"למה יצאתי מהבורסה? השאלה היא לא למה יצאתי, אלא למה נכנסתי", אומר אודי מירון, בעל השליטה בחברת ענני תקשורת שנמחקה השנה מהמסחר. "זה היה צעד רומנטי, חשבתי. וואו, אשחק בליגה של הגדולים, אפתח כל יום את העיתון או את המחשב ואראה את התגובות של השוק לתוצאות העסקיות שלי. שום דבר מזה לא קרה".
"אחד הרגעים המכוננים בהחלטתי למחוק את החברה ממסחר", אומר בעל שליטה בחברה בינונית, "היה כשישבתי באמצע דיון בוועדת ישיבות אצלנו, וישבה שם סוללה של רואי חשבון ועורכי דין, ועסקנו בכל מיני ועדות שצריך לאייש, ועדת תגמול בכירים, ועדת ביקורת, היו דיונים מה מותר ומה אסור, וחשבתי, כל-כך הרבה אנרגיה, ובשביל מה? יש עת לרשום ועת למחוק. היום זו תקופה של למחוק".
115 חברות נמחקו מהמסחר בבורסת תל אביב מ-2010 ועד היום, שלהי 2013. כשני שליש מהן נמחקו מרצון. שווי השוק הכולל של החברות שנמחקו מרצון בין 2010 ל-2012 (לא כולל 2013) עמד על כמעט 35 מיליארד שקלים; כאשר בין החברות שנמחקו היו כאלה שנרכשו על-ידי חברות זרות, דוגמת מכתשים אגן, נס טכנולוגיות, ריטליקס ורדוויז'ן; חלק חברות שבעלי הבית שלהם בחרו מסיבות שונות למחוק אותן בדרך שבבורסה מעדיפים לכנותה "השטחת פירמידה" כגון גרנית הכרמל וטמבור, שקבוצת עזריאלי מחקה, הכשרה ביטוח שהפכה חלק מאלעזרא החזקות, דלק ישראל שנמחקה בידי חברת האם שלה דלק פטרוליום, בשליטת יצחק תשובה, שמחק גם את אלעד אירופה ואלעד קנדה שבשליטת אלעד גרופ, החברה הפרטית שלו. כמו כן נמחקו לא מעט חברות דואליות - שנסחרו במקביל בתל אביב ובניו יורק - כגון וריפון, מגל, סימטרון ומלאנוקס.
חלק מהחברות שבחרו להימחק השקיעו מאמץ וכסף רב כדי לעשות זאת. אחת הדוגמאות היא חברת הוט, שבסוף 2012 הצליח בעל השליטה פטריק דרהי, למחוק אותה מהבורסה. הסיבוב הסופי עלה לו כ-830 מיליון שקלים, לאחר שהמוסדיים אילצו אותו לשפר את הצעת הרכש שהציע, ולתת 13% פרמיה על מחיר המניה באותה העת. המחיקה הזאת אירעה רק כחודש לאחר שהוט נכנסה בחגיגיות למדד המעו"ף. בלי ספק עוד מכה לבורסה ה"מתייבשת" שלנו.
אנחת הרווחה הסופית של דרהי תצטרך להתעכב כיוון שלחברה יש שתי סדרות אג"ח ועל כן היא תמשיך להיות חברה מדווחת עד פירעון האג"ח (המועד הרשמי לפירעון שתי הסדרות הוא ב-2018). בינתיים הוא נפטר מהצורך להתעסק עם בעלי מניות, הצבעות, דיון בעסקות בעלי עניין ואישור שכר בכירים. אולם בסביבות הוט אומרים שדרהי היה פחות מוטרד מהדרישות הרגולטוריות בסגנון ועדות תגמול וכדומה. ממילא הוט חיה בסביבה עתירת רגולציה שלא קשורה להיותה ציבורית.
מה שהציק לדרהי בעיקר הוא רמת החשיפה והדיווח שכמעט מייתרת לשיטתו כל צורך במודיעין עסקי אצל המתחרים או בקרב ספקי החברה. "רמת הדיווח", אומר אדם המכיר את החברה, "היא בלתי נסבלת. צריכים לדווח כל דבר קטן וגדול, והמתחרים יכולים לפתוח את הדיווחים השנתיים ואת הדיווחים המיידיים ולקרוא על כל גורם סיכון ועל כל עסקה שהחברה עשתה ואפילו על כל הסכם ראשוני שהיא חתמה עליו. כל פעם שמתיישבים למשא ומתן צריך להתייעץ עם עורכי הדין מתי יש לדווח עליו".
