פרופ' דני צידון / צילום: אמיר המאירי
"מחירי הדיור זה לא כלכלה אלא פוליטיקה. מי ששולט בנדל"ן בישראל זה הממשלה, והמחירים פה גבוהים כי הממשלה לא דאגה שיהיו נמוכים. על המדינה להתחייב להוריד מחירים בין חדרה לגדרה ב-20%, והיא יכולה לעשות את זה אם היא רוצה תוך שנתיים או שלוש". כך אמר אתמול פרופ' דני צידון, משנה למנכ"ל וראש חטיבת שוקי הון בנקאות פרטית ואסטרטגיה בבנק לאומי, שנשא דברים במסגרת ערב "כלכלה על הבר" של "גלובס" בשיתוף בנק לאומי ובית ההשקעות מיטב דש, שנערך בבר "הסטורג'" בת"א.
לדברי צידון, "לא יקרה כלום לבנקים אם מחירי הנדל"ן בישראל ירדו. עליית המחירים במדינה ישראל החלה ב-2003, סביב הסוף של האינתיפאדה השנייה וזה היה תוצר של מדיניות ממשלתית. מאז המחיר לא הפסיק לעלות ולדעתי זו בעיה שלממשלה יהיה הכי קל לפתור אם תרצה אך היא לא רוצה".
פרופ' צידון, החבר בבית הספר לכלכלה ע"ש ברגלס באוניברסיטת ת"א, הינו מומחה במאקרו כלכלה, בין היתר בהיבטים התיאורטיים והאמפיריים של משברים פיננסיים. בהרצאתו עסק רבות באמון בשוק ההון תוך שציין לגבי השיח הכלכלי כי "בשנים האחרונות אני חושב שאנו בוחרים מטרות לא נכונות. אני מלמד באוניברסיטה ולעתים מצייר שני צירים: הרשעות והטיפשות/בורות. כשמסתכלים שש ועשר שנים אחורה רואים שהחלק של הבורות בהבנת התהליכים בהם אנו חיים הרבה יותר משמעותי מהחלק של הרשעות, שתופס 95% מכותרות העיתונים ו-105% מהטוקבקים".
לדבריו של צידון, "לא ניתן להימנע ממשברים פיננסיים. אך אם אנו רוצים לצמצם את המשברים הפיננסיים יש להסתכל בכיוון אחר. זה לא טריוויאלי עם המאסה התקשורתית מסביב, עם המאסה של השיח וגם הרגולציה, קשה מאוד לרדת לשורשי האמת".
פרופ' צידון הסביר כי "ככל שיש יותר חוב, ההסתברות לבועה הולכת וגדלה". לדבריו, "חוב הוא העברת נכסים מהפסימיים לאופטימיים וככל שיש יותר חוב מחירי הנכסים עולים. מכאן שככל שיש יותר חוב הבועה מתנפחת. מדוע? כי בסופו של דבר יש העברת הכסף מהפסימי לאופטימי שמעריך את הפרויקטים יותר, כך המחיר של הפרויקט יעלה".
מבחינת צידון, "משברים פיננסיים הם כמעט לא פונקציה של סיכון מוסרי או גניבה אלא תהליך כלכלי מאוד ברור ומובנה... ב-2008 הסכנה באה מקריסת סגמנט לא משמעותי לכלכלה של הסאבפריים, כאשר אם רק הסאבפריים בארה"ב היה נפגע זה היה אפקט ישיר שווה גודל לירידה של 5% בבורסה, אבל היתה זו המחט שפוצצה את הבועה ברגע אחד בו העולם עצר מלכת בספטמבר 2008".
לתפיסתו, על מנת לטפל בבסיס הבעיה יש לשנות את השיח הכלכלי ולבחון את סוגיית החוב בכללותה שלא מתוך הסתכלות וטיפול רק בסגמנטים מסוימים מתוכו. "תמיד מדברים על יחס חוב ממשלתי לתוצר. צורת הדיבור הזו מוטעית לחלוטין ומשקפת שיח לא נכון. אבל, אם לוקחים את החוב של הממשלה ומוסיפים עליו את החוב של הפרטיים ואת חוב החברות, ואת כל זה מחלקים בתוצר כדי להשוות בין מדינות, ומסדרים את המדינות ב-2007 על פי מספרים אלה, מי שמבין ייפול מהרגליים וזה יעשה היגיון. כל המדינות שהיו אז עם יחס חוב כולל לתוצר גבוה מאוד חטפו את המשבר בענק וכל המדינות עם יחס נמוך יותר לא חטפו את המשבר של 2008 במלוא עוצמתו".
