בעיתוי מקרי לחלוטין, בשבוע שבו תיעד תחקיר בתוכנית "כלבוטק" התאכזרות קיצונית לעופות בהליכי עיבוד מזון במשחטת זוגלובק, חשף "וושינגטון פוסט" התעללות זוועתית בעופות במשחטות ברחבי ארה"ב שנובעת מדחיפה מתמדת להתייעלות: בגלל פסי ייצור מהירים מדי בבתי-מטבחיים בארה"ב, חומקים כמעט מיליון תרנגולות ותרנגולי הודו מדי שנה מלהבי שחיטה אוטומטיים - ומושלכים, בעודם בחיים, למכלי חיטוי של מים רותחים, ושם הם מתים בייסורים נוראיים. מידע זה מבוסס על נתונים של משרד החקלאות האמריקאי.
פקחי המשרד, שמסופחים למשחטות, אומרים כי הסבל שנגרם לעופות נובע מהמהירות שבה נעים פסי הייצור. העובדים צריכים להפוך כל עוף שמגיע לעמדה שלהם באופן שראשו של העוף יכוון כלפי מטה, ובה בעת לקשור את רגלי העוף, כדי להכינו לקראת להבי השחיטה האוטומטיים, שאליהם מוביל פס הייצור.
ואולם הקצב שבו מוסעים העופות על פס הייצור מהיר מדי, ולפעמים העובדים אינם מצליחים לקשור את רגלי העוף כהלכה. כשל זה מאפשר לעוף להתנועע בחופשיות יחסית ולפעמים לחמוק מהלהבים. העופות האלה נותרים בחיים כשהם מגיעים לתחנה הבאה של הפס: מכלים חיטוי ענקיים של מים רותחים.
ב-5 השנים שחלפו מתו בייסורים במכלים כאלה 825 אלף תרנגולות ו-18 אלף תרנגולי הודו בשנה בממוצע, על-פי נתוני משרד החקלאות. מדובר בפחות מאחוז אחד מכלל העופות המעובדים, אך במספרים מוחלטים זו, כמובן, כמות גדולה מאוד. הפקחים אומרים כי אין בעיה לזהות את העופות האלה: עורם מאבד את אדמומיתו ונעשה לבן.
"אחד מהסיכונים הגדולים ביותר לטיפול בלתי הומני בעופות הוא מהירות פס הייצור", אמר ל"פוסט" מוהאן ראג', מומחה לשחיטת עופות מבריטניה שמשמש כיועץ לרשות האירופית לבטיחות מזון. "לא תמיד אפשר לבלום את ההתעללות במהירויות גבוהות כאלה. מהירות הפס כה גבוהה, עד שאינך מספיק למצמץ, והעוף כבר מותיר אותך מאחוריו".
בכל זאת, משרד החקלאות בוחן עתה יזמה להגדיל את המהירות המרבית המותרת של פסי הייצור במשחטות: מ-140 תרנגולות בדקה ל-175, ומ-45 תרנגולי הודו בדקה ל-55.
פקידי המשרד אומרים כי המהירות המוגברת לא תפגע באיכות הטיפול ההומניטרי בעופות. הם מדגישים כי מהירויות גבוהות יותר של פסי הייצור יאפשרו יישום דרכים יעילות יותר למניעת זיהומים במוצרים המוגמרים.