מחיקה נוספת התקבלה רק בשבוע שעבר, כאשר התקבלה הצעת הרכש שהציעה טמפו לחברה הבת יקבי ברקן. לפני כחודשיים עשתה דבר דומה לחברה האם, טמפו, ובכך סיימה את יחסיה עם הבורסה (למעט הדיווחים עד פירעון סדרת האג"ח שהנפיקה). מדובר בחברה ותיקה בבורסה, מאז 1981, אם כי היא נסחרה באחוזים נמוכים (10% מטמפו ו-15% מייקבי ברקן היו בידי הציבור).
בעבר, יודעים לספר בסביבות החברה, ראתה החברה תועלת בהיותה ציבורית. למשל בהנפקת אותה סדרת אג"ח, בכ-90 מיליון שקלים. "אג"ח כזה", אומרים בסביבות החברה, "בתנאים גמישים וללא ביטחונות, טמפו לא הייתה יכולה להנפיק היום. מאז החמרת הרגולציה באג"ח, מוועדת חודק והלאה". בתנאים אחרים, מוסיפים המקורבים, וברגולציה קצת פחות מכבידה, חברה כמו טמפו הייתה בהחלט שוקלת להישאר ציבורית ולהשאיר לעצמה אפשרות לגייס באפיקים שמאפשרת הבורסה.
"גם אנחנו מצטערים"
עזיבתן של הוט ושל טמפו אולי צרבה לפרנסי הבורסה, אבל החברה שעל מחיקתה מצרים שם הרבה יותר היא מלאנוקס, שנמחקה השנה מהמסחר ברעש מהדהד תוך שהמנכ"ל והיו"ר איל וולדמן מסביר בכל מקום עד כמה הרגולציה הבלתי נסבלת ואנטרופי, חברת הייעוץ לגופים המוסדיים שהפכה למין רוטוויילר של אסיפות בעלי המניות, לא מאפשרות לעבור וכמה רשות ניירות ערך מכבידה על מהלך העסקים. "אין לנו אלא להצר על מלאנוקס", אומרים בסביבת הבורסה בכאב.
"מלאנוקס התחילה כחברה שהנפיקה בנאסד"ק והייתה תחת הרגולציה של ה-FCC (רשות ניירות ערך האמריקאית)", אומר וולדמן, "ובגלל הציונות התחלנו להיסחר בתל אביב. אבל הרגולציות וההתערבות הבלתי פוסקת של אנטרופי, שמנסה לנהל חברות ציבוריות ולשנות החלטות הנהלה, היו מוגזמות. יש בארץ הרבה חברות שבהן בעל שליטה דומיננטי שמחזיק מעל 50% מהחברה, וגם רשות ניירות ערך וגם אנטרופי מנסים להגן על המשקיע הקטן. אבל בחברה שהיא ציבורית ממש, כמו מלאנוקס, זה לא נחוץ ומפריע לחברה להיות תחרותית".
- מה הפריע לך?
"ההתערבות כדי למנוע מדירקטורים חיצוניים לקבל פיצוי מהחברה ולקבל מניות בחברה. זה הזוי לחלוטין. בארצות הברית, פיצוי ומניות אלה הדרכים לגרום לדירקטורים להיות שותפים להצלחת החברה ולפעול לשם כך".
- אתה יודע מה אומרים כאן - איל התרגז כי לא נתנו לו להיות מנכ"ל ויו"ר, אז הוא מחק.
"זה בהחלט אחד הגורמים. בחברה בסדר גודל שלנו אין צורך להפריד בין התפקידים האלה. כשהחברה גדולה יותר, או שיש בה בעל מניות דומיננטי, יש בכך צורך, אבל חברה בצמיחה לא זקוקה להפרדה הזאת. ברוב החברות האמריקאיות שצמחו בעשרים השנה האחרונות, כגון אינטל, דל, מייקרוסופט ורבות אחרות, המנכ"ל היה יו"ר במשך שנים רבות, עד שהחברה גדלה והיה צורך בשני בעלי תפקידים. תמיד אפשר להכניס מקלות בגלגלים ולהפוך הכול ליותר יקר ומסורבל, אבל זו לא הסיבה היחידה שעזבנו את תל אביב".
- איזה עוד סיבות היו?
