שנגרמה לצורך הסרת החיסיון על מסמכים שנגעו ליחסי עורך דין-לקוח. לא הכול תלוי בנו. נכון שלפעמים צריך ללחוץ על הדוושה ולהחליט החלטות כואבות שיגרמו לנו להתמקד, במקום ללכת על הכול או לא כלום, אבל עד שמחליטים החלטה כזו לוקח זמן".
- ואולי פרקליט מדינה לא צריך לעבור על כל ראיה אלא להסתפק בהתוויית מדיניות כוללת? עורכי דין בפרקליטות טוענים כי "לפעמים נדמה שלדור רוצה להיות פרקליט כל המחוזות ומנהל כל המחלקות".
"לדור הוא איש של פרטים וניואנסים, ולמרות שהוא מאציל סמכויות, הוא אוהב להיות מעורב בתיקים. כשיש לדעתו ראיות, הוא מתעקש ולא מוכן להרכין ראש בפני לחץ כזה או אחר".
- אם הוא עומד כל-כך טוב בפני לחצים, איך תסביר שאפילו שהמליץ להגיש כתב אישום בתיק חברות-הקש של ליברמן, הוא גיבה את סגירת התיק על-ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בנימוק שההחלטה סבירה.
"הוא חשב שצריך להגיש כתב אישום, אבל הכיר בקשיים והבין שגם ההחלטה לסגור היא במתחם הסבירות".
- אין כאן שיקולים של פוליטיקה פנימית? הבלגה לצורך שמירת יחסים תקינים עם וינשטיין?
"זה לא עניין של פוליטיקה פנימית. ללדור אין בעיה להתעמת עם גורמים בכירים בסביבתו ומעליו. אם היה חושב שההחלטה הזו היא טעות חסרת בסיס, הוא היה אומר את זה ליועץ".
- ואיך באמת הוא מתייחס למי שחושב אחרת?
"אני חבר טוב של לדור. התכתשנו במשך חודש סביב ההחלטה בעניין ליברמן. אני חשבתי שצריך לסגור את התיק ולדור חשב שצריך להגיש כתב אישום וסיימתי את הקדנציה שלי בתחושה של הערכה הדדית, למרות שלא חשבנו אותו דבר".
בפרקליטות, אגב, לא שוללים כל-כך מהר את הסברה שידו של לדור כופפה קלות כדי שאפשר יהיה לכתוב בתשובת המדינה לבג"ץ, שההחלטה סבירה בעיניו. "אם לדור היה טוען אחרת, היה קשה להגן על ההחלטה בבג"ץ. לדור יודע להיות דיפלומט כשהוא רוצה, והוא הבין היטב שהיה כאן סוג של כסת"ח".
ראיה נוספת לכישורי הדיפלומטיה שלו מובאת לדבריהם בניסוח החביב על לדור, הידוע ברגישותו בבחירת מילים, לפיו כלל בכירי הפרקליטות הגיעו לכדי החלטה.
בעוד תומכי לדור מעדיפים לראות באמירות האלה יצירת חזית מאוחדת של אנשי שלטון החוק, שלא יתנו לאיש לתקוע טריז ביניהם, מבקריו של לדור מביעים סלידה מהרעיון. "איך יכול להיות שכולם שם בפרקליטות חושבים אותו הדבר? אם זה נכון, זה נורא שיש כזו קולקטיביות רעיונית. ואם זה לא נכון, זה בכלל נורא שככה זה מוצג. ומה זה אומר על מי שחושב אחרת, שלא מזמינים אותו לדיונים? שממדרים אותו? איזה מסר זה מעביר לדרגים שמתחת, לגבי האופן שבו צריך לחשוב?".
"אקט של מנהיגות"
בתיק אולמרט התבטאה השקפת העולם הריכוזית בהחלטתו של לדור להיות זה שיחקור אישית את משה טלנסקי בהליך מסירת העדות המוקדמת. ערב מסירת העדות כתב לדור במכתב שהפיץ לפרקליטים כי "נכון יהיה כי אתייצב בתפקידי הנוכחי בבית המשפט, ובכך גם אשא באחריות אישית למשמעויות שעשויות לנבוע ממהלך ייחודי זה".
יש בכך, כמובן, מסר אצילי, אבל גם תהייה מדוע חשב שהתובעים בתיק, פרקליט מחוז ירושלים דאז אלי אברבנאל ועו"ד אורי קורב, אינם מסוגלים לשאת בנטל, הרי מדובר בחקירתו של קשיש אמריקאי ולא בעימות חזיתי עם ראש ממשלה מטיל יראה.
