הרב מוטי אלון בוודאי אינו כהן הדת או האדם הגרוע ביותר. אין בו קיצוניות יתר, הוא מתון בדעותיו והליכותיו, אינטליגנטי, מורה אהוב לתלמידיו. אבל אלון אוהב מגע פיזי עם גברים, בעיקר נערים, שהם זמינים לו בשפע כמי שעמד בראש ישיבת הכותל.
לא מכבר הורשע הרב אלון בביצוע שתי עבירות של מעשים מגונים בכוח באחד מתלמידיו. המדינה דרשה שנת מאסר בפועל. היום (ד') החליט בית משפט השלום שאלון לא ייכנס לכלא. למה? כי, כתבה השופטת, "אין ספק שההליכים והרשעתו של הנאשם מהווים פגיעה חמורה... גם לבני משפחתו". השופטת גם ציינה כי "לנאשם זכויות רבות על פועלו בנושאים שונים".
הפרת השוויון
יש פה עניין עקרוני שלא מספיק נותנים עליו את הדעת. יש חוק. יש שופטים, במקרה זה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ', שאומרת: 'אני אחליט איזה עונש מגיע, לא החוק, ולפעמים בניגוד לחוק או לרוחו'. החירות הזו ששופטים נוטלים לעצמם יוצרת מצב של חוסר שוויון בעונשים המוטלים על נאשמים בגין אותה עבירה.
רק נער אחד?
הרב אלון עזר לאנשים רבים, כותבת השופטת. מה פה הרבותא? זה הרי תפקידו העיקרי של רב, לעזור לאנשים. על כך הוא צריך לקבל פרס (בנוסף לשכר שהוא מקבל כמורה ורב)? למה זה מהווה שיקול לטובתו כשמדובר במעשים שגרמו נזקים קשים, לפחות לנער אחד? ובכלל, האם היה רק נער אחד? האם זה אפשרי כאשר מדובר בעבירה הנחשבת למחלה?
"הוא נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", כתבה עוד השופטת. איזה נאשם או מורשע לא נופל כך? הרי על כך נאמר בפסקי דין רבים כי המורשע היה צריך לחשוב על כך לפני מעשה.
נגרמה "פגיעה חמורה", קובעת השופטת. למי נגרמה? לרב עצמו, למוטי אלון. ומה עם הנער שבנפשו ובגופו פגע רב הכותל?
הרופאים שלא פגעו באיש
בימים אלה מדווחים על רופאים מנתחים מאיכילוב שנטלו לעצמם כספים ממטופלים שבאו מחו"ל, מעשה המנוגד לחוק. מדובר ב-3 רופאים שהם מהטובים במנתחים בתחומים שונים. מיד לאחר הפרסום ב"עובדה", הוצפו אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות בדברי הלל ושבח לרופאים מאנשים שטופלו על-ידם.
עבירה של כלום
מה ייעשה לרופאים? על-פי אמות-המידה של פרשת מוטי אלון, יש להניח להם. הם, בניגוד לאלון, לא פגעו באף אדם. להיפך, הם באמת עזרו לאנשים, הצילו חיים רבים. הם לקחו כסף אסור, שעל-פי החוק זו עבירה. אבל על-פי גזר דין אלון זה כלום שבכלום.
אם הפרקליטות בכל זאת תשקול להעמיד את הרופאים לדין - היא חייבת קודם כל לערער על הגזר דין של אלון.