קובי בן-גור, שהורשע במתן שוחד בפרשת רשות המסים ונידון ל-8 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, שילם למדינה עיצום כספי בסך 5,000 שקל, לאחר שנתפס ביולי 2006 כשהוא יוצא מהמדינה שברשותו 22,000 דולר במזומן (שווה ערך לכ-97,548 שקל) מבלי שהצהיר על כך, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.
ההפרה, מושא העיצום הכספי, התגלתה במהלך החקירה הסמויה ב"פרשת רשות המסים", ונחקרה כחשד לעבירת הלבנת הון שביצע לכאורה כחלק מתיק החקירה העיקרי.
נזכיר כי לפני כ-3 שנים הורשע בן-גור, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של מתן שוחד לשני עובדים בכירים ברשות המסים - ראש הרשות לשעבר, ג'קי מצא, ואורנה בכר; ובשתי עבירות של שידול להפרת אמונים. בן-גור הודה כי פעל עם אחיה של שולה זקן, יורם קארשי, כדי לבסס את השפעתם ברשות המסים. זאת, על-ידי סיוע בקידום עובדים ברשות, מתוך ציפייה שאלה יעניקו להם השפעה ברשות ויקדמו אינטרסים אישיים שלהם.
את הסך של 22,000 דולר קיבל בן-גור בצ'יינג' פלייס בנתב"ג. רכישת המט"ח בוצעה בשתי המחאות, אחת בסך 49,000 שקל המשוכה על חשבונו האישי; והשנייה בסך זהה המשוכה על שם חברה בבעלותו.
הכספים ניתנו לו בשתי מעטפות, כאשר בכל מעטפה סכום של 11,000 דולר. מחצית מהעסקה לרכישת הדולרים נרשמה על שמו של יצחק שפירא, בן-דודו של בן-גור, שהתלווה אליו לנסיעה.
בחקירתו במשטרה של שפירא עלה כי שפירא כלל לא היה מודע כי בוצעה על שמו עסקה בה הומרו 11,000 דולר בחברת צ'יינג' פלייס, הוא לא מסר את פרטיו האישיים (שם ומספר דרכון) לצ'יינג' ולא נשא עמו כספים אלה באותה הנסיעה.
באמצעות בא-כוחו, עו"ד משה ישראל, טען בן-גור בחקירתו כי ייתכן שלא הפר את חובת הדיווח, שכן ייתכן שמסר חלק מהכספים למישהו שהיה אתו בטיסה או השתמש בחלק מהכספים לרכישות בדיוטי פרי בנתב"ג.
ועדת העיצומים הכספיים לא קיבלה את טענתו של בן-גור, קבעה כי מדובר בטענה "כללית", ללא גרסה מפורטת או ראיות, ולו לכאוריות, לביסוס טענתו. כמו כן, לגופו של עניין, הוועדה לא מצאה היגיון בטענה זו, לאור העובדה שבן-גור אסף את הכספים זמן קצר לפני עלייתו למטוס.
באשר למקור ויעד הכספים, הוועדה קיבלה את גרסתו של בן-גור כי מקורם מחשבון הבנק האישי שלו ומחשבון הבנק של חברה שבבעלותו, וכי הם נועדו לביצוע עסקה בקפריסין. בקביעת גובה העיצום הכספי הנמוך, התחשבה הוועדה בין היתר בזמן הרב שחלף מאז ביצוע ההפרה ב-2006, וסכום ההפרה הנמוך.
פרטים אלה, ופרטים נוספים על עיצומים כספיים נוספים, פורסמו היום (א') במסגרת קבצי החלטות הוועדה להטלת עיצום כספי ברשות המסים, על מפרי דיווח שלא דיווחו בשנת 2012 למכס על הכנסת כספים והוצאתם, בהעברה פיזית במעברי הגבול או באמצעות הדואר.
הפרסום הנוכחי מכיל 48 החלטות, שסך העיצום הכספי בהן עומד על 1,202,000 שקל.
סכום העיצום הגבוה ביותר שהוטל עומד על 400,000 שקל, שהושתו על יועץ בתחום הבנייה אשר נכנס לארץ כאשר ברשותו סכומי כסף העולים על חובת הדיווח לרשויות, במטבעות שונים.