"אנטרופי היא אחת מהן, וההתערבות ההולכת וגוברת של רשות ניירות ערך בתגמול המנהלים. אני לא חושב שיש סיבה שהרשות תתערב בכך. זה לא בריא למשק. כך נפסיד כוחות ניהוליים שילכו לחו"ל. תיקון 20 (מתייחס בין היתר לכך שעל מנת לאשר שכר של בעלי תפקידים בחברות, כולל בונוסים, צריך אישור של בעלי מניות מיעוט, ש' ל') אינו תיקון מתאים לדעתי, למרות שבמלאנוקס הייתה ועדת תגמול מהיום הראשון שהיינו ציבוריים והבכירים התחייבו על דעת עצמם להחזיר בונוסים אם בעתיד יתברר שהתוצאות שלפיהם חושבו היו שונות. אבל זה לא דבר שצריך להיות מוגבל בחוקים ובתקנות".
- בבורסה מאוד מצטערים על המחיקה.
"גם אנחנו מצטערים. לא עשינו את זה בשמחה. כאב לי לצאת מהבורסה פה. גם חשוב לי להדגיש - אפרופו הקמפיין נגד יו"ר רשות ניירות ערך שראיתי באינטרנט - שחשוב שתהיה רשות ניירות ערך חזקה עם יו"ר חזק, שיוכלו להילחם במקרים של שחיתות ושימוש במידע פנים ולהגן על המשקיעים. עם כל זאת, הרשות צריכה להכיר בזה שתפקידה לעודד חברות ציבוריות ולעזור להן להיות תחרותיות, בין השאר בדמות צוות ניהולי מעולה ודירקטוריון טוב".
- איך השתנו חיי מלאנוקס לאחר המחיקה?
"החיים יותר קלים. אין לנו אנטרופי ורשות ניירות ערך. אני גם חושב שהיציאה של מלאנוקס הייתה מהלך שעזר לחברות אחרות, כי אני כן רואה רתיעה של הרשות מהכבדה על חברות והתנהגות אחרת של אנטרופי. לנו זה עוזר בהתנהלות עם המשקיעים שלנו, שהם זרים, כי אנחנו יכולים לעבוד לפי סטנדרטים עסקיים. זה חוסך לנו כסף, וגם קל יותר עם מועצת המנהלים, שרובה אמריקאים (חוץ מדב בהרב), שהתקשו מאוד להבין את תיקון 20 ואת תיקון 16 (מתייחס בין היתר להגבלת עסקות בעלי עניין שבהן עשוי להיות ניגוד עניינים, ש' ל')".
- בבורסה אומרים שלפעמים עוזר להיות דואלי, ומביאים כדוגמה איך טבע "נחתכה" בנאסד"ק בגלל איזו אכזבה בקופקסון והעובדה שהיא נסחרת בתל אביב עזרה למנוע נזק חריף יותר, ואתה, כך הם טוענים, ויתרת על הביטחון הזה.
"אני מתקשה לחשוב שחברה גדולה כמו טבע ניצלה בידי הבורסה בתל אביב. אם כחברה דואלית אתה במצב שהמשקיעים הישראלים מצילים אותך, אתה די בבעיה".
"הרגשתי שסוחטים אותי"
שלא כמו וולדמן, שראה את המניה שלו נוסקת והופכת ללהיט מסחרר בשנה שעברה, אודי מירון מענני תקשורת לא שאב אפילו רגע אחד של נחת מהיותו ציבורי. "נכנסתי לבורסה ב-2007, מאוד חסר ניסיון, וגיליתי שכל מה שלמדנו על הבורסה לא באמת קיים במניות מהסוג שלנו, של חברה לא גדולה, שהמציאות מאוד שונה ואפורה", הוא אומר בכנות ראויה לציון.
"חשבתי שהבורסה תיתן ביטוי למצב העסקי שלי, שזו תהיה מעין 'עליית כיתה' מבחינת החברה. אבל בטווחים שאני נמצאתי, הפעילות רדודה וכמעט לא קיימת. הבורסה כן הגיבה לדיבידנדים שחילקנו, באופן די אוטומטי, אבל לא לתוצאות עסקיות או אפילו להודעות לבורסה על עסקות חדשות.
"לא שחשבתי לעשות איזה אקזיט גדול דרך הבורסה, אבל בפועל הבנתי שכל רעיון לממש הוא תיאורטי לחלוטין, ורמות המסחר במניה שלנו לא מאפשרות לי אפילו מימוש צנוע. יכול להיות שעבור גופים שרוצים לגייס כסף דרך אג"ח הבורסה היא דרך טובה, אבל אנחנו משקיעים מכספים שאנחנו מייצרים".
