לפני כחודשיים פנה הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, לחברת החשמל והצביע על 5 תוספות שכר ששולמו במשך שנים לעובדי החברה ללא אישור ובניגוד לחוק, בסכום מוערך של 200 מיליון שקל.
לפי אמסלם מדובר בפיצויים מוגדלים ששולמו לעובדים בהסכם מיוחד, וכן גם בכספים שניתנו עבור שעות עבודה בפועל, עודף תשלומי אש"ל וכלכלה, ובנוסף "תוספת פיקודית", סוג של מינוח מעורפל לעוד תוספת לשכר.
בתגובה לפניית הממונה על השכר, דרישתו להפסקת התשלומים המיותרים, ובקשתו להחזיר את אלה שכבר שולמו, פתח ועד העובדים כצפוי בעיצומים. בית-הדין לעבודה התחשב בדיוני הרפורמה המתקיימים בחברה, הורה על הקפאת ההליכים ועל קיום דיון בנושא החזרת התוספות רק בחודש מארס 2014. בימים אלה, כאשר מתקיימים דיונים על הרפורמה בחברה, חסמו העובדים את הכניסה לבניין הנהלת החברה בחיפה, במחאה על הוראת ההנהלה להגביר את הפיקוח על אישורי תשלום שעות נוספות.
כלומר, בחברת החשמל מתנהלת רפורמה "מוזרה" - מצד אחד, דרישות הממונה על השכר לא מתקיימות והעובדים מפגינים נגד הניסיון לבדוק את הצורך בתשלומי שעות נוספות; מצד שני, בית-הדין לעבודה מתעלם בינתיים מהפגנות העובדים.
לחברת החשמל יש חשבון נאמנות שעורר שאלות לגבי חוקיותו. נכון לסוף ספטמבר 2013 החשבון עמד על-סך 1.7 מיליארד שקל. באוצר דרשו לרוקן את חשבון הנאמנות, העובדים מתנגדים למשיכת הכספים מהחשבון, והם פנו לערכאות בנושא. בפועל, רואים שוב כיצד ועד עובדים חזק מכתיב לכל גורם אחראי, כולל לאוצר, את רצונו באמצעים כוחניים, ולעיתים בדרך של ערכאות משפטיות. זאת, כאשר ברקע מתעופפת לה רפורמה שעדיין לא גובשה וספק אם תוסכם בקרוב.
חשבון הנאמנות והכוחניות
ההתנהגות הכוחנית של עובדי חברת החשמל, שהם מגזר ציבורי שבע ונהנתן, בולטת מאוד כיום בעקבות גל הפיטורים הגדול במשק של עובדים במגזר העסקי, עובדים שהם חסרי כוח ונטולי יכולת השפעה.
אנשים שעבדו שנים בתחומי האופנה, באופיס דיפו, בתעשיות פלסטיק, גומי, מזון ובייצור נעליים, לא זוכים לחלק קטן מההטבות ומהתנאים של עובדי חברת החשמל והנמלים. בין המגזר הציבורי לעסקי קיימם פערים סוציאליים ותנאי עבודה ושכר בלתי נתפסים, כמעט דמיוניים.
במגזר העסקי, העובדים צריכים להתפלל ולקוות שהמעביד הקפיד לשלם את מלוא ההפרשות שיזכו אותם בבוא היום בפנסיה מצומקת. רוכשי חברות שנקלעו לקשיים מודיעים כי יוכלו להעסיק במקרה הטוב כ-60% מהעובדים, וגם זאת בהתחייבות לשנה אחת. לא פעם שומעים על עובדים שסובלים מהלנת שכרם, שכספים אשר נוכו משכרם לא הועברו ליעדם, ובמקרי פירוק הם כמעט תמיד הנושים האחרונים בשרשרת, כי הבנקים והספקים בעלי חוב עדיפים בקדימותם.
לרוב המפוטרים במגזר הפרטי אין דמי הסתגלות, חלקם לא מקבלים דמי הבראה כדין, שלא לדבר על חודש הודעה מראש, הכוונה לעבודה חדשה וייעוץ תעסוקתי. וכן, אין להם חשמל חינם כמו לגמלאי חברת חשמל או דמי ביגוד, הבראה ומשמרות כמו לגמלאי הנמלים. גם ההסתדרות פחות נמרצת כאשר עליה לטפל בעניינם.
הפערים בתנאי העבודה בין המגזרים הם בלתי נסבלים, וממחישים כי מי שמחזיק בשלטר מכתיב גם תנאים. אם האוצר לא יעשה סדר מהיר ומרסן בשוק העבודה, כמו שמתרחש במדינות מערב מתוקנות, פערי השכר והתעסוקה יפגעו עוד יותר במרקם החברתי. כך שהנזק יהיה חמור וקשה לתיקון בעתיד.
הכותב, רו"ח, הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה