את הפירות הבאושים שזרעה השופטת המחוזית ורדה אלשיך בשנת 2008, הצליחה השופטת מיכל אגמון-גונן לבער בקושי רב בשנת 2013. סיפורו של הסדר הנושים בחברת בורגראנץ', שדחה שלשום (ג') בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כולל שערורייה רחבת היקף בהרבה מזו המפורטת מעל דפי פסק הדין.
הסיפור הוא מאבק על מיליוני שקלים, בקופת הפירוק של חברת בורגראנץ', מיליוני שקלים שמהם ביקשה ליהנות חברה, שבעל השליטה בה מעסיק גם את בעלה של השופטת שטיפלה בתיק בראשיתו. מי שעצרה זאת בסופו של דבר היא השופטת שאל שולחנה התגלגל התיק. ניתן רק לשער מה הייתה התוצאה המשפטית אילו התיק היה נותר על אותו שולחן שיפוטי עד תום הליך הפירוק.
תחילתה של הפרשה בקריסתה של חברת בורגראנץ' בחודש אוגוסט 2008. לבית המשפט המחוזי הוגשו שתי בקשות: האחת, בקשה לפירוק החברה שהגישו ספקים שלה; והשנייה, בקשה לכינוס נכסים שהגישה בעלת השליטה בה, חברת פז, שבשליטת צדיק בינו. התיק הגיע לשולחנה של השופטת ורדה אלשיך. בעלה של השופטת, יוסף אלשיך, מכהן כדירקטור בחברת פיבי אחזקות, גם היא בשליטתו של בינו. אלשיך מיהרה למנות בעלי תפקידים במסגרת ההליכים - את עו"ד שאול ברגרזון ואת רו"ח אליעזר שפלר למפרקים זמניים, ואת עו"ד שלמה נס לכונס נכסים זמני של החברה.
איש מהצדדים או מהנושים לא העז לבקש מאלשיך לפסול את עצמה בשל ניגוד העניינים החריף שבו הייתה נתונה. אולם בעקבות פרסומים בנושא זה בעיתונות, עוררה אלשיך את הנושא ביוזמתה. "כל הגורמים בתיק מבקשים ואפילו מתחננים שכבודה תטפל בתיק זה", הגדיל ואמר עו"ד נס לאלשיך במהלך הדיון. למרות זאת, אלשיך החליטה לפסול את עצמה, אף שלשיטתה לא היה כל פסול בהמשך טיפולה בתיק. "אין לי ספק שאני מסוגלת לדון בתיק ביושר וללא משוא בדין. ואולם החלטתי בסופו של דבר, ולא בלב קל, שבמצב הדברים הנוכחי עניין לנו בדרך בעייתית, בעיקר נוכח שיקולים של מראית פני הצדק".
מנושה נדחית לנושה מובטחת
באותה החלטה שבה פסלה את עצמה, ניסתה אלשיך לחזות את הנולד. כלומר, את המחוזות שאליהם יגיע תיק הפירוק בסופו של דבר: "עניין לנו בהליך שאינו מושפע ואין דבר בינו לבין השאלה, מה יהיה הנתח שבו תזכה פז בסופו של יום, ואיזה מעמד יוקנה לה על-פי סולם דיני הקדימה". נבואתה של אלשיך הכזיבה: התיק התגלגל בסופו של דבר להכרעה בשאלה זו בדיוק, מה יהיה מעמדה של פז כנושה על-פי דיני הקדימות: האם נושה מובטחת, נושה רגילה או נושה נדחית; והאם מעמדה כנושה מגיע לה מתוקף העסקה הסיבובית להעברת השליטה בבורגראנץ', שעשתה שנתיים לפני קריסת החברה.
בעת קריסת החברה היה בעליה יוסף חושינסקי. לאחר מותו נכנס בנעליו אחיו רמי אלעד. חברת פז, שהייתה בעלת השליטה עד כשנתיים לפני הקריסה, ביצעה עסקה סיבובית עם חושינסקי, שעניינה שינויי רישום בלבד בלא הזרמת שקל אחד לרפואה, ושבמסגרתה הועברה השליטה לחושינסקי.