אגב, כשהתבקש לדור להסביר לאחר הכרעת הדין במחוזי שבה זוכה אולמרט מהאישומים המרכזיים נגדו, מה המשמעות של אותה אחריות אישית שעליה הצהיר בעבר, השיב לדור כי פעל בדרך שהייתה מחויבת המציאות, וכי מסירת העדות המוקדמת אף זכתה לגיבוי בית המשפט, והוא אינו רואה סיבה שיגבה ממנו מחיר אישי כפרקליט.
"לדור הופיע באקט של מנהיגות", משוכנע למברגר. "הוא לא פרקליט המדינה היחיד שהופיע בבית המשפט. היו גם יועצים משפטיים לממשלה שנהגו כך בעבר. שיקול-הדעת שלו לאורך הטיפול בתיק היה ענייני ומנומק, ואין הצדקה ל-30 העמודים שבהם משתלחים בו פרקליטי אולמרט בתשובה לערעור, כאילו הוא בעל עניין אישי. זה מזכיר את התקפותיהם של אנשי דרעי על דורית ביניש בתקופה שהייתה פרקליטת המדינה, למרות ששם הדה-לגיטימציה הייתה גדולה יותר".
בסיכומו של דבר, התייצבותו של לדור באולם בית המשפט רק שיחקה לידי צוות ההגנה של אולמרט, ויצרה ספין שעבד מצוין בעידן שבו ממילא הכול אישי. לדור סייע להם להפוך תיק שעניינו שחיתות מעייפת ומרובת פרטים למאבק פרסונלי וסקסי מאוד בין ראש ממשלה לפרקליט מדינה, שכלל תביעת דיבה שהגיש אולמרט על דברים שאמר לדור בראיון ל"הארץ", אשר נמחקה בעקבות התנצלות שפרסם לדור. כך שבדיעבד, לא בטוח שהדוגמה האישית הזו הייתה משתלמת.
שחור-לבן או שיש גם אפור?
שווה להתעכב על תפיסת עולמו של לדור, שאמור לפרוש בדצמבר הקרוב לאחר קדנציה בת 6 שנים כפרקליט המדינה. רבות כבר דובר על תחושת השליחות, הראייה המחמירה והנחישות שמאפיינות את מי שמצטייר לאורך כל הקדנציה כסיביל סרבנט קלאסי. מי שצמח כתובע במשפט הבנקאים, שהועמדו לדין בעקבות משבר ויסות המניות, נחשב גם היום ממסדי מאוד, כזה שגם התקופה שבה שהה מחוץ למערכת, כשותף במשרדו של עו"ד אפי אברמזון, לא הותירה בו, לפחות כלפי חוץ, את רישומה.
"יש לו ראייה מאוד חד-ממדית", אומרים סנגורים שמייצגים עברייני צווארון לבן. "החיים מורכבים מכל-כך הרבה גוונים של אפור, ולדור רואה אותם בשחור-לבן. זה כמו לקחת את מוטי גילת (תחקירן "ידיעות אחרונות" לשעבר והיום ב"ישראל היום") לתפקיד פרקליט המדינה".
- זה רעיון כל-כך רע?
"גילת עושה עבודה מצוינת, אבל כשאתה פרקליט המדינה, אתה צריך לזכור שגם האנשים שאתה מחשיב כעשירים וחזקים, יוצאים מאוד מקומטים ומפוחדים מהעוצמה שאתה מחזיק ביד. והוא לא מספיק פתוח כדי לראות את זה".
- אולי לרוע מזלכם נפלתם על פרקליט מדינה שעמיד בפני מניפולציות?
"נפלנו על פרקליט ישר, אבל לא מידתי. יש סיטואציות שנופלות למחוזות של אתיקה, אסתטיקה ומשמעת, ולדור לא מסוגל לראות את זה".
- דווקא בעניין ורמוס נראה שנפל לו האסימון.
"זה לא מייצג את הכלל. ראית אצלו אי-פעם חשבון נפש והרהורי חרטה? הוא תמיד שלם ובטוח בצדקתו, עטוף באיזה זעם קדוש. לא נראה שהוא מפגין חרדה כלפי אותם אנשים, ושהוא לגמרי מבין את הכוח העצום שהוא מחזיק בו מולם. 3 שנים הוא היה אצל אברמזון, אבל למרות שהיה עורך דין פרטי, הקלישאה של דברים שרואים מכאן לא רואים משם, לא מתקיימת במקרה שלו. לא נראה שהשתנה אצלו הרבה, גם אחרי שייצג לקוחות כעורך דין פרטי".
למברגר מתרעם: "הדבר האחרון שאפשר לומר על לדור זה שהוא איש של שחור ולבן. נכון שהעמדה שלו נראית לכאורה ברורה למי שמתבונן מהצד, אבל הוא מגיע להחלטה, אחרי הרבה לבטים, כשהוא רואה את כל הצדדים".
- הוא העיד על עצמו בדיונים פנימיים כמי שמדבר על נושאים לא קיצוניים בצורה קיצונית. אולי זה מודל בעייתי לרוח המפקד, אפילו אם זה לשם האיפכא מסתברא?
