גארת בייל הפך באופן טבעי את חלון ההעברות של קיץ 2013 לסוג של היסטוריה. כמעט בלתי אפשרי להסביר איך הגיע הכדורגל למצב שבו קבוצת כדורגל משלמת בין 91 ל-100מיליון אירו על שחקן כדורגל (ועוד וולשי), או איך בקיץ אחד - ובתקופה של מצב כלכלי לא משהו - שולמו על לא פחות מחמישה שחקנים סכומי העברה של מעל 50 מיליון אירו (אוזיל, ניימאר, פלקאו, קבאני, בייל). הפרשנות הטבעית שמתלווה לחלונות ההעברות בשנים האחרונות היא של יציאה מפרופורציות וירידה מהפסים.
אבל למען האמת, המספרים די מרמים. הכדורגל האירופי, בכל הקשור לשוק ההעברות, מתנהל הרבה יותר בשפיות בהשוואה לחמש או עשר שנים לאחור. וגם בלי קשר להשוואות לעבר, לא בטוח שהמספרים ברוב המקרים אכן מתארים אובדן עשתונות. כן כן. הנה כמה הסברים:
אין היגיון בשיגעון 1?
בחלון הנוכחי הוציאו אמנם 98 הקבוצות בחמש הליגות הבכירות באירופה סכום של כ-2.1 מיליארד אירו. אבל אי אפשר לקחת את המספרים המוחלטים ולהציג אותם במנותק מהמשמעות האמיתית שלהם. בואו נסביר: מאוד סקסי לדבר על ההוצאה הכספית של קבוצות על רכש, אבל אי אפשר להתעלם מהסכום שנכנס במקביל לחשבון הבנק של הקבוצות ממכירת שחקנים. אותן 98 קבוצות ש"התפרעו", גם הכניסו ממכירת שחקנים סכום של 1.51 מיליארד אירו. כך שבאופן מוחלט, הבזבוז האמיתי על רכישת שחקנים הסתכם ב-586 מיליון אירו נטו.
זה נשמע לכם הרבה אולי, אבל המשמעות של המספר הזה היא שכל קבוצה בליגות הבכירות באירופה בזבזה בממוצע 5.9 מיליון אירו נטו על רכש.
הסכום הזה הוא בגבול הסביר, אם נזכור שקבוצת כדורגל בלבל הבכיר של אירופה (אותן 98 קבוצות) מכניסה נכון להיום ממוצע של כ-100 מיליון אירו. במלים אחרות, מכל הטירוף הגדול של מסעות הרכש וצעקות הפרשנים לשפיות - קבוצות בסופו של יום השקיעו העונה כ-5% מהמחזור שלהן על הצטיידות בשחקנים. סכום שאפשר להבין אותו בהתחשב בכך ששחקנים הם בסופו של יום הנכסים המשמעותיים ביותר למועדון כדורגל.
הסכומים לאורך השנים גדלו אמנם, אבל זה קרה ביחס ישיר לכך שהמחזור (ההכנסות) של הקבוצות גדל. בואו ניקח לדוגמה את קיץ 2007 שהיה קיץ כבד במיוחד בשוק ההעברות: באותו קיץ בזבזה כל אחת מהקבוצות בחמש הליגות הבכירות באירופה בממוצע 7.2 מיליון אירו נטו על רכש, סכום ששיקף הוצאה של 9% מהמחזור הממוצע של כל מועדון אז. הרבה יותר גרוע מהיום. גם אם הולכים עשר שנים אחורה, לעונות 2002/03 או 2003/04 מתברר ששיעור הבזבוזים של הקבוצות עמד על סכום פחות או יותר דומה לזה של היום - בסביבות 5% מהמחזור הממוצע של קבוצה אז. כלומר, מה זה משנה אם בקייצים של 2006 או 2007 מחירי השחקנים היו "שפויים" יותר, כשהנטל היחסי על המועדונים היה כבד יותר?
אין היגיון בשגעון 2?
לצורך העניין בדקנו באופן שרירותי שש קבוצות עשירות שידועות לאורך השנים ככאלו שנוטות לבזבז יותר מהיתר וגם מחויבות לרף תחרותי הכי גבוה שיש - ריאל מדריד, ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, מילאן, באיירן מינכן. בקיץ הנוכחי ההוצאה נטו שלהן (הוצאות על רכש בקיזוז ההכנסות ממכירת שחקנים) הסתכמה ב-231 מיליון אירו. סכום שלמעשה משקף כ-40% מהבזבוז נטו של כלל חלון ההעברות הנוכחי. האם הסכום הזה הוא חסר פרופורציות? לא בטוח.
ההכנסות השנתיות של ששת המועדונים הללו מסתכמות בקרוב ל-2.5 מיליארד אירו, כך שסך ההוצאה על רכש מהווה סכום כמעט זניח בחיי היומיום שלהם - כ-9.5% מהמחזור השנתי בלבד. לפני 9 שנים, כששולמו סכומים נמוכים יותר עבור שחקנים ושעוד נראה היה שיש היגיון מסוים בשוק, אותן שש קבוצות בזבזו 340 מיליון אירו נטו בחלון ההעברות הקייצי של 2004, סכום שהיווה כ-25% מהמחזור השנתי שלהן.