- יתרונות לא מצאת. וחסרונות?
"הייתי צריך להיות זהיר, לחשוב מה אני מודיע ובעיקר לחיות בפחד שכל שיחה יכולה להתפרש לא נכון. התעשייה שלנו היא תעשייה של חלומות, של טלוויזיה, וכך אתה מדבר עם אנשים, ולא לגמרי נהיר איפה עובר הקו של חובת דיווח.
"אני מבין שבחברות יותר גדולות יש ועדות שלמות לנושאים הללו, וגם זו בעיה, שיש דין שווה לחברות קטנות ובינוניות, ולחברות ענק. כאשר החובות הללו מושתות על צוות מטה יותר מצומצם, זה הופך לעול מאוד קשה. מתנתקים מהחיים כל שלושה חודשים לחודש שלם, כדי לייצר את הדוחות. זה פוגע בתפקוד השוטף והפסקתי להבין למה זה כדאי.
"בנוסף, אתה חשוף להתנהלות לא הוגנת של גופים שנתנו להם כלים לפקח והם עושים בזה שימוש לא נכון. כמו, למשל, כל נושא אישור המשכורות. אני מודע לעובדה שנעשה שימוש לרעה של בעלים בחברות ציבוריות בתחום השכר, אבל הרבה פעמים מיעוטים משתמשים בזה בכיוון שני, כדי לאמלל חיים של שותפים בחברה".
- גם להימחק לא היה לך קל.
"נכון. שילמתי פרמיה של מעל 20% על מחיר השוק. הרגשתי שסוחטים אותי. בגלל הצעת הרכש, קרוב לשנה לא קיבלתי משכורת בגלל שמישהו התנגד מתוך ידיעה שזו הדרך להשיג את מטרתו: יותר כסף (לפני קצת יותר משנה, אחד מבעלי מניות המיעוט הוביל התנגדות לתנאי העסקתו של מירון, ש' ל'). אין ספק שהרגולציה ורשות ניירות ערך מגנים על מיעוט ועל הציבור, וטוב שכך. אבל אני חושב שהם צריכים להיות רגישים יותר לעובדה שיש שימוש לרעה בכלים שהם נתנו. הם צריכים לאפשר גם יציאה הוגנת".
- אז איך נראים החיים אחרי?
"קצת יותר קלים. בקול דממה דקה אתה חוזר לחיים שפויים יותר".
חברה נוספת שבחרה להימחק השנה ממסחר היא אלגו השקיה, בשליטת אוריה פויכטונגר ואבי שמש. "קנינו את החברה לפני ארבע שנים (מידי חיפה כימיקלים)", משחזר פויכטונגר, המכהן כיו"ר החברה, "וקיבלנו כנדוניה את העובדה שהיא חברה בורסאית. אבל באופן כללי, חברה בסדר גודל שלנו, בינוני, שלא מעוניינת לקחת הלוואות, אין לה מה להיות בבורסה. בהתחלה חשבנו לשמור את הרישום בשביל העתיד, אבל השכם והערב יש גזירות חדשות, וזה מתחיל לעלות יותר מדי גם בכסף וגם בזמן. טובי המשקיעים שלנו בעבר לא קראו את הדוחות שלנו. אמרו לי, זה לא הגיוני לשבת לקרוא 150 עמודים".
פויכטונגר די התפלא לראות מה קרה כשפנו אליו קרנות שונות שהתעניינו בחברה. "חשבתי שזה יתרון עבורן שהחברה ציבורית, שיש לה מניות סחירות והיא שקופה. אבל בישיבות עם נציגי הקרנות הם אמרו לי, 'היום זה לא מה שהיה פעם, תהיה פרטי ואז נדבר. לא רוצים להסתבך עם כל הרגולציה'".
- בסביבה רגולטורית פחות נוקשה היית נשאר ציבורי?
"השאלה אם להיות או לא להיות בבורסה היא לא רק שאלת העלויות, אלא גם השאלה אם את הציבור מעניינות חברות בסדר גודל שלנו, וכנראה שהן לא מעניינות אותו. רוב המסחר זה תל אביב 25, לא מתחת לזה. מה שכן, אולי היה פחות דחוף לנו למחוק והיינו נשארים ציבוריים ומחכים להזדמנויות שקשורות בשיתופי פעולה".