"לדור הוא אדם שהאכיפה בתחום השחיתות הציבורית חשובה לו, ובגלל זה זוכרים אותו כאדם נוקשה, אבל הוא לא אדם קיצוני. היו תיקים שבניגוד לעמדת המחוזות, הוא דווקא החליט לסגור. הראייה שלו מפוכחת, וחבל שהתקשורת מתמקדת בקוריוזים ומייצרת טעויות אופטיות".
מבחן הזמן והתוצאה
אז הנה הזדמנות לעבור למבחן התוצאה. מבחן לא פשוט בנקודת הזמן הזו, שבה רבים מכתבי האישום שהוגשו בתקופת לדור, עדיין ממתינים לפסיקת בית המשפט. שפר מציין כי תקופתו של לדור מאופיינת בליווי צמוד יותר של הפרקליטות בחקירות מכפי שהיה נהוג בעבר, מה שאמור להביא לתיקים מהודקים יותר מבחינת הראיות.
נכון לעכשיו, עוד מוקדם לדעת מה יעלה בסופם. מה שבטוח הוא שכאשר יסתיים הטיפול בתיקי השחיתות השלטונית הגדולים שליוו את כהונתו של לדור, ניתן יהיה לסכם יותר בקלות עד כמה הקדנציה שלו כפרקליט מדינה הותירה את רישומה במאבק בשחיתות, שעמד להערכת רבים מעורכי הדין בראש סדר העדיפויות שלו, ועד כמה מדובר בסגנון שיצר כותרות, אבל לא זכה לגיבוי מצד בית המשפט והביא אפילו לפגיעה ביכולת ההרתעה.
העמדתם לדין של עו"ד יעקב וינרוט ושל פקיד השומה שוקי ויטה באשמת מתן שוחד וקבלתו, היא רק דוגמה לפרשנות השונה שאוהדיו ומבקריו של לדור מעניקים לדברים. וינרוט וויטה זוכו מעבירות השוחד שיוחסו להם, אולם ויטה הורשע בעבירות של מירמה והפרת אמונים ונידון לעבודות שירות.
בעוד מרבית עורכי הדין הפרטיים שעמם שוחחנו טוענים כי ראוי היה שכתב האישום כנגד וינרוט לא היה מוגש כלל, כיוון שכפי שטען בלהט אחד מהם "הראיות לא היו חד-משמעיות, והשקפת העולם של לדור אינה סיבה מספקת להגיש כתב אישום", הרי שבפרקליטות משוכנעים עד היום כי העמדתו לדין של וינרוט הייתה נכונה, ומזכירים כי אלמלא וינרוט, לא היה מורשע ויטה בהפרת אמונים.
"בית המשפט ראה את הסיפור אחרת מאשר אנחנו", מוסיף למברגר, "אבל העובדה שהיה זיכוי בסוף לא אומרת שההחלטה להגיש כתב אישום הייתה שגויה. גם בתיק קצב, בית המשפט יכול היה לזכות, אז מה זה אומר, שטעינו שהעמדנו את משה קצב לדין?".
בתקופתו של לדור הורשעו ראש עיריית רחובות שוקי פורר וסגן ראש עיריית פתח-תקווה סיני גלבוע בעבירות של הפרת אמונים. והיו כמובן ההרשעות בפרשת רשות המסים, אבל שם היה מנוע לדור מלהתערב, כיוון שייצג בתקופה שהיה עורך דין פרטי את אחד החשודים בפרשה, שלימים גם הועמד לדין.
אפשר לציין כאן את נחישותו להגיש את כתב האישום המתוקן בתיק האונס של משה קצב כדוגמה למלחמתו חסרת הפשרות במוקדי הכוח, אבל מדובר בתיק שבו היועץ המשפטי דאז מני מזוז שיחק בו את התפקיד העיקרי.
מבחנו של לדור יתבטא בעיקר בתיק אולמרט, שממתין כעת לפסק דינו של בית המשפט העליון. אם יורשע ראש הממשלה לשעבר בפרשיות טלנסקי וראשונטורס, אין ספק שכבודם של לדור ושל הפרקליטות בכלל ישוקם. אם הזיכוי באותן פרשיות יישאר על כנו, לדור ודאי יגיד ובצדק, שעדיין היה מוצדק להגיש את כתבי האישום, אבל אין ספק שדימויו כפרקליט שרדף ראש ממשלה מכהן יתקבע עוד יותר.
וישנם, כמובן, תיק הולילנד, ועוד לא מעט ראשי רשויות מקומיות שהתיישבו או יתיישבו בעקבות עידן לדור על ספסל הנאשמים, ביניהם צבי בר מרמת-גן, יצחק רוכברגר מרמת-השרון, יוסי בן-דוד מיהוד ושמעון גפסו מנצרת עילית.
