1. השופט איתן אורנשטיין בחר במוריס מושיאשווילי. השופט לא פחד מהשם, מהסטיגמה שניסו להדביק, מהמוצא הגיאורגי, שכונה בזלזול "גרוזיני", מהכיפה השחורה, הילדות בשיכונים בלוד, וגם לא ממסע האימים על עסקים בארץ אחרת ותכנוני מס בינלאומיים (אפשר לחשוב שמוטי בן-משה המציא את זה). הוא לא פחד ממסע השיסוי של החונטה העסקית השלטת ושלוחותיה, שעשו הכול, כולל גזענות עלובה והפחדת המונים, כדי לחסל את האיש שלא משתכשך איתה בקוקטיילים, פתיחות, סגירות, ארוחות, ימי-הולדת מתוקשרים לאישה ובחתונות עתירות-צ'קים לילדים.
מוריס-מרדכי-מוטי מושיאשווילי-בן-משה, הוא איש שהאליטה הנוכחית מתקשה לשאת. לא מכירה את החולשות שלו. אין לה עבר משותף איתו. לא יכולה להיות בטוחה שתוכל לסגור איתו סחר בסוסים חיים או מתים. אז היא נענתה בהתלהבות לניסיונות החיסול מבית דנקנר ושות', שכינו אותו "איש עסקים כביכול" ו"איש מסתורין", שאין לדעת מי עומד מאחוריו.
אכן, לא מכירים את בן-משה, אבל את נוחי דנקנר מכירים רבים. יודעים על עסקאות בעלי-עניין, על מעריכי השווי הנעימים והמתמסרים, על הימורים עסקיים בכספי אחרים, ובעיקר יודעים בוודאות שהוא לא יכול לשלם את החובות שלקח. אגב, גם את הרוב המכריע של השותפים שייעד להמשיך איתם את השליטה בקונצרן - לא מכירים. וחוצמזה מה יצא לנו עד היום מבעלי-שליטה "מוכרים"? וכמה אנשי עסקים מוכרים הודיעו בבית המשפט שהם מוכנים לחשוף כל דבר שיידרש מהם?
2. נגמר? ממש לא. השופט שפט, אבל נוחי דנקנר וחבורת נהנתני השכר המופלג על-חשבון הפסדים וחובות, ימשיכו לעשות הכול כדי למשוך את מסע התענוגות של ספינת אי.די.בי הרעועה והמנוקבת עד שכל הכסף יתחלק בין החברים ולא ייוותר שקל החזר לציבור, באג"ח, בבנקים ובגופים המוסדיים. יכולותיהם היצירתיות של עו"ד רם כספי והאקס-טייקון דנקנר, שעשו ועוד יעשו הכול, כולל בית המשפט העליון כדי להמשיך את שליטתם הנוכחית, עוד יפתיעו.
3. האם דנקנר קלט סוף-סוף את כישלונו האישי? ספק. אתמול הוא הפיץ את ההודעה הבאה: "חשוב לי שהציבור יידע שהנפגע העיקרי ממה שקרה הוא אני עצמי". אם זה לא היה עלוב זה היה ציני. כל ההחלטות היו שלו, כל החובות נלקחו על ידו, כל הצ'ופרים, המוסריים והפחות-מוסריים, חולקו על שולחנו, כל הרווחים שלו וכל הכישלונות שלו. הוא בנה את הפירמידה הגדולה ובמו יהירותו הפך אותה על ראשה. מיליארדים רבים מכספי הציבור נשענים עליו, על איש אחד, משענת קנה-רצוץ. אז בטח שהוא הנפגע העיקרי. איך לא? מה הוא מחפש, רחמים?
4. דנקנר לא נפל עסקית, הוא נפל אישית. הוא הפסיק להיות האיש החושב, המתכנן, הספקן והביקורתי. הוא הפסיק לשמוע את עצמו והתחיל להאמין לנוזל הצהבהב שעלה לו למעלה. הנה מה שאמר כשהיה מלך הארץ, לפני ארבע שנים, בדצמבר 2009 ("גלובס"): "אני מקפיד על כך שלאי.די.בי יהיו כמויות מזומנים גדולות בקופתה, ושגם ניצול ההזדמנויות העסקיות ייעשה על-ידינו במתינות, בזהירות, בשמרנות ובהדרגה. למרות ההזדמנויות העסקיות הרבות, אנחנו משאירים בידינו רזרבות כספיות גדולות. אני רואה בהן פרמיית ביטוח. האסטרטגיה היא של הכנה למצבים משתנים, שקשה לצפות אותם".
אח, אילו רק הקשיב לעצמו.