במספנות סמסונג שבקוריאה הדרומית נבנה והולך המתקן הגדול ביותר ששט בים מעולם. אורכו, 488 מטר, יהיה כמעט כפול מזה של הטיטאניק. משקלו הכולל יגיע ל-600 אלף טון, כמשקלן של חמש נושאות מטוסים. תפקידו של המתקן יהיה להפיק את הגז ממאגר פרלוד (Prelude), הנמצא כ-200 ק"מ מחופי אוסטרליה.
שאיבת הגז, הפרדת נוזלי הגז היקרים (קונדנסט), הנזלת הגז ויתר הפעולות המבוצעות כיום במתקנים קרקעיים - יבוצעו כולן על גבי ספינת הענק. 50 מיליון ליטר מי ים יישאבו בכל שעה כדי לסייע בקירור הגז לטמפרטורה של מינוס 162 מעלות - הטמפרטורה שבה הוא הופך נוזלי. שטח בגודל 175 בריכות שחייה אולימפיות בבטן המתקן ישמש לאחסון הגז הנוזלי. ועדיין, למרות ממדיו המפלצתיים, יהיה מתקן ההנזלה הצף (FLNG) קטן יותר ב-75% משטחו של מתקן הנזלה יבשתי.
מתקן ה-FLNG של פרלוד במערב אוסטרליה הרחוקה מבשר על מהפכה בתעשיית הגז הטבעי - יותר ויותר מתקני תשתית לגז עוברים מהיבשה לים בזכות ההתקדמות הטכנולוגית. אחת הזירות הראשונות בעולם שבהן כבר מורגשות תוצאות המהפכה הזאת היא ישראל.
לוויתן בעקבות המאגר האוסטרלי
מדיניות יצוא הגז של ישראל, שזכתה לאחרונה לאור ירוק מבג"ץ, עוצבה בהתאם לצורכי הטכנולוגיה הוותיקה של מתקני הנזלת גז יבשתיים. הוועדה הממשלתית בראשותו של מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח המליצה כידוע בדוח הביניים שלה להתיר יצוא של לפחות 400 מיליארד מ"ק (BCM) גז טבעי.
"מה הבסיס המקצועי להבנה שהמינימום ההכרחי הוא 350 ולא נניח 200?" שאל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט בדיון המסכם בנושא שקיימה הוועדה. "זו טכנולוגיה", השיב יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל, וערך מיד חישוב שהראה מהי כמות הגז המינימלית שמצדיקה הקמת מתקן להנזלת גז יבשתי. "ברוטו זה 360 (BCM). זה החישוב. מאוד פשוט", סיכם קנדל. את 40 ה-BCM הנוספים הוסיפה הוועדה למכסה כשולי ביטחון, "שלייקס" כפי שהגדיר זאת נציג האוצר שאול מרידור.
טכנולוגיית ה-FLNG הייתה מוכרת לחלק מחברי הוועדה בעת הדיונים, אך הם סירבו להתייחס אליה ברצינות. "FLNG זה לא משהו ממשי", ציין הכלכלן מוריס דורפמן באחד הדיונים. לא חלפו שנתיים והתמונה מתהפכת לנגד עינינו. טכנולוגיית ה-FLNG עדיין איננה מוכחת, אך בוועידת האנרגיה והכלכלה של אקו-אנרג'י שנערכה לפני שבועיים היא הוצגה כפתרון המועדף ליצוא הגז ממאגר לוויתן. על התוכנית להקים מתקן הנזלה בחוף הישראלי לא נאמרה בוועידה מילה אחת.
מתקן ה-FLNG שמבקשים יזמי לוויתן להקים הוא אחד משבעה שמתוכננים כיום בעולם, מתוכם שניים (פרלוד האוסטרלי ופטרונאס במלזיה) נמצאים כבר בשלבי בנייה מתקדמים. המתקן של לוויתן יהיה קטן בממדיו מזה המתוכנן במערב אוסטרליה. הסיבה העיקרית לכך היא שהגז הישראלי "נקי" יותר מהגז המופק באוסטרליה ואינו כולל נוזלי גז כבדים המצריכים מתקני זיקוק מורכבים.
גם העובדה שמזרח הים התיכון רגוע יחסית משחקת לטובת ה-FLNG, שזקוק ליציבות מוחלטת במים כדי שיוכל לספק גז נוזלי למכליות. ועדיין, מדובר במפלצת ימית באורך של 400 מטר, שההשקעה בהקמתה תגיע ל-4 עד 5 מיליארד דולר. בימים אלה מתנהלת התמודדות ערה בין שלוש קבוצות בינלאומיות על התכנון וההקמה של המתקן: קבוצת Samsung-Technip שמקימה את המתקן עבור פרלוד ושתי קבוצות נוספות שמובלות על ידי יונדאי ו-DSME. על פי המצגת שהציג בוועידה יהודה סבן, סמנכ"ל רגולציה וכלכלה בדלק קידוחים, המתקן המיועד ללוויתן יהיה בעל תפוקה שנתית של 3 עד 4.7 מיליון טון (4.2 עד 6.6 BCM). ועכשיו אנו מגיעים להבדל הדרמטי: מתקן ה-FLNG יהיה זקוק לכמות גז מינימלית של 80-100 BCM כדי שהקמתו תהיה כדאית - פחות משליש מכמות הגז שזקוק לה המתקן היבשתי.