העסקה הסיבובית שהובילה להצגתה של פז כנושה מובטחת, עוררה את חשדה של השופטת אגמון-גונן, שהתיק הועבר לטיפולה: מדובר היה בעסקה ללא תמורה, שבה הפכה פז מבעלת מניות, שבמקרה של פירוק, מעמדה הוא של נושה נדחית, שמדורגת לאחר כל הנושים האחרים - לנושה מובטחת, המקדימה את כל הנושים האחרים.
מצבה של החברה היה בכי רע כבר בעת מכירתה מחברת פז לחושינסקי. ואגמון-גונן קבעה כי,"מתעורר לפחות חשש ולפיו פז, לאור מצב כלכלי קשה של החברה והחשש כי תגיע לחדלות פירעון, קשרה עסקה עם חושינסקי, ובכך שיפרה את מעמדה למעמד נושה מובטח".
עם תחילת הליכי הפירוק, הגישה פז תביעת חוב בסך 13.5 מיליון שקל, במעמד של נושה מובטחת. אולם איש מבין השופטים שטיפלו בתיק - לא אלשיך, לא נשיא המחוזי בתל-אביב דאז אורי גורן, שהתיק הועבר אליו לאחר פסילת אלשיך, ולא אגמון-גונן שהתיק הועבר לטיפולה - לא אישרו מעולם כי מעמדה של פז הוא כשל נושה מובטחת. אך משום מה, המנהלים המיוחדים בתיק אימצו טענה זו והתייחסו אל פז כאל נושה מובטחת. פירוש הדבר, שבתחרות על חלוקת הכספים שנאספו בקופת הפירוק, דילגה פז מסוף התור לראשיתו, לפני יתר הנושים.
מקפח שלא כדין את הנושים הרגילים
בהמשך, נמכרה הפעילות העסקית של בורגראנץ' לחברת א.אורגד אחזקות, וניתן צו פירוק קבוע לחברה. מכירת הפעילות העסקית הכניסה לקופת הפירוק סכום נאה של 20 מיליון שקל - זוהי העוגה שאותה היה צורך לחלק בין הנושים. הפירוק החל להתנהל, ואגמון-גונן מצאה עצמה דנה בסדרת בקשות מצד נושים "קטנים", ספקיה של חברת בורגראנץ' - מאפייה קטנה שסיפקה לסניפיה את הלחמניות, ספקי הקטשופ, החרדל והמוצרים האחרים. במהלך הדיונים התבררה טיבה של העסקה הסיבובית, שקידמה את פז למעמד של נושה מובטח. עסקה שבמסגרתה לא הוזרמו כספים לטובת החברה. באחת מהחלטות הביניים, לפני חמישה חודשים, רמזה אגמון-גונן למנהלים המיוחדים על מורת הרוח המתעוררת בה נוכח מעמדה של פז בהסדר המתגבש.
הרמז ככל הנראה לא נקלט. על-פי ההסדר שהציעו המנהלים המיוחדים, הייתה פז אמורה לקבל כנושה מובטחת 8 מיליון שקל, 100% מהחוב הנומינלי כלפיה; ועל יתר הנושים היה להסתפק ב-12 מיליון שקל נוספים שהגיעו לקופת הפירוק, תוך שכל אחד מהם יקבל 40% מהחוב כלפיהם. אך אגמון-גונן דחתה את הסדר הנושים, על אף שהנושים עצמם הצביעו בעד אישורו. הנימוק לדבריה, הנושים אישרו את ההסדר לאחר שפז הוצגה להם כנושה מובטחת המוותרת על חלק מחובה המובטח. בפועל, קבעה השופטת, "לא כך הם פני הדברים ומתעוררים ספקות רציניים באשר למעמדה של חברת פז".