- מינואר השנה אתם לא חברה ציבורית. איך השתנו החיים?
"אני מתעסק כל היום בלמכור ולקנות, ולא ברגולציה. זה משפיע על ניצול טוב יותר של הזמן וחוסך הרבה מאוד כסף. רק התשלום לדירקטורים, אגרות וכדומה זה 200 אלף שקל בשנה שנחסכים, וגם הריטיינר לרואי החשבון ועורכי הדין יורדים פלאים. יש גם חיסכון בכוח אדם בתוך החברה. בקיצור, אני בהחלט נושם לרווחה".
"חברות דואליות ירצו להימחק"
אחד ממנהלי חברה ציבורית שבחרה להימחק גם היא בעת האחרונה, מסביר את התופעה בהכבדה הגוברת והולכת בנטל הרגולציה. "אין שאלה שבעשור האחרון הייתה מהפכה של ממש ברמת החשיפה הנדרשת", הוא מסביר. "נקודת המוצא של הרגולטור, שכולם פושעים עד שיוכח אחרת. יש הרגשה שהרגולטור גם חושב שיועצי ההשקעות, החתמים והמשקיעים - כולם מטומטמים וחסרי אחריות, וצריך להגביל אותם בכל דבר, כמו סוגי האג"ח, הביטחונות וכדומה. למה להתערב למשל בסוגי האג"ח? זה אנטיתזה לשוק חופשי. בעולם מתוקן יש תעשייה שלמה של אג"ח זבל ובפיזור מתאים אפשר לעשות מזה הרבה כסף. הנחת העבודה היא שזה לא משחק ילדים. שוכחים שיש גם תקשורת חופשית שחובתה להביא את המידע ולהעניש את הבנקאים ששוגים בשיפוט".
אחד ממנהלי חברה אחרת שנמחקה לאחרונה, מתלונן גם הוא על ההחמרה ברמת השקיפות הנדרשת. "ניסינו לעשות תשקיף מדף כדי שאם נרצה לגייס, זה יהיה מהיר. אבל כדי לאשר את זה בדקו, אם בכל פעם שהיינו צריכים לדווח דיווח מיידי בבוקר (על החלטה שהתקבלה נאמר בלילה), האם דיווחנו עד תשע וחצי. כי אם דיווחנו ב-9:40 זו כבר עבירה. דברים כאלה הופכים את החיים לבלתי אפשריים".
"בגלל עודף רגולציה", מסגנן את הדברים אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, "מפחיתים את החשק של חברות פרטיות להפוך לציבוריות ומגדילים את החשק לחברות ציבוריות להימחק ולהפוך לפרטיות. ב-2012 אפס חברות גייסו גיוסי הון ראשוני בבורסה, וב-2013 עשו זאת רק חמש. לעומת זאת, מהשיא של 2008 נמחקו 143 חברות, ורק בשנה האחרונה נמחקו 31 חברות. אז יכולים להגיד שאני מנפח, מגזים ומאיים, אבל הטבלה לא משקרת".
- מה מפריע לחברות, מלבד המובן מאליו, הזמן והכסף הנדרשים למילוי ההוראות השונות?
"הפגיעה בתחרותיות. עודף הוראות הגילוי של רשות ניירות ערך באות להגן על המשקיע הקטן, אבל הוא בכלל לא קורא את הדוחות הללו, ועבור המתחרים הם מייתרים את הצורך במודיעין עסקי. שנית, נושא הסיכון האישי: הכניסו את האכיפה המינהלית וביטלו את השיפוי ואת הביטוח. מדובר בסיכון אישי לא על משהו שעשית בזדון - מי שפעל בזדון, אין ויכוח שצריך להיענש אישית - אבל פה הסיכון הוא גם על טעויות בתום לב.
"בנוסף, מצמצמים את יכולת הניהול של קברניטי החברה, ההחלטות צריכות לעבור ברוב מקרב המיעוט, כלומר מעבירים בעצם את ההחלטות לאנטרופי. המחוקק יצר מפלצת, שעם כוח האדם הדל שלה ואנליסט כזה או אחר מקבלת החלטות אקוטיות לחיי החברה". (מאנטרופי נמסר בתגובה: "אנטרופי מספקת שירותים לגופים מוסדיים בהתאם למדיניות שנקבעה בשיתוף פעולה איתם וזאת לצורך הגנה על טובת בעלי מניות המיעוט").