ברצלונה, אז עדיין לא קבוצה עשירה, בזבזה בקיץ 2004 סכום שהיווה 27% מהמחזור השנתי שלה על רכש; בקיץ 2013 היא בזבזה כמעט אותו סכום, רק שהסכום הזה היווה בקושי 8% מהמחזור שלה. צ'לסי? רומאן אברמוביץ' בזבז בקיץ 2004 נתח של 66% מההכנסות של המועדון על רכש, והנה בקיץ 2013 הרכש הקייצי מהווה רק כ-15% מהמחזור השנתי.
שורה תחתונה: בעשור האחרון ההכנסות של מועדוני הכדורגל גדלו בקצב גבוה הרבה יותר מקצב הגידול של מחירי השחקנים.
אין היגיון בשיגעון 3?
חייבים להסביר ולסכם את הנקודה הזאת דרך סיפור גארת בייל. איזו רכישה כבדה יותר - זו של בייל או זו של כריסטיאנו רונאלדו? כשריאל מדריד קבעה את השיא הקודם והביאה את רונאלדו בקיץ 2009 עבור 94 מיליון אירו, הרכישה הזאת היתה שווה כ-25% מהמחזור השנתי של הבלאנקוס אז (הכנסות של 401 מיליון אירו). כשריאל "השתגעה" הקיץ והסכימה לשלם 100 מיליון עבור גארת בייל, היא כבר עושה את זה כשהמועדון עשה התקדמות כלכלית אדירה ומעמיד הכנסות שמתקרבות ל-550 מיליון אירו.
הדבר הזה היה נכון בכל 13 השנים האחרונות, כשריאל ניפצה חמש פעמים את שיא ההעברות: בכל פעם שעשתה את זה (פיגו 2000, זידאן 2001, קאקה 2009, רונאלדו 2009, בייל 2013) היא כבר היתה בנקודה כלכלית אחרת לגמרי בחייה.
לאורך העשור האחרון ריאל שמרה על ממוצע של 50 מיליון אירו בכל קיץ על רכישת שחקנים (עם חריגות למעלה ולמטה). רק שאת העשור הזה היא החלה כארגון שההכנסה השנתית שלו מסתכמת בסביבות 200 מיליון אירו לעונה, והיא מסיימת אותו כשההכנסה השנתית שלה כבר מגרדת את רף ה-550 מיליון אירו.
אין היגיון בשיגעון 4?
המספרים המוחלטים של שוק ההעברות מחמיצים את הנקודה האמיתית. באופן טבעי, המספרים מוטים בצורה קיצונית בגלל פעילות מצומצמת מאוד של כמה מועדוני ענק, ובגלל כניסה נקודתית של אוליגרכים או איילי נפט לכדורגל. אבל רוב המועדונים דווקא משתמשים בשוק ההעברות כדי לייצב את עצמם ולשרוד.
מתוך 98 המועדונים בליגות הבכירות, 59 סיימו את שוק ההעברות של קיץ 2013 עם רווח (60% הרוויחו בשוק "נטול הרסן" הזה). אם שמים בצד את מועדוני הפרמיירליג העשירים שממילא יחזירו את הכסף הזה בזכות הסכמי הטלוויזיה הגואים, אז אפשר להגיד שכל הכדורגל האירופי מתגלגל יפה מאוד ובשפיות מעסקאות הקח-תן האלו: 57 מתוך 78 מועדוני ארבע הליגות הבכירות הנותרות (ללא הליגה האנגלית) סיימו את השוק של 2013 עם רווח. וזה קורה למרות - או אולי בעצם בזכות - "סכומי העברות לא הגיוניים".
שפיות או טירוף? בזבוז נטו בקיץ 2013 מול קיץ 2004
ריאל מדריד
2013: בזבוז על רכש 58 מ' אירו; הכנסה מוערכת 550 מ' אירו (9% מהמחזור השנתי)
2004: בזבוז על רכש 53 מיליון אירו; הכנסה שנתית 207 מ' אירו (27% מהמחזור)
ברצלונה
2013: בזבוז על רכש 41 מ' אירו; הכנסה שנתית מוערכת 500 מ' אירו (8% מהמחזור)
2004: בזבוז על רכש 57 מ' אירו; הכנסה שנתית 207 מ' אירו (27% מהמחזור)
באיירן
2013: בזבוז על רכש 21 מ' אירו; הכנסה שנתית מוערכת 390 מ' אירו (5.3% מהמחזור)
2004: בזבוז על רכש 57 מ' אירו; הכנסה שנתית 207 מ' אירו (27% מהמחזור)
מנצ'סטר יונייטד
2013: בזבוז על רכש 34 מ' אירו; הכנסה שנתית מוערכת 410 מ' אירו (8% מהמחזור)
2004: בזבוז על רכש 54 מ' אירו; הכנסה שנתית 246 מ' אירו (22% מהמחזור)
צ'לסי
2013: בזבוז על רכש 67 מ' אירו; הכנסה שנתית מוערכת 340 מ' אירו (20%מהמחזור)
2004: בזבוז על רכש 146 מ' אירו; הכנסה שנתית 220 מ' אירו (66% מהמחזור)
מילאן
2013: בזבוז על רכש 10 מ' אירו; הכנסה שנתית מוערכת 260 מ' אירו (4% מהמחזור)
2004: בזבוז על רכש 5 מ' אירו; הכנסה שנתית 234 מ' אירו (2% מהמחזור)