מה שהעלה את חמתה של אגמון-גונן, היא העובדה שהמנהלים המיוחדים פעלו על בסיס ההנחה שפז היא נושה מובטחת, כאילו אין על כך עוררין. פז הייתה אמורה לקבל 8 מיליון שקל, בנוסף ל-5.25 מיליון שקל שקיבלה כבר ב-2007 - כספים שתרמו בין היתר לקריסתה של החברה, שנקלעה כבר אז לגירעון אדיר בהון העצמי שלה. נזכיר, אלה אותם מנהלים מיוחדים שמינתה השופטת אלשיך, שבעלה משמש דירקטור בחברות שבשליטת צדיק בינו, בעל השליטה בפז - החברה שאמורה הייתה לזכות בהטבות מפליגות לפי הצעת המנהלים המיוחדים.
אגמון-גונן קבעה, כי "ההסדר במתכונתו הנוכחית מתגמל את פז באורח שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם סדרי הקדימה המקובלים בחדלות פירעון, והוא מקפח שלא כדין את הנושים הרגילים. אין מדובר בנושה מובטח טיפוסי שהעמיד אשראי כנגד בטוחה, אלא בבעלת מניות שליטה שהפכה, בעסקה סיבובית, לנושה מובטחת".
תגובת דוברת מערכת בתי המשפט בשם השופטת אלשיך: "ביום 28 באוגוסט 2008 ניתנה החלטה על-ידי השופטת אלשיך שלפיה היא מחליטה לפסול את עצמה מלדון בתיק. הנימוקים מפורטים בהחלטה והם כוללים בעיקר שיקולים של מראית פני הצדק. ההחלטה מדברת בעד עצמה. יצוין, כי בעלי התפקידים שמונו בתיק, מונו לפי בקשת מגישי הפירוק: עו"ד שאול ברגרזון ורואה-חשבון אלי שפלר. עו"ד שלמה נס מונה לכונס זמני על-ידי השופטת אלשיך, לבקשת הנושה, ולאחר מכן מונה באופן קבוע על-ידי הנשיא אורי גורן". (פר"ק 2308/08).
מטעם המפרקים עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח אלי שפלר נמסר: "בקשת הפירוק הוגשה ע"י ספקי החברה אשר ביקשו כבר בבקשתם הראשונה למנות את עו"ד ברגרזון ורו"ח שפלר כמפרקים מטעמם, שכן החברה עמדה בפני קריסה והיתה חייבת להם מיליוני שקלים. כפי שמקובל כאשר מוגשת בקשת פירוק ומוצעים בעלי תפקיד ע"י המבקשים, ימנה בית המשפט את בעלי התפקיד המבוקשים וכך נעשה אף במקרה זה. מה עוד שבעלי התפקיד לא היו קשורים לבורגר ראנץ', והעלו עוד בבקשת הפירוק טענות קשות כנגד פז.
"השופטת אלשיך פסלה את עצמה כבר בדיון הראשון. ההסדר שהוגש לבית המשפט איזן בין טענות וזכויות הצדדים השונים ונועד לאפשר תשלום לנושים רגילים באופן ודאי ומהיר.
"לנוכח הטענות שהעלו המפרקים כנגד פז ולאחר מו"מ עימה הושג הסדר שהיה כפוף לאישור בית המשפט, תחת טענת פז לנשיה של כ-13.5 מיליון שקל בעדיפות על פני כלל הנושים הרגילים, מה שלא היה מאפשר תשלום לנושים רגילים לפי ההסדר תקבל פז תשלום מופחת של כ-8 מיליון שקל והנושים הרגילים יקבלו לפחות 40% מחובם ויתכן ואף למעלה מכך, שיעור דיבידנד גבוה וחריג וודאי. הסכמה זו מנעה בעצם הליכים משפטיים ממשוכים אשר היו מעכבים התשלומים לנושים הרגילים.
"על בסיס הסכמה זו עם חברת פז גובש הסדר הנושים שאושר פה אחד על ידי כל אסיפות הנושים עוד לפני למעלה משנה. בית המשפט קבע כי אף שהסדר הנושים אושר פה אחד ע"י אסיפות הנושים ראוי כי מלוא השיקולים בעד ונגד הפשרה עם פז תובא בפני הנושים ואין די בענין זה בשיקול דעת בעלי התפקיד והכנ"ר. מובן כי בעלי התפקיד יפעלו בהתאם להחלטה המפורטת והמקיפה של בית המשפט".