ראשי ערים נוספים כמו דוד עמר מנשר ושלומי לחיאני מבת-ים אמורים, לדברי הפרקליטות, לעמוד לדין בכפוף לשימוע. לחיאני, אגב, מבקש שלדור לא יהיה זה שמנהל את השימוע, אלא דווקא וינשטיין. מתוך הנחה כנראה שוינשטיין שהיה סנגור פרטי, ונחשב ליועץ משפטי בעל דימוי רך וסלחני, יקל עמו.
יחסים מורכבים עם היועמ"ש
אין ספק שלדמות היועץ המשפטי שליוותה את לדור במהלך השנים, יש השפעה לא מבוטלת על התנהלותו כפרקליט מדינה. היחסים עם וינשטיין, שבזמן שהיה עורך דין פרטי, העביר ביקורת על החלטתו של לדור להביא את טלנסקי לעדות מוקדמת, נחשבים, איך לומר, מורכבים יותר מאלה שהיו לו עם מזוז, שאותו לדור העריך מאוד.
עו"ד בעז בן-צור, מבכירי הסנגורים של עברייני הצווארון הלבן, מרמז על כך בעדינות: "לדור ראה עצמו כמי שממשיך בקו שבו נקטו פרקליטי המדינה לפניו. ייתכן שהוא ראה בכך חשיבות יתרה, לאחר פרישתו של מזוז ומינויו של וינשטיין, שבא משורות הסנגוריה הפרטית. לזכותו ייאמר, כי לא חשש להתייצב, באופן אישי, בחזית המהלכים המשפטיים שאותם הוביל, ולזהות את עצמו עם החלטות שעלו בקנה אחד עם תפיסתו המוסרית והמשפטית".
- היה לזה מחיר.
"ייתכן שבעניין זה מצויה גם נקודת התורפה של כהונתו. הרושם שהתקבל הוא שמעורבותו של לדור בעניינים שהובאו להכרעתו היא עמוקה למדי, ולעתים אישית מדי. ראייתו נתפסה, לעתים, כראייה חד-ממדית, המתעלמת מן המורכבות הכרוכה בהתנהגויות וסיטואציות אנושיות. גם התנגדותו של לדור להקמת גוף שיפקח על עבודת הפרקליטות, והקושי לקבל ביקורת חיצונית, שבחלקה הייתה לגיטימית, חיזקו את התחושה כי תקופת כהונתו של לדור - שלבטח ייחשב כפרקליט מדינה דומיננטי - תיזכר כתקופה שבה אמון הציבור בפרקליטות נותר מסויג".
מעניין יהיה לבדוק האם דבריו של בן-צור לגבי אמון הציבור בפרקליטות ישתקפו גם בסקר שיערך בציבור הרחב ואיך יתפרשו כמה מהצעדים האחרונים שנקט על דימויו הלוחמני. האם ההחלטה שלא להעמיד לדין את ורמוס, וגיבוי היועץ המשפטי בהחלטה שלא להעמיד לדין את ליברמן, אף שחשב אחרת, מעידים על עייפות ועל שחיקה מצדו של לדור, שמרגיש את סופה של הקדנציה קרב ובא? או שמא מדובר בהחלטות ענייניות שהיו מתקבלות בכל עת?
"ההחלטות שהתקבלו בתקופת לדור הן שקולות ומאוזנות, הבדיקה צריכה להיעשות אצלכם בתקשורת", מסנגר למברגר. "כשהפרקליטות לא מגישה כתב אישום, אתם אומרים שזו תבוסתנות וזה לא מה שהיה פעם, וכשכן מגישים, אתם טוענים ליתר אקטיביזם, למשפטיזציה ולפליליזציה של החיים הציבוריים".
גם הפרקליטות בתקופת לדור יודעת להשתמש היטב בתקשורת בקרב על התודעה. פרשת הלבנת ההון בסניף הירקון של בנק הפועלים הסתיימה בזיכויים ובהסדר טיעון נוח, בעוד שלדור בחר להדגיש במסמך שהופץ לכלל הפרקליטים לאחר הכרעת הדין, כיצד הביאה הפרקליטות לשינוי "מן הקצה אל הקצה" בהתנהלות ובקביעת נורמות.
"אפשר לומר שהתגלחנו בפרשה הזו על נושא הלבנת ההון שהיה אז עולם חדש, והפקנו מאז לקחים. כתבי האישום, אגב, הוגשו עוד לפני עידן לדור. ובאשר לזיכויים בכלל, כשיש זיכוי זה לא אומר שטעינו. מותר להגיש כתב אישום גם בתיקים קשים. זו לא טעות מצד פרקליט המדינה אלא מאבק על הנורמה".
הכתבה המלאה - במגזין G