יישום מסקנות ועדת הריכוזיות עשוי להביא לשינוי דרמטי במפת מבנה השליטה בבנקים, ובתרחיש קיצוני אך בעל סבירות מסוימת, אף לגרום לכך שכל הבנקים (למעט בנק הפועלים) יוותרו ללא גרעין שליטה, ובידי הציבור.
נזכיר כי אתמול (ג') אושר חוק הריכוזיות, שלפיו מי שמחזיק בתאגיד ריאלי משמעותי, לא יכול להחזיק בתאגיד פיננסי משמעותי. תאגיד ריאלי משמעותי מוגדר ככזה שמחזור המכירות שלו גבוה מ-6 מיליארד שקל, ואילו גוף פיננסי משמעותי מוגדר ככזה עם מאזן גדול מ-40 מיליארד שקל.
על כך נוסף סעיף, שלפיו אם חברה מוגדרת בתחום מסוים מונופול , היא תוגדר גוף ריאלי משמעותי אם מכירותיה בתחום שבו היא מוגדרת מונופול עומדות על 2 מיליארד שקל ויותר. יישום מסקנות ועדת הריכוזיות עשוי להשפיע על מבנה השליטה בבנק הבינלאומי, במזרחי טפחות ובלאומי קארד. אמנם יש לבעלי השליטה 6 שנים עד שיצטרכו לממש אחת מאחזקותיהם - ודברים רבים יכולים לקרות בפרק זמן שכזה - אך בכל זאת, הבה נראה מה האפשרויות העומדות בפניהם:
צדיק בינו יעדיף למכור את פז
צדיק בינו נחשב אחד מאנשי העסקים היותר שמרנים. במשך השנים הקפיד (בניגוד לאנשי עסקים אחרים) שלא להתרחב ולהתפזר למגוון תחומים, ולמרות זאת הוא מוצא עצמו אחד הנפגעים המרכזיים ממסקנות ועדת הריכוזיות, כאשר נקבע כי עליו למכור אחת משתי אחזקותיו המרכזיות - הבנק הבינלאומי או פז. בינו מחזיק 48.3% ממניות הבנק הבינלאומי, בשווי של 2.7 מיליארד שקל, וב-33% ממניות פז, בשווי של 1.9 מיליארד שקל; בשתי החברות הוא מחזיק יחד עם משפחת ליברמן האוסטרלית.
בעבר נשמעה הערכה, שלפיה בינו יוציא לפועל עסקת מניות עם משפחת ליברמן, שבסיומה יישאר עם אחת האחזקות והיא עם השנייה; ואולם נראה כי הסיכוי לתרחיש שכזה קלוש, בעיקר משום שכיום מי שמחזיקים במניות הם הצאצאים של משפחת ליברמן, שמעורבותם והעניין שלהם בשוק המקומי נמוכים לעומת בני הדור הקודם שנכנסו להשקעות בישראל. לכן, ספק רב אם ירצו להחזיק בשליטה ולהיות פעילים בשוק המקומי.
ככל הנראה, בינו יעדיף קודם לנסות ולמכור את פז על פני הבינלאומי. הסיבה לכך היא שקל יותר למכור שליטה בחברת אנרגיה מאשר בבנק. אין כיום יותר מדי מתעניינים ברכישת שליטה בבנק - הן בשל הירידה החדה בדיבידנד (הבינלאומי אמנם מחלק דיבידנד, אך לא כמו בעבר), הן מכיוון שהרגולציה הנוקשה לא מאפשרת לבעל השליטה מרחב תמרון רחב מדי בהתערבות בבנק.
עדות לפופולריות הנמוכה של הבנקים קיבלנו בשבוע שעבר, כאשר קבוצת ברונפמן-שראן החליטה למכור את אחזקותיה בבנק דיסקונט בשוק ההון, ולא לבעל שליטה, גם במחיר של ויתור על פרמיית השליטה. בינו ידוע כאיש עסקים מחושב, שלא ימהר לוותר על פרמיית השליטה. אם לא יימצא קונה ראוי לפז, נראה שבינו יבחר בבינלאומי, אך יעשה זאת בדומה לקבוצת ברונפמן-שראן באמצעות הפצת בשוק, וכך יהפוך הבינלאומי גם כן לבנק ללא גרעין שליטה.
