מחירי המזון בישראל יקרים ב-30% עד 40% בהשוואה למחירים באירופה. כולנו משלמים את המחיר, אבל, שימו לב - העניים משלמים יותר.
ההוצאה הממוצעת למזון בישראל היא 2,251 שקל, שהם 16% מההכנסה הממוצעת. שני העשירונים התחתונים אמנם מוציאים על מזון רק 1,886 שקל בממוצע, אלא שסכום זה מהווה 22% מההכנסה של משפחה בשכבות החברתיות החלשות.
חיסכון בסעיף המזון המשפחתי אפשר להשיג רק באמצעות מהלך דרמטי. בדיוק כמו ברפורמה שהוזילה את שיחות הטלפון, צריך להכניס "מפעיל" נוסף לשוק, ומפעיל נוסף הוא ביטול המכסים על מזון ותוצרת חקלאית, והורדת חסמים ליבוא של מוצרים.
800 שקל חיסכון כל חודש
ועדת קדמי, שהוקמה בעקבות המחאה הציבורית על יוקר המחיה בקיץ 2011, המליצה על הורדת מכסים ופתיחת השוק לתחרות. אלא שהמלצות קדמי מוסמסו או יושמו באופן הפרוש על פני מספר שנים רב, ואשר מונע שינוי מהותי במחירים.
ההחמצה כאן עצומה.
לו היו מיושמות ההמלצות כלשונן ואפילו באופן מקיף יותר, כולל הסרת המגבלות על יבוא מוצרי מזון, היינו מקבלים ירידת מחירים בשיעור 20% עד 30%. המשמעות היא חיסכון 500 עד 800 שקל בכל חודש לכל משפחה. זה חיסכון גדול אף מזה שהושג בסעיף ההוצאות על הסלולר בעקבות המדיניות שהוביל משה כחלון בשבתו כשר התקשורת.
20 אלף מפוטרים
אבל יש גם סיבות משכנעות מדוע לא למהר ולפתוח את שוק המזון ליבוא.
נתחיל בכך שבענף המזון 55 אלף עובדים, ונכונה הטענה כי חשיפה מהירה ליבוא עלולה לגרום לפיטורים של 10 עד 20 אלף מהם; רובם בפריפריה, רובם באזורים שבהם אפשרויות התעסוקה מצומצמות ממילא.
סיבה נוספת היא שחשיפה מלאה ליבוא תגרום לפגיעה ברווח של חלק מענפי החקלאות כאן. יש תחומים כמו תחום הגבינות הקשות, שבהם כבר היום קשה לחקלאי וליצרן הישראלי להתחרות בעמיתו האירופי הנהנה מתנאי גידול עדיפים ומסובסידיות ישירות. סביר להניח כי חשיפה ליבוא תקשה עליהם יותר.
עוד סיבה היא שפתיחת השערים לייבוא תפרוץ את השוק ותאפשר כניסת מוצרים מזויפים באיכות נמוכה.
טיעונים דומים עלו בזמנו כנגד רפורמת כחלון בענף הסלולר. אמרו שזה יגרום לפיטורים של אלפי עובדים, איימו שזה יזעזע את המשק, אמרו גם שנקבל מוצרים ושירותים פחות טובים.
אמרו וצדקו. השינוי בשוק הסלולר לא בא בחינם: אלפים פוטרו; מיליארדים נמחקו משווי החזקות הציבור בחברות התקשורת; ויכולת ההחזר של לווים גדולים נפגעה, דבר שגרם להפסד נוסף לכל החוסכים לפנסיה.
למרות כל זאת, איש אינו סבור שעדיף היה להמשיך ולשלם מאות שקלים מיותרים כל חודש לחברות הסלולר. שגשוג כלכלי מבוסס על תשלום גבוה מצד הלקוחות מרצון, ולא מכפייה.
חקלאות יצוא
כן, אם נפתח את שוק המזון לייבוא, הייצור החקלאי המקומי ייפגע. אולם יש תחומי חקלאות שבהם יש לישראל מוניטין עולמי, ועם תמיכה והכוונה ממשלתית, חלק מהמגדלים והמשקים יוכלו לעבור הסבה לתחומים מוטי יצוא. כולם ירוויחו מכך.
בנוגע לפיטורים - רוב המשרות שבסכנה הם במפעלי אריזה של תוצרת חקלאית, שם רמת השכר נמוכה במיוחד. ככלל, השכר בתעשיית המזון נמוך בשליש מאשר השכר הממוצע בתעשייה כולה. ברמת שכר כה נמוכה, יש אפשרויות תעסוקה רבות בישראל, גם אם אינן נמצאות תמיד בפריפרייה וביישובים שהקיום שלהם מוטל בספק.
המסקנה מכל אלה היא שאפילו אם הממשלה תפסיד בשנים הקרובות 2 עד 3 מיליארד שקל בכל שנה, שייצאו כדי לעזור לחקלאים ולתמוך בעובדים שייפגעו ביותר מהמהלך, המשק בכלל ושני העשירונים התחתונים בפרט, ירוויחו ממנו באופן ניכר.
בחירתה של מרגרט
פער המחירים בין ישראל לאירופה נובע בעיקר ממדיניות שונה כלפי המגזר החקלאי ומריכוזיות של ייצרני המזון.
סבסוד החקלאות בישראל נעשה בעיקר בכלים הגורמים לעלייה במחירי המוצרים החקלאיים, כמו מכסים ומכסות ייצור. לעומת זאת, סבסוד החקלאות באירופה מבוסס יותר על כלים הגורמים לירידה במחירי המוצרים, כמו סבסוד ישיר לפי כמות.
הריכוזיות של ענף המזון ניכרת בבירור בהתבוננות על ענפים שונים בשוק זה: תנובה ושטראוס שולטות ב-85% עד 90% משוק החלב, הגבינות ומעדני החלב. אסם לבדה מחזיקה ב-56% משוק מוצרי הפסטה. אסם ושטראוס ביחד שולטות בכל שוק הקפה.
מאבק בחברות ותיקות וגדולות זה קשה, עימות עם עובדים החוששים למקור פרנסתם, זה מאוד לא נעים. כן, הורדת יוקר המחיה בישראל אינה דבר קל ואינה מהלך נוח.
השאלה היא האם הממשלה מוכנה לצאת למאבק כזה, או שהיא מעדיפה את השקט הנוכחי סביב פיטורים בחברות הטכנולוגיה, על פני צמיגים בוערים ופרות על הכביש בכניסה לקריית הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחלק כבוד אחרון למרגרט תאצ'ר, יודע באיזה אפשרות הייתה היא בוחרת.
* הכותב הוא דוקטור לכלכלה ושותף בכיר בחברת הייעוץ הבינלאומית גולד-ראט