היא הגיעה למקומות נידחים באפריקה, ופגשה שם שבטים שכמעט אף אדם מערבי לא מכיר. עם בני שבטים נידחים של אסקימואים בגרינלנד היא דגה דגים במינוס 35 מעלות. אבל עבור שירלי בוגנים, 40, הראיון במגזין זה כאשת עסקים הוא הסימן שהיא בדרך הנכונה. "להגיע ל'ליידי גלובס', ולא דרך קמפיין אופנה, נותן לי תחושה שהצלחתי".
במשך כמעט 20 שנה היא בנתה קריירה של דוגמנית בינלאומית, והובילה קמפיינים של איב סן לורן, מקס פקטור, אסקדה, גאפ, בננה ריפבליק, איסימיאקי ויוז'י ימאמוטו. עכשיו היא משיקה פלטפורמה שיווקית ברשת, 'הבית של שירלי', שנועדה למצב אותה מחדש.
"תמיד רציתי להגיע לעולם העסקים. לקח לי המון שנים לדעת מה בדיוק אני רוצה. בישלתי את הפלטפורמה הזאת שנתיים. הרגשתי שזה הטיימינג הנכון, והתחברתי עם 3 שותפים מעולם הפרסום והשיווק".
- עד כמה את מחויבת לזה?
"אני מעורבת בכל דבר שקורה בחברה, מההתחלה ועד הסוף. יש לי אחוזים גדולים יותר מלשותפיי, כי זה סיכון מאוד גבוה שאני לוקחת, השם שלי עומד כאן למבחן. בפלטפורמה הזאת אני קוראת לציבור לבוא ולסמוך עליי שאם אני ממליצה על מוצר, אז הוא טוב. אני לא הפרזנטורית, אלא הממליצה, יש לי פה סיי. אני לא אסכן את השם שבניתי לעצמי, חשובה לי האמינות".
- את נכנסת לשוק רווי. מה הייחוד שלך?
"היום השוק צמא למענה שיווקי בסכומים שפויים, ואני התשובה שלהם למצוקה הזאת".
- בעצם את פותחת חזית מול ג. יפית.
"לא היא ולא אני המצאנו את הגלגל, עשו את זה לפניה. כבודה במקומה מונח, לשתינו יש מקום במדיה. אני פונה לקבוצת מיקוד שונה משלה, ללקוחות הלייף סטייל, לקהל צעיר יותר. בניגוד אליה, אני בדיגיטל, זה העתיד".
לעשות 'פאוז' על החיים
בוגנים נולדה בכפר-סבא, ובגיל 11 עברה עם משפחתה לאלפי-מנשה. בהיותה בתיכון הכירה את אריק בן-זינו, מי שהפך לבעלה ולסוכן האישי שלה, ובגיל 18 כבר החלה בקריירת דוגמנות בפריז.
"אני סוס עבודה. הייתי ילדה שהגיעה עם מזוודה לפריז. רק נחתתי וכבר נכנסתי לסוכנות יולי, וביקשתי לצאת לאודישנים. אמרו לי: 'לכי לנוח אחרי הטיסה, לכי לראות את החדר שלך', ואני התעקשתי שנצא עכשיו לאודישנים, כי לא באתי לנוח ולראות את פריז. זאת אני, חייבת לעבוד קשה. ככה זה כשמשהו בוער בי".
- מאיפה מגיע הדרייב שלך?
"בתור הבת הבכורה הרגשתי תמיד שאני מחזיקה את המשפחה על הגב. האחריות הכבדה שהרגשתי כלפי כולם באה לידי ביטוי במיוחד בזמן גירושי הוריי, כשהייתי בת 30. כבר בתור ילדה הבנתי שהעניינים לא פשוטים ביניהם, ידעתי שלשם זה הולך. אבל לא היה לי קל יותר בגלל שזה קרה כשהייתי כבר מבוגרת יותר.
"הוריי התגרשו סמוך לזמן שבו התגרשתי מאריק. הרגשתי קושי גדול עם זה, שלחו אותי מהאחד לשני למסור הודעות, עד שהחלטתי שנשבר לי. לקחתי המון ללב, לא נתתי לדברים לצאת ממני, ספגתי וספגתי עד שכבר לא יכולתי יותר.
"נסעתי לניו-יורק כדי לעשות 'פאוז' על החיים. גרתי בווסט וילג' ובגראמרסי במשך 9 שנים. עבדתי בלי סוף, ולמדתי משחק אצל לי שטרסברג. עשיתי מדיטציה והשתתפתי בסדנת NLP, שבה עובדים על המודע והתת מודע. אחר כך חבר אמריקאי שכנע אותי להשתתף בקורס Personal Dynamic, חמישה ימים מבוקר עד לילה שבהם מפרקים אותך לגורמים. התפרקתי כמו פאזל שהייתי צריכה להרכיב, הרגשתי איך אני נולדת מחדש.
"ראיתי שם אנשים פותחים תיבות פנדורה, מתרסקים לרסיסים. זה תהליך מתיש ומפחיד. חוויתי את זה קשה. בסשן הראשון שמרתי על עצמי, הייתי סגורה וביישנית עם פאסון, לא הצלחתי להיפתח. בחמשת הימים הבאים משהו בקע בי, הרגשתי משהו. עמדנו במעגל, והמדריכים עברו וצעקו עלינו מה הדברים הרעים שמעכבים כל אחד מהמשתתפים, ליד כולם. עליי צעקו שאני סגורה, שבניתי מסביבי חומות. הייתה מוזיקה דרמטית ברקע, הנוכחות של כולם והצעקות שברו אותי, הגעתי לרמת מתח כל-כך גבוהה, שפשוט התעלפתי. ואז מחאו לי כפיים, כי זה אומר שהצלחתי להסתכל על עצמי, התחלתי להסתכל על העולם בצבעים. יצאתי חזקה. הצלחתי להיפתח".
בכיתי, נפגעתי
הקריירה של בוגנים בניו-יורק אפשרה לה רמת חיים גבוהה. לשבוע האופנה, למשל, הגיעה תמיד מלווה בנהג, שהסיע אותה מאודישן לאודישן. "לכל מעצב יש את המראה המדויק שהוא מחפש. ארמאני, למשל, לא אוהב חזה גדול כי זה לא נראה טוב בבגדים. בעצם רוב המעצבים הגדולים לא מעוניינים לחשוף חזה, כי זה וולגרי ולא אלגנטי.
"ז'אן פול גוטיה בחן אותי יחד עם עוד 200 דוגמניות, שמתוכן הוא היה צריך לבחור רק 20. הוא היה כל-כך נחמד, ניגש אליי והציע לי לאכול מהבופה. דווקא המעצבים הגדולים מתייחסים הכי יפה לדוגמניות, כי הם לא צריכים להוכיח כלום".
- הם לא צריכים להוכיח, אבל הדוגמנית כן.
"זה עולם קשה ואכזרי, אבל עדיף להגיע לאודישנים עם פרופורציות ומוכנות ברורה למה שהולך להיות. כשהייתי צעירