כבר כמה ימים אני מנסה להחליט איזו מנה הייתה הכי טעימה, איזה ביס, ואני לא מצליח. הצרה בארוחות טובות היא שהרבה פעמים, כשגם הקינוחים מצוינים, זוכרים דווקא אותם. ואוי, כמה שהם היו טובים. מקבץ גלידות שיוצרו במכונה שיוצרה על-ידי נאס"א, ומחירה לא פחות מ-38 אלף שקלים. אבל נדמה לי שאנחנו מקדימים מעט את המאוחר.
בדצמבר הקרוב תחגוג מסעדת פרונטו 25 חורפים. נצח במונחים מקומיים, ולא מעט שנים אפילו במונחים ניו-יורקיים, נגיד. במרוצת שנותיה הוכתרה פרונטו לא פעם ולא פעמיים כמסעדה האיטלקית הטובה ביותר בישראל. בצדק רב. אלא שבשנתיים וחצי האחרונות, מאז לקח את המושכות במטבח השף דיוויד פרנקל - שהספיק כבר להשתלם לפני כן במסעדת נומה הדנית ובמוגריץ שבסן סבסטיאן - הפכה פרונטו להרבה יותר ממסעדה איטלקית, טובה ככל שתהיה. פרנקל הצעיר הפך את פרונטו למסעדת גורמה מן השורה הראשונה. לא פחות.
הביקור הנוכחי שלי בפרונטו, אחד מעשרות ביקורים בה, אם לא יותר מזה, היה לבושתי הרבה הראשון שבו אכלתי את האוכל של פרנקל כפי שצריך לאכול אותו באמת. לא בעסקית צהריים מרוסנת וודאי לא בערב שני טבעוני, שבו מוסר את עצמו פרנקל בהכנעה לשיגיונותיה הירוקים של אורי שביט, הכוהנת הגדולה של הטבעונים החדשים.
אבל הביקור הזה היה מבחינתי עוד משהו קטן. זה היה לא רק הביקור הכי מוצלח שלי בפרונטו, ורבים היו מוצלחים, אלא אחת הארוחות הטובות ביותר שיצא לי לאכול בישראל. אל תקלו ראש בהכרזה הזו. ולא מפני שאני פה בתפקיד המבקר. הבר של פרונטו היה הרבה שנים ביתי השני. למרות זאת, כשהיה פה לא טוב, ידעתי לזהות את זה.
גם המעבר למשכנה החדש ברחוב הרצל לא שימח אותי במיוחד. לא שהמקום החדש לא יפה או לא נעים, אבל כלבים זקנים כמוני אוהבים את המאורה הישנה שלהם. נדמה לי שגם רפי אדר, הבעלים, עוד לא באמת התרגל. אבל עכשיו הוא כבר מודה כמעט בשמחה שנעים לו למדי בתפקיד ה"פרזידנטה" שנכפה עליו על-ידי פרנקל הצעיר. אם אדר עדיין מסתובב כאן עם כוס יין אדום ביד ולפעמים עוד צועק קצת, הרי במטבח עצמו פרנקל כבר עושה כבשלו מזמן. וטוב שכך.
התחלנו במקבץ מהמם של מנות ראשונות שכולן אמרו שירה של עדינות ושל תחכום, ובכל זאת הצליחו להיות גם קצת איטלקיות, וגם הרבה טעימות ואמיתיות, לא מנות שף מנוכרות ומלאות פוזה נפוחה. למשל ויטלו טונטו (פרוסות עגל קרות ברוטב טונה) בגרסה של פרנקל הפך ליצירת מופת ארכיטקטונית, של פיסות עגל משולבות בנקודות זעירות של ממרח טונה טרייה וחצאי צלפים ענקיים. אפילו קישוטי הפרחים, עניין שאיני מחבב בדרך כלל, לא הפריעו.
המשכנו ברביולי במילוי קרם תירס טרי ומסקרפונה, שהוגשו על אספרגוסים טריים חלוטים עם שפריץ קטן של זרעי עגבניות. שוב, עדינות אין קץ וטעם מופלא. אפסיק עכשיו להתפייט, ואמשיך למנות את המנות. קפלטי (מעין שקיות פסטה טרייה) ממולאים בזנב שור ברוטב בצלים ופטריות עם פופקורן של קינואה. נשמע מופרך, קשה להאמין כמה מוצלח. אינטיאס כבוש בקמפרי וסלק עם סלט תפוחי אדמה קר. סשימי טונה על קרם חציל עם צ'יפסים דקיקים של זוקיני. אנשובי כבוש עם תפוחי אדמה קונפי. עד כאן הראשונות. אורגזמה.
המשכנו בשתי מנות עיקריות. אנטרקוט 350 גרם עם פירה ועם מח עצם. ביצוע מדויק מנתח מיושן ומשויש היטב לקלאסיקה שלא כשלה. דג פרידה במשקל 450 גרם על הגריל, ממולא בעשבי תיבול ובפרוסות לימון. כמה פשוט ככה טעים.
ואז הגיעו הגלידות. סורבה מנגו ולמון גראס על סלט פירות. סורבה קוקוס עם סלט אננס ומלון, סורבה שוקולד מריר עם שמן זית ועם מלח ים (כן-כן), גלידת עוגיות לוטוס על קרמבל קפה וגלידת מסקרפונה על קרמבל שוקולד. שאלוהים יעזור ויסלח לנו. אלה היו אחדות מהגלידות הכי טובות שאכלתי בימי חיי. וזו לא אמירה קלה. חבל שאין כאן קלקרים, אבל פרנקל אומר שממילא הגלידות לא מחזיקות טוב יותר משעתיים.
תשברו פק"מ ולכו לפרונטו.
פרונטו
פרטים: הרצל 4 תל-אביב, טל' 03-5660915; א'-שבת, 24:00-12:00
מחירים: ויטלו טונטו - 58 שקלים, רביולי תירס ואספרגוס - 58, אנשובי - 55, אינטיאס כבוש - 64, סשימי טונה - 62, קפלטי זנב שור - 59, אנטרקוט - 182, פרידה - 240, גלידות וסורבטים - 24-36, כוס פוג'ו אל טופו - 38, כוס שבלי - 55 שקלים
השורה התחתונה
יקר, אבל שווה