בעלי הקרקעות הסמוכות לשדה דב בצפון תל-אביב פנו לאחרונה לבית המשפט המחוזי בעיר בבקשה לבטל את החלטת השופטת מיכל רובינשטיין מחודש יולי האחרון, המאשרת את הסכם הפשרה שהושג בין המדינה למנהלי הגוש הגדול בעניין השתתפות בעלי הקרקעות בעלויות פינוי השדה בסך 20 מיליון שקל.
בבקשת רשות הערעור שהוגשה באמצעות עו"ד דורון כוכבי, מציינים בעלי הקרקעות כי החיוב בסך 20 מיליון שקל בגין השתתפות בעלויות פינוי שדה דב הושת עליהם "שלא כדין ובניגוד לכללי צדק בסיסיים".
לטענתם, מדובר בעוול הזועק לשמיים, לאחר שבשנת 2007 הוסכם בין מדינת ישראל ומנהלי הגוש הגדול כי בעלי הזכויות ויתרו לטובת המדינה על 50% מזכויות הבנייה העתידיות, אשר ערכן מסתכם בלמעלה ממיליארד שקל. ההסכם אף קיבל את אישור בית המשפט בשנת 2008.
"סכום אסטרונומי זה, המהווה הפקעה מזכויותיהם של הבעלים, אמור היה לשמש ללא ספק לכיסוי מלוא עלויות פינוי השדה, הן החלק הצבאי והן האזרחי, ואף להותיר בידי המדינה משאבים וכספים לכך" מציין עו"ד כוכבי בעתירה.
לדבריו, נימוק מנהלי הגוש הגדול הנוכחיים להטלת החיוב הנוסף, כי הוא נדרש לצורך פינוי שדה דב, אינו נכון.
יש לציין כי בעמדתו של כוכבי תומך גם עו"ד מיכאל שפטלר, אחד מחמשת מנהלי הגוש הגדול, בעמדת מיעוט. זאת בניגוד לארבעת המנהלים - עורכי הדין משה ליפקא, רחל זכאי, גלית רוזובסקי ואלי מינקוביץ - התומכים בהסכם הפשרה עם המדינה, לפיו בעלי הקרקע ישאו בעלות 20 מיליון שקל כ"תמריץ" הניתן למדינה לפינוי השדה.
עו"ד כוכבי מסביר כי עמדתו של שפטלר אינה עמדת מיעוט למעשה, מאחר שבעלי הקרקעות עצמם מתנגדים להסכם הפשרה.
הגוש הגדול כולל קרקעות בשטח 1,068 דונם ומאות של בעלי קרקע פרטיים, הממתינים עשרות שנים לפיתוחן ותכנונן של הקרקעות. הגוש הגדול מצוי בהליכי פירוק שיתוף זה עשרות שנים באמצעות בית משפט השלום בתל-אביב, כאשר לצורך ניהול הקרקעות ופירוק השיתוף בין הבעלים מונו על-ידי בית המשפט מנהלים.
"המנהלים מתעלמים מאותו הסדר אשר אושר על-ידי בית המשפט בשנת 2008, ואשר לפיו התחייבו בשם בעלי הזכויות לוותר על מחצית מזכויות הבנייה העתידיות, בתמורה להזזת שדה דב וקידום הליכי התכנון והבנייה באזור זה", מציינים בעלי הקרקעות בבקשה.
לטענתם, אישור הסכם הפשרה שהושג לאחרונה בין המדינה למנהלים בדבר השתתפות נוספת בעלויות פינוי השדה "עומד בניגוד להסכמות קודמות בין הצדדים, בניגוד לשיקולים מקובלים של הגינות וצדק, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ועומד בניגוד לשכל הישר".
לדברי בעלי הקרקעות, "בית המשפט שגה שאימץ את גישת המנהלים, ושהתבסס על הנימוק לפיו דחיית ההסכמות בדבר תשלום סך 20 מיליון שקל עלולה להביא לעיכובים בפינוי השדה, תוך התעלמות מהתחייבותה של המדינה עוד בהסכם משנת 2007 לטפל בעניין זה. בית המשפט הסתפק בנימוקים כללים אשר אינם יכולים להוות צידוק לפגיעה כה חמורה בזכויותיהם הקנייניות של בעלי הזכויות. אין ספק כי למנהלים אין סמכות להשית על בעלי הזכויות סכומים אשר אינם מתיישבים עם הדין".
בנוסף טוענים בעלי הקרקעות כי המנהלים, שתפקידם לייצג את האינטרסים של בעלי הזכויות, פועלים בניגוד לעמדתם הנחרצת של אותם בעלי זכויות.
"המנהלים האמורים לשמש גם כנאמנים לאינטרסים של בעלי הזכויות סטו סטייה ניכרת ממחויבותם זו והרחיקו חכת בדרישות המנוגדות להסכם עם המדינה", ציינו בעלי הקרקעות בבקשה.
טיעון נוסף שמעלים בעלי הקרקעות הוא כי ההסדר אושר על-ידי בית המשפט מבלי שהמנהלים דאגו לקבל את פירוט עלויות הפינוי. הסכם העקרונות בין רשות שדות התעופה למינהל מקרקעי ישראל מציין סך עלויות פינוי של 230 מיליון שקל לא פירוט או אסמכתא המעגנת תקציב מעין זה.
עוד נטען בבקשה כי בית המשפט טעה כשאישר את ההסכם למרות שהמנהלים לא דאגו לקבל התחייבות המדינה להפסקת הפעילות התעופתית בחודש יוני 2016 ולפינוי השדה על-פי החלטת ממשלה עד שנת 2018, לצד סנקציות מתאימות.
"בהסכם עם המדינה אין כל התחייבות מצד המדינה על-פיה לא תבוא בדריות נוספות אל בעלי הזכויות", מוסיפים בעלי הקרקעות בבקשה.