הוא המשיך וביקר את הכשלים בשיח הכלכלי. "כל פעם אנו מציירים רשע אחר ומנסים לקלוע אליו עם החצים. הרשע משנות השמונים ועד שנות האלפיים בכלכלה היה המדינה והחוב הלאומי. מדוע? כי מדינות יצאו אז מאינפלציה גבוהה והתפיסה הייתה שכל מה שיש לעשות זה לביית את האינפלציה. לכן מאז מסתכלים על יחס החוב-תוצר, אך הזיהוי של מטרה זו כמטרה להדברה אינה נכונה וזה היה שורש הטעות שהוביל אותנו לאי התייחסות למשבר".
פרופ' צידון השליך מההתנהלות טרום המשבר הכלכלי הגדול האחרון למה שקורה מאז וכיום וציין ש"ההתנהלות צריכה להיות שונה ב-180 מעלות ממה שאנו עושים כיום. ברוב הצעדים שננקטו מאז המשבר אנו נוקטים בצעדים שנועדו לטפל בצדדים מסוימים של בעיית המינוף ולא בבעיית המינוף כולה. אף אחד לא הצליח להראות שיש קשר בין מבנה החוב לבין משברי אשראי (מבנה החוב זה פיקדון בבנק, או חיסכון בקרן פנסיה שקנתה אג"ח או בדרך אחרת). רוב הטיפול של הרגולציה, המדינה והעיתונות זה במבנה החוב - אך זה לא נכון ולא יוביל אותנו לשום מקום".
בהסתכלות על ישראל הדגיש צידון כי "בישראל אין בעיה בסך החוב הכולל. אנו עם מאוד מאוד חסכן בהשוואה בינלאומית ולכן אנו מקבלים פה תרופות למחלה שאין לנו". לדבריו, "הרגולציה הישראלית מעתיקה דברים מהרגולציה אירופית למרות ששם החוב הכולל גבוה בהרבה מאשר פה. זה כמו לטפל באדם עם בעיות כושר גופני אך ללא משקל עודף באותו האופן שמטפלים במישהו שיש לו גם משקל יתר של 50 קילו. לא שהכל נהדר, אלא שאנו נותנים לעצמנו טיפול לבעיות שאין לנו, משום שהבסיס פה שונה לחלוטין מבאירופה ובארה"ב. התפיסה בבסיס של הרגולציה שלא מתחשבת במספרים הללו לא נכונה, ואת התוצאה אנו משלמים".
לא רק זאת אלא ש"התרבות הישראלית ציירה את הרשע לגבי ההתרחשויות במשק והעתיקה הרבה דברים מחו"ל שאין להם קשר לישראל והפוקוס הוא לא על הדברים החשובים בחיינו. בשביל לשפר את מצב הכלכלה הישראלית אנו חייבים לשנות אותה. קשה לי לומר אם אני פסימי או אופטימי".
פרופ' צידון התייחס בדבריו גם לחיסכון הפנסיוני ואמר כי "יש לחסוך כבר מגיל צעיר" תוך שהוסיף כי "גם כשאתה משלם משכנתא אתה חוסך". בתשובה לשאלה מהקהל אמר כי "היום, כשמחירי הדירות כה גבוהים לא אשלח אתכם לקנות דירה מחר בבוקר. כעת החיסכון צריך להיות יותר בנכסים פיננסיים, וכשמחירי הדירות ירדו לחסוך בדירה שלבסוף תעמוד לרשותך. אם מחירי הדיור בישראל היו נורמליים הייתי אומר שכישראלי עליך לקנות דירה".
קודם להרצאתו של פרופ' צידון דיבר גם ליאור הדר מבית ההשקעות מיטב דש, שאמר כי "החיסכון לפנסיה הוא העסקה הגדולה ביותר של האדם הממוצע, מעבר לדירה אולי. בעבר יצאנו לרחובות בגלל הקוטג' ועוד דברים אך הפנסיה חשובה בהרבה. יש מה לשפר בפנסיה של הציבור".
הוא הגדיר את "תוחלת החיים כרוצח השקט של הפנסיה שלנו, כשהדור הנוכחי שחוסך לא רק שיחייה יותר בפנסיה אלא גם יצרוך יותר בתקופה זו. כך, אם בעבר שנות העבודה היו צריכות לממן 10 שנות גמלאות עליהן המדינה הייתה אחראית, הרי שהיום החוסך צריך לממן ב-42 שנות עבודה 24 שנות גמלאות. כיצד עושים זאת? מתחילים לחסוך בגילאים צעירים ולהקפיד לשלם כמה שפחות דמי ניהול. עלינו לקחת את האחריות על החיסכון ולעקוב אחריו ולהתאימו כל הזמן".