הסיפור המורכב של מזרחי טפחות
במזרחי טפחות המצב מורכב יותר. הבנק השלישי בגודלו בישראל נמצא בשליטת משפחת ורטהיים (22%) ובשליטת ליאורה, דורון ואייל עופר (22.7%), כאשר אצל כל אחד מהצדדים בגרעין השליטה קיים סימן שאלה בדבר השפעת חוק הריכוזיות עליו. נוסף על השליטה בבנק, מוזי ורטהיים מחזיק גם בשליטה בחברה המרכזית למשקאות. מדובר בחברה פרטית, ולא ברור האם היא נחשבת תאגיד ריאלי משמעותי (כלומר אם היקף המכירות שלה גדול מ-6 מיליארד שקל). על פי הערכות, מכירותיה עומדות על 4.5-5 מיליארד שקל בשנה. עם זאת, נקבע כי תאגיד ריאלי המוכרז מונופול ייחשב תאגיד ריאלי משמעותי אם היקף המכירות שלו בקטגוריה שבו הוא נחשב מונופול עומדות על יותר מ-2 מיליארד שקל.
החברה המרכזית למשקאות נחשבת מונופול בקטגוריית המשקאות בטעם קולה, ואולם שוב - עדיין לא ברור האם בקטגוריה זו מכירותיה גדולות מ-2 מיליארד שקל. כך שבשורה התחתונה, קיימת אי ודאות לגבי השאלה אם ורטהיים יצטרך למכור אחת מאחזקותיו, כאשר ברור שאם יצטרך - יבחר במזרחי טפחות.
עוד נזכיר, כי ורטהיים העביר באחרונה את מניותיו בחברות לילדיו, כאשר שני שליש מהמניות - הן בקוקה קולה הן בבנק - ניתנו לבנו דודי. ככל הידוע מעורבותו של דודי ורטהיים במזרחי טפחות נמוכה למדי, ובניגוד לאביו, הוא אינו מכהן כדירקטור בבנק.
באשר למשפחת עופר, הסוגיה סבוכה עוד יותר. ראשית, המניות מוחזקות על ידי שלושה גורמים: ליאורה עופר ואחיה שעמו היא מסוכסכת דורון עופר, ובן דודם אייל עופר. במקביל לבנק, משפחת עופר מחזיקה גם בחברת הנדל"ן מליסרון, הנחשבת אחד השחקנים הגדולים בתחום הקניונים, ומוגדרת תאגיד ריאלי משמעותי. עם זאת, בפני משפחת עופר עומדות כמה אפשרויות: ראשית, הם יכולים למכור חלק מהקניונים, ואז לרדת מתחת לרף של הגדרת מליסרון כתאגיד ריאלי, ובמקביל גם להמיר אשראי שיש להם באשראי ממקורות זרים, מה שגם כן יאפשר להם לחמוק ממגבלת התאגיד הריאלי המשמעותי.
אפשרות נוספת היא לעשות חלוקה של המניות בתוך המשפחה - כלומר ליאורה עופר שמתמחה בתחום הקניונים תישאר עם מליסרון, ואילו אייל עופר, שהבנק נחשב יחסית קרוב ללבו יישאר עם מזרחי טפחות. או אז, עולה השאלה לאיזה צד ישתייך דורון עופר, והאם לאור יחסיו הטעונים עם ליאורה, הוא יאפשר עסקה שכזו.
האפשרות השלישית היא שוב מכירה של הבנק, אך גם במקרה כזה, הדבר יהיה ככל הנראה בשוק, תוך ויתור על פרמיית השליטה. שאלה מעניינת נוספת היא מה יקרה אם רק אחד מבעלי השליטה (קרי ורטהיים או עופר) יוותר על השליטה הבנק - האם גרעין השליטה כולו יפורק, או שבנק ישראל יאפשר לצד השני לשלוט בבנק עם 22% מהמניות. הואיל ושרי אריסון שולטת בבנק הפועלים עם היקף החזקות דומה, ייתכן והפיקוח על הבנקים יאפשר זאת.
עזריאלי יפתור את הפלונטר עם סונול
אדם נוסף שלכאורה מושפע אף הוא ממסקנות ועדת הריכוזיות הוא דוד עזריאלי. עזריאלי מחזיק בקבוצת עזריאלי - השחקנית המרכזית בשוק הקניונים, ובמקביל מחזיק גם ב-20% ממניות חברת כרטיסי האשראי לאומי קארד (בנק לאומי מחזיק ביתרת 80% מהמניות).
לכאורה אמור עזריאלי למכור את האחזקות בלאומי קארד, ואולם ככל הנראה הוא צפוי לפתור את הבעיה הזו בדרך אחרת. בימים אלה מקדם עזריאלי מהלך למכירת חברת הדלק סונול שבשליטתו. עזריאלי אף הקים חדר מצב לקידום המכירה, ופורסמו בתקשורת שמות של גופים שונים שהתעניינו. עזריאלי נחוש לקדם מהלך למכירת החברה. אם אכן יצליח להשלים את המכירה, יסיר את הגדרת הקבוצה כחברה ריאלית משמעותית, וכך יוכל להמשיך ולהחזיק במניות לאומי קארד.