החידוש שיגבר על הפוליטיקה
האם כל זה אומר שמסקנות ועדת צמח כבר אינן רלוונטיות? לא בהכרח. היצוא המוגבל באמצעות FLNG מותיר בידי ישראל כמות מספקת של גז לאפיקי יצוא נוספים (צנרת לטורקיה, מצרים וירדן למשל). הסתמכות על אפיק יצוא אחד ויחיד מחלישה את כוח המיקוח של היזמים מול הרוכשים ומגדילה את החשיפה לסיכונים, בעוד ניהול מו"מ בכמה אפיקים במקביל יוצר סינרגיה.
הבעיה העיקרית בהנחת צינור גז לטורקיה או למצרים וירדן היא פוליטית. שלטונות מצרים וירדן אינם ששים להצטייר כמשתפי פעולה עם הציונים. היחסים בין ישראל לטורקיה הפכפכים והצורך להניח את הצינור דרך האזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין מחייב להגיע להסכמות בין הטורקים והקפריסאים, הנמצאים בסכסוך קשה, כמעט בלתי פתיר. את הקשיים האלה עשויה לעקוף טכנולוגיה חדשנית שהוצגה בוועידה על ידי רונן חדש, נציג קבוצת SeaNG, קבוצה בינלאומית שבשליטת Marubeni היפנית, Teekay האמריקאית ו-Enbridge הקנדית. מדובר במתקן צף לדחיסת גז טבעי (FCNG). מתקני דחיסת גז, מתברר, הם הטכנולוגיה הבאה שעומדת לעבור מהיבשה לים.
ה- FCNG מתבסס על אוניית טיפול ודחיסה של הגז שמספקת CNG למכליות מיוחדות. טכנולוגיית הדחיסה פשוטה וזולה יותר מטכנולוגיית ההנזלה - ואורכה של אניית הדחיסה אינו עולה על 200 מטר. למרחקים של עד 1,000 ק"מ FCNG יכול לספק חלופה זולה וגמישה לפתרונות המקובלים, שכמעט אינה חשופה לסיכונים גיאו-פוליטיים.
SeaNG מספקת לבעלי המאגר את אוניית הדחיסה והמערכות הנלוות לה תמורת תעריף הובלה וטיפול שמוערך ב-1.8 דולרים ליחידת חום (mmbtu) במקרה של יצוא לטורקיה, כך שאין צורך להשקיע מיליארדים בהקמת התשתיות.
הטכנולוגיה של FCNG עדיין אינה מוכחת ונמצאת ברובה על שולחן השרטוטים, אך בתוך שנה-שנתיים היא עשויה להפוך ל"דבר הגדול הבא", ממש כפי שקרה ל-FLNG.
יו"ר לשכת המסחר ישראל-נורבגיה: "אין סיבה שישראל לא תפתח תעשיית שירותי נפט וגז משלה"
"ישראל יכולה לפתח תעשיית שירותי נפט עצמאית על פי המודל הנורבגי", כך אומר אורני איזקסון, יו"ר לשכת המסחר ישראל-נורבגיה. נציגי כ-20 חברות ישראליות השתתפו במפגש עם חברות שירותי נפט נורבגיות שנערך בחסות לשכת המסחר ומכון היצוא בעיר סטאוואנגר בחודש שעבר, ובהם נציגי חברת נתג"ז הממשלתית, חברות אבטחה, תקשורת, כיבוי שריפות, טיפול במים והנדסה המעוניינות למכור שירותים ומוצרים לתעשיית הנפט הנורבגית. מהצד הנורבגי השתתפו במפגש נציגי חברת Aker המתמחה בהקמת אסדות קידוח ופלטפורמות הפקה, מלינג המספקת שירותי אספקה באוניות לאסדות וחברות נוספות. נוסף על שיתופי פעולה עסקיים החל לאחרונה שיתוף פעולה אקדמי בין הטכניון לאוניברסיטת סטאוואנגר, שיאפשר הכשרת חוקרים ישראלים בעיר הנחשבת בירת תעשיית הנפט של נורבגיה.
