לפעמים נדמה לי שקוללתי. למדתי את השיעור האחרון ראשון: לדעת מה אתה אוהב. למדתי אותו הרבה לפני שבכלל ידעתי מה יש. יין מאוסטרליה, למשל. למדתי לשתות יינות עדינים ומוזרים מבורגון ולאהוב אותם אהבתם נפש. עכשיו לך תחבב יינות כוחניים ומלאי עץ מאוסטרליה הרחוקה.
לימים יצא לי לעבוד לא מעט עם יינות אוסטרליים. בתוקף תפקידי אי-אז כמנהל מחלקת היין של יינות סגל, תפקיד שבמסגרתו התחזיתי למרצה מדופלם על יינות העולם ובעצם התכוונתי, כמצוות מעסיקיי, להחדיר יינות בדלת האחורית והמנומנמת לתפריטי מיטב מסעדות הארץ. באותן שנים ייצגתי בישראל בין השאר גם את יינות יקב פנפולד'ס המהולל, היקב המפורסם ביותר של היבשת הרחוקה ההיא.
אני עדיין זוכר איך באחת הטעימות ישב מולי, בין שאר האורחים, גם דניאל רוגוב המנוח, בכיר מבקרי היין בישראל. טענתי בתוקף שזה אולי עשוי מושלם (דיברתי, לא פחות ולא יותר, על יין הGrange-, יין הדגל המיתולוגי של פנפולד'ס), אבל לי אישית זה לא טעים. דפוק, כבר אמרתי.
יינות אוסטרליים הפכו בעשרים השנים האחרונות לכמה מרבי המכר הכי גדולים בעולם, במיוחד באנגליה, שהיא אולי צרכנית היין הכי בעייתית ומתוחכמת בעולם. אבל אפילו האנגלים מעולם לא התווכחו עם העובדה המצערת שרוב-רובם של יינות ה-Down Under הם יינות פלבאיים משהו, עמוסי פרי, עץ ושמש, או בעברית קלה - יינות פירותיים ואלכוהוליים להחריד. רוצים את זה יותר פשוט? יינות מתוקים, גם אם הם מוגדרים בדין כיבשים למהדרין.
את הדעה הזו בדיוק החליטה חברת היבוא הקטנה והאיכותית מרש להפריך. מרש מביאה לישראל יינות בוטיק אוסטרליים, שאני מודה - ואני שותל ספוילר קלאסי כבר בשלב מוקדם, יחסית, של הסקירה הקצרה הזו - שהצליחו לשנות את דעתי מן הקצה אל הקצה על יין אוסטרלי. כל-כך טובים, ובעיקר מעודנים, היו היינות שטעמתי, עד שהחלטתי להקדיש להן שתי כתבות. האחת תעסוק ביינות אדומים, ותפורסם כשמזג האוויר ייטה לאלה קצת יותר חסד, שיהיה קצת קר יותר, זאת אומרת; והשנייה, זו שאתם מביטים בה בייאוש כרגע, עוסקת ביינות אוסטרליים לבנים.
עכשיו ככה: אם יינות אוסטרליים אדומים מעוררים בי לא יותר מפיהוק (או כך לפחות חשבתי), יינות לבנים מהאזור ההוא כבר מייאשים אותי ממש (או כך לפחות...). כוחניות שאפשר עוד לסבול ביין אדום, ויש כאלה שאפילו מחבבים אותה, היא קללה של ממש ביין לבן. יין לבן עניינו עדינות, אלגנטיות, אנדרסטייטמנט. או כך לפחות הוא צריך להיות. בעיניי גם יין אדום אמור להיות כזה, אבל זוהי כאמור דעת מיעוט בימינו.
הלבנים האוסטרליים שפגשתי עד היום הם כל מיני שרדונה עציים ועוצמתיים, או מקסימום בלנדים של שרדונה עם סמיון, שעשו בדיוק את אותו דבר. פחד אלוהים. והנה, הפתעה. חוץ מהשרדונה שקיבלתי לטעימה, ששיחק עדיין בגבולות הגזרה המוכרים לי, אם כי עשה זאת בנימוס יחסי, שום דבר ממה שטעמתי לא היה דומה לפצצות הכוח המפלצתיות שפגשתי בעבר. היו אלה יינות עדינים להפליא, כמעט מתוחכמים, שגם אם שיקפו היטב את האופי הטרופי משהו של יינות אוסטרליה הלבנים, עשו זאת בכל-כך הרבה חן, עד שגם אני נכבשתי בקסמם, קסם שכלל לא ידעתי שהם מסוגלים לו לפני כן. הנה אם כן הם לפניכם, היינות הלבנים של אוסטרליה. חלק מהם לפחות. החלק הטוב.
טעימה
יינות אוסטרליים לבנים
Sandpiper פינו גרי, 2011, יקב Thorn Clarke. היין הטוב של הטעימה. זן הפינו גרי, שמקורו במחוזות קרים כמו בורגון, והוא במיטבו באלזס הצפונית או בצפון איטליה תחת השם פינו גריג'יו, הוא הזן האחרון שהייתי מצפה להתלהב ממנו כשהוא מגיע מארץ חמה כמו אוסטרליה. והנה, כאמור, הפתעה. היין הזה, שמגיע ממחוז Eden Valley הקריר יחסית שבאזור היין המהולל בארוסה, שחרר לעברי ניחוחות מדליקים למדי של אגס ושל ליים. לא משהו שאני מחפש ביין לבן בדרך כלל, אבל כאן זה עבד נפלא. וחוץ מזה יש לו תווית יפיפייה עם קסם. 92 שקלים
.Johnny Q שרדונה 2010, יקב קוואריסה (Quarisa). היין היחיד בטעימה שלא ממש חיבבתי. השרדונה של היינן המעופף ג'וני קוואריסה הוא יין פשוט ויומיומי, המשאיר בפה משהו מריר, כוחני ולא מחובר מספיק טוב. מילא. שיהיה. 70 שקלים
.Johnny Q סמיון סוביניון בלאן 2010, יקב קוואריסה. פיצוי הולם על הבאסה של השרדונה מאותו יקב קוואריסה. בדרך כלל אוהבים האוסטרלים לערבב סמיון עם שרדונה, אבל כאן הוא שודך דווקא לסוביניון בלאן המאופק יותר, והתוצאה אכן נעימה להפליא. חומצית, מאוזנת, כיפית וטעימה לאללה. 70 שקלים
ריזלינג Polish Hill 2010, יקבי Grosset. טוב, איך יכול פולני כמוני להישאר אדיש ליין שעונה לשם "גבעה פולנית"? אבל גם בלי זה מדובר בעוד שוס בטעימה שלי. יין מורכב עם ניחוחות פטרוליים (דלק; יש ריח כזה בריזלינג ואל תיבהלו, הוא נהדר בהפתעה שהוא מעניק) מרומזים. מי היה מאמין - ריזלינג טוב, ולא מגרמניה או מאלזס. 275 שקלים
טיפה
יריד הבירה הכפרית
היריד המסורתי של מבשלות הבירה במטה יהודה מתקיים ביער שריגים-גבעת ישעיהו, עם הרכבי מוזיקה חיה ואווירה מיוחדת. יצרני בוטיק ובשלנים ביתיים יגישו לטעימה מגוון בירות, חלקן בטעמים מיוחדים, שיוצרו לכבוד האירוע. באי הפסטיבל מוזמנים להישאר ללון באזור, וליהנות משאטל שיאסוף מהצימרים ויחזיר ללינה בתום האירוע, כדי לאפשר שתייה בכיף. 29-30.8, מ-19:00 www.tour-yehuda.org.il