היועץ, חילר מרק, נכנס לישראל בינואר 2012 כשברשותו 5,875 ליש"ט, 20,500 פרנק שוויצרי, 5,100 כתר נורבגי, 10,000 קרונה שוודי, 990 דולר קנדי, 2,394,000 ין יפני, 1,347,930 רובל רוסי, 54,581 דולר ו-24,575 אירו במזומן, עליהם לא דיווח.
מקרה נוסף המפורט בדוח מתייחס לאדם שנכנס לישראל באפריל 2012 כאשר ברשותו וברשות אשתו ובנו, שהגיעו מאוקראינה ועברו במסלול הירוק, סכום של 50,000 דולר, שפוצל בין השלושה במטרה להימנע מחובת הדיווח. הוועדה החליטה להטיל במקרה זה עיצום כספי בסך 30,000 שקל.
בקובץ מספר התייחסויות לאנשים אשר נכנסו לארץ מירדן כשברשותם סכומי כסף העולים על הסכומים החייבים בדיווח, אך לא דווחו. בנוסף מוזכר עניינו של שמעון כלפון, אשר הגיע לארץ בטיסה מבלגיה באוגוסט 2012, ועבר במסלול הירוק כשברשותו 47,500 אירו (שווה ערך לכ-230,000 שקל), עליהם לא דיווח.
הוועדה קבעה כי כלפון, איש עסקים ישראלי, לא שיתף פעולה עם בודקי המכס, טען כי בידיו רק 15,000-20,000 אירו ולא הזכיר את יהלומים שהיו ברשותו. לשאלת הוועדה מדוע לא דיווח על הרכוש שבידיו, טען כי היה ב"Black out" מרוב פחד ולחץ וכן מעייפות לאור השעה המאוחרת (1:30 בלילה). לאור הנסיבות הטילה הוועדה עיצום כספי בסך 20,000 שקל בלבד.
אחד מדפוסי הפעולה המוכרים ביותר בתחום הלבנת הון הוא העברת כספים דרך מעבר גבול. לפיכך, בישראל, בדומה למדינות נוספות, קיימת חובת דיווח על הכנסת כספים והוצאתם. על אכיפת חובת דיווח זו אמונים מנהל המכס וחטיבת החקירות של רשות המסים. חובת הדיווח חלה על כל אדם הנכנס לישראל או יוצא ממנה, כשעמו סכומי כסף (מזומנים, בין במטבע ישראלי ובין במטבע זר, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים) העולים על 100,000 שקל, וכן על המכניס או המוציא כספים העולים על 100,000 שקל בדואר או בדרך אחרת.
נגד מפרי חובת הדיווח ניתן לנקוט באכיפה פלילית או מינהלית. ההליך המינהלי מיועד להשית סנקציה מינהלית, מהירה ואפקטיבית ללא הרשעה בפלילים, במקרים בהם הוכחה הפרה ברמה העובדתית והוחלט להסתפק בהליך מינהלי. המכס הוא המוסמך להחליט אילו מקרים מתאימים לאכיפה מינהלית ולהביאם בפני הוועדה להטלת עיצום כספי.
כיום מפעילה רשות המסים 4 ועדות להטלת עיצום כספי. הרכב הוועדה: יו"ר - גובה מכס או ממונה יחידת הסמים והלבנת הון; חבר - ממונה מחלקת חקירות או ראש המוקד לאיסור הלבנת הון; וחבר נוסף - נציג משרד המשפטים, שהינו נציג הלשכה המשפטית של הרשות לאיסור הלבנת הון.
הוועדה להטלת עיצום כספי בוחנת האם הופרה חובת דיווח ולאחר מכן מחליטה אם המקרה הנדון מצדיק את הפעלת מנגנון הטלת העיצום הכספי. בבואה לדון במקרה המובא בפניה, תיתן הוועדה את דעתה, בין השאר, לשיקולים הבאים: האם מדובר בהפרת דיווח ראשונה או חוזרת, היקפה הכספי של ההפרה, מודעות המפר לחובת הדיווח, מידת שיתוף-הפעולה של המפר עם הרשויות לבירור מקור הכספים, הסברי מפר הדיווח למקור ויעד הכספים והאם ההפרה בוצעה בתום-לב.