- אבל הרשות אומרת שהיא מבינה שיש בעיה.
פלטו: "נכון, גם הם מבינים את הברוך שהכניסו אליו את המשק ואת שוק ההון, והם די מנסים לחזור אחורה, אבל ההקלות מגיעות מאוחר מדי, מעט מדי ולאט מדי. לפני שנה וחצי התחלנו לדבר על זה, ויעברו עוד חצי שנה עד שנה עד שתהיה חקיקה באמת, ובינתיים ההידרדרות נמשכת, ומי שחושב שלהחליף את מנכ"ל הבורסה או את היו"ר יפתור את הבעיה, טועה".
- אז מה יקרה?
"אין לי ספק שנראה גל של מחיקות. אחת הנקודות הבעייתיות זה חברות דואליות שירצו להימחק מישראל, כמו במקרה של מלאנקוס. אני שומע על לא מעט חברות דואליות שזה על האג'נדה שלהם, וככל שרשות ניירות ערך תנגוס יותר בהבנות עבר - לא להחיל רגולציה על חברות דואליות - יש יותר סכנה לכך. עכשיו כבר הרחיבו את הרגולציה על חברה דואלית גם בנושא גיוס אג"ח. סוג אחר של מחיקות לא הכרחיות בעיניי זה חלק מהמחיקות מכורח: המניות כבר לא נסחרות, החברה נכנסת לרשימת השימור, ואחרי שנה יוצאת. אנחנו נלחמים בנושא הזה עם רשות ניירות ערך. אין שום נזק אם יהיו בבורסה כמה חברות שבתקופה מסוימת המסחר בהן נמוך".
- זאת הדרך הטבעית?
בבורסה מנסים לנתח את הסיבות השונות לעזיבה ובעיקר להסביר שלא כל חברה שנמחקת זה באשמת הבורסה או הרגולטור. בין החברות שנמחקו מרצון, כך עולה ממחקר שערכה המחלקה הכלכלית, חלק פשוט נרכשו ואין להיעלמן מהמסחר כל קשר ל"בורסה גבוהה או נמוכה". זאת הדרך הטבעית, אומרים שם, וזו דווקא נקודה לזכותה של הבורסה שחברות הנסחרות בה מושכות את עיניהם של משקיעים זרים. יהלום כמעט יחיד בכתר הזה הוא מחיקתה של פרולור מהמסחר, שכן אופקו של פיליפ פרוסט אשר רכשה את פרולור נרשמה למסחר בתל אביב, לשמחתם וגאוותם של פרנסי הבורסה.
הקטגוריה השנייה במחקר האמור היא "השטחת פירמידה". לקטגוריה הזאת נכנסות גרנית וטמבור, שנמחקו על-ידי קבוצת עזריאלי, נטוויז'ן וכלל פיננסים שנמחקו על-ידי קבוצת אי.די.בי, והמיזוג של חברת בריטיש לתוך מליסרון של קבוצת עופר ומחיקתה מהמסחר בשל כך. חלק מהחברות היו אכן דלות מסחר בטרם המחיקה, אולם חלק נהנו ממסחר ער למדי. בבורסה אומרים שהם לא קוראים לזה הפסד כי החברה האם עדיין נסחרת ושווי החברה הבת משתקלל לתוכה.
חוץ מזה, מסבירים שם, המהלך הזה נובע בין השאר גם מענן החקיקה המתקרבת בנושא הריכוזיות שתחייב פירוק פירמידה, וכך החברות דווקא מנצלות את העובדה שהבורסה נמוכה ומסדרות את העניין הזה מבעוד מועד. לגבי החברות הקטנות יותר שנמחקו, בבורסה סבורים שיש בזה משהו טבעי, כי החברות הללו אינן יכולות ליהנות ממה שהבורסה מציעה: גיוס הון ומימוש דרך הבורסה, ולכן אין להן זכות קיום בבורסה.
טבעי שחברות יוצאות, אבל דרך הטבע היא שבמקומן יבואו אחרות. אבל בתל אביב זה לא כל-כך קורה. בהקשר הזה, כולם יושבים ומחכים להקלות הרגולטוריות העתידות לבוא, ובעיקר לסיום עבודתה של ועדת המו"פ, אשר תמליץ על דרכים למשוך אל כותלי הבורסה חברות היי-טק שירעננו קצת ויפיחו חיים חדשים.