מגזר שירותי הנפט בנורבגיה, שהתפתח בעקבות תגליות הנפט והגז הטבעי בים הצפוני בשנות ה-60, אחראי כיום ל-40% מהיקף יצוא הנפט של נורבגיה, העומד על כ-100 מיליארד דולר בשנה. היקף הסחר בין ישראל לנורבגיה עומד כיום על 170 מיליון דולר בשנה בלבד. לדברי איזקסון, ניתן יהיה להגדיל באופן משמעותי את היקף הסחר אם חברות ישראליות ירכשו ישירות שירותים מחברות נורבגיות. כיום מנהלת נובל אנרג'י האמריקאית את פיתוח מאגרי הגז של ישראל, והמשק הישראלי אינו מנצל את האפשרות לייצר מכך ערך מוסף. לדברי איזקסון, "אין סיבה שישראל לא תפתח תעשיית שירותי נפט וגז משל עצמה, שתספק משרות לעובדים ישראלים מיומנים".
מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר: "התוכנית להקמת מתקן הנזלה יבשתי הייתה חוסר שפיות זמני"
התוכנית להקמת מתקן יבשתי להנזלת גז הייתה פנטזיה ששיבשה את שיקול דעתם של חברי ועדת צמח, שהמליצה לממשלה על מדיניות יצוא לגז, כך לפחות סבורה עו"ד אלונה שפר-קארו, שכיהנה עד לפני חודשיים כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה והייתה חברה בוועדה. שפר-קארו הסתייגה מהדוח הסופי בחוות דעת מיעוט שהגישה לבדה.
"כל הדיונים על היצוא היו סביב לרעיון המגלומני הזה של הקמת מתקן הנזלת גז טבעי", אומרת שפר-קארו בשיחה עם "גלובס", "חלק מחברי הוועדה אפילו נסעו לחו"ל לראות מתקנים כאלה, אני לא יודעת על חשבון מי. העבירו לנו תצלומי אוויר של מתחמי קצא"א באשקלון ובאילת והסבירו לנו היכן יוקמו המתקנים. ראיתי את האנשים יושבים ומתלהבים כמו ילדים ממשהו שבכלל לא מבינים את ההשלכות שלו. בעיניי זה היה חוסר שפיות זמני".
- גם את היית חברה בוועדה. לא התנגדת לכך?
"אני וחבר נוסף בוועדה טענו שמדינת ישראל לא ערוכה למתקנים בסדרי גודל והשפעות סביבתיות כאלה. אמרנו שצריך לחפש מראש חלופות יצוא שהן בסדרי גודל אחרים. אני שמחה לראות שהיום מדברים על יצוא בצנרת למדינות שכנות ועל מתקני הנזלה צפים, אבל כשאנחנו ניסינו לדבר על זה בוועדה, אמרו לנו שאנחנו לא מבינים".
- בדיעבד, את חושבת שהוועדה הייתה מושפעת מדי מאינטרסים עסקיים?
"אני חושבת, וגם הערתי על כך לפרוטוקול, שהוועדה ניסתה יותר מדי לעשות את החישובים של יצחק תשובה. מעבר לכך, הייתה לי תחושה שלחלק מהחברים היה רצון לפצות את היזמים על הפגיעה הכלכלית שנגרמה להם בעקבות ועדת ששינסקי".
בשבוע שעבר דיווח "גלובס" שלקוחות במזרח אסיה הקפיאו עסקאות ארוכות טווח לרכישת גז טבעי בגלל ציפייה לירידות מחירים בעקבות כניסת ארה"ב לשוק יצוא הגז העולמי. גם בנושא הזה, אומרת שפר-קארו, השלו את עצמם חברי הוועדה.
"היה לחץ וכל הזמן אמרו לנו שיש חלון הזדמנויות וצריך למכור מהר מהר את הגז לאסיה. הזכירו את יפן, דרום קוריאה, וגם את סין, אבל ירידת המחירים לא באה בהפתעה. גם כאן המציאות מחזירה לפרופורציות ומוציאה אותנו מעולם הפנטזיה".
המלצות ועדת צמח שונו כידוע על ידי הממשלה, ביוזמת שר התשתיות הלאומיות סילבן שלום, שדרש להפחית את כמות הגז ליצוא מ-50% ל-40%. "בסופו של דבר אני מאוד שלמה עם ההחלטה ואני מאוד מרוצה", אומרת שפר-קארו, "צר לי על הבלגן בנושא הקמת נקודת כניסה יבשתית נוספת לגז הטבעי. לדעתי הממשלה צריכה לקבל בנושא הזה החלטות אמיצות מול הציבור, כפי שקיבלה מול היזמים, ולאשר את הכניסות הנוספות של הגז".
- הפוליטיקאים לא מגלים מספיק נחישות מול ההתנגדות הציבורית?
"צריך לדעת להיות אמיץ גם מול היזמים וגם מול הציבור. לא צריך להיבהל לא מאלה ולא מאלה כל עוד אתה פועל בתום לב ובצורה סבירה".