קרנות הפנסיה מפרסמות נתונים מדאיגים על הגירעון האקטוארי שלהן, אשר נובע לטענתן הן ממצב שוק ההון והן מהארכת תוחלת החיים. הגירעונות המוערכים בעשרות מיליארדי שקלים מדירים שינה מעיניהם של מיליוני אזרחים אשר הפקידו עשרות שנים כספים לקרנות הפנסיה, על-פי חוקי מדינת ישראל ובעידודה, כדי שעתידם הכלכלי יהיה מובטח.
נוסף לגירעונות, המפקח על הביטוח ביטל את אפשרות קרנות הפנסיה להתחייב לחוסכים על "מקדם הקיצבה", החורץ את גובה הקיצבה החודשית. זאת, בגלל אי-הוודאות לגבי יכולתן לעמוד בתשלומי הפנסיה.
רוב העצמאים במשק אינם מוגנים מטעם המדינה באשר לזכויות הסוציאליות שלהם. עצמאי חייב לדאוג לזכויותיו בעצמו, מתוך מקורות ההכנסה השוטפים שלו. העצמאי אינו זכאי לדמי אבטלה וגם לא לדמי חופשה, הבראה ופנסיה.
לעומת זאת, עובד שכיר משלם על חשבונו 5% מסכום שכרו לפנסיה, והמעביד מחויב להפקיד עבורו 13.33% לפנסיה ולפיצויים (במרבית המקרים, משמשת הפקדת המעביד לפיצויים, סכום משלים לפנסיה, בהנחה שהשכיר לא משך את הפיצויים לפני גיל פרישה).
שכיר זכאי גם לקבל ממעבידו דמי הבראה, שכר עבור ימי חופשה, והוא מוגן מפני פשיטת-רגל של מעבידו באמצעות דמי הביטוח הלאומי.
טעות מרה
עצמאים רבים הפועלים באמצעות חברות, שמכונות בטעות "חברות ארנק", עשו כן כדי ליצור לעצמם עתיד כלכלי ולהבטיח לעצמם פנסיה לאחר גיל פרישה, וכן כיסוי לימי סגריר (תחליף "אבטלה"), כמו גם חופשה והבראה. העצמאי המנהל את עסקיו באמצעות חברה, משלם מס חברות, ומסים מלאים (זהים לשכיר) על סכומי השכר שהוא מושך למחייתו; יתרת הסכומים, לאחר ששולם עליהם מס החברות כדין, נותרים בחברה למטרות העתיד והפנסיה.
בחברה, יכול העצמאי להשקיע את הכספים באמצעים נזילים כמו פיקדונות וניירות ערך, בעסקים נוספים, בנדל"ן מניב ובאפיקי השקעה נוספים שהוא מוצא לנכון. על מרכיב השכר שהחברה משלמת לבעליה, משולמים המסים השוטפים כולל ביטוח לאומי, ובדרך-כלל, גם תשלומים לכיסוי הפנסיה.
לעצמאי אין דרך להתגונן מפני אבטלה, ואין לו אפשרות להתגונן מפני גירעון אקטוארי פוטנציאלי, ולכן הוא משקיע את הכספים שנותרו בחברה באפיקי ההשקעה שיסייעו לכלכלתו בעתיד.
הטלת מס על רווחים המושקעים לטובת עתיד החברה והעצמאי היא טעות מרה. הרווחים הנותרים בחברתו של העצמאי אינם "רווחים כלואים", אלא רווחים המושקעים באפיקי השקעה שנועדו להבטחת עתידו, וראוי כי אם המדינה אינה ערבה לעתידם של אזרחיה העצמאים, לאפשר להם לחסוך לגיל פרישה בדרך זו.
יתרה מכך, כספים הנצברים בחברות אלה משמשים להשקעה בעסקים נוספים, אשר תורמים לצמיחה ולמקומות תעסוקה נוספים.
יצוין כי המדינה אינה מפסידה מס כלשהו בשל דרך חיסכון זו, שכן לאחר פרישתו של העצמאי מעסקים, הוא יצרוך את כספי החיסכון וימשוך אותם מהחברה לצורך מחייתו. על כספים אלה ישלם העצמאי מס הכנסה המוטל על דיבידנדים, או מסי הכנסה וביטוח לאומי אם ישולמו בדרך של שכר.
* הכותב הוא שותף בפירמת BDO-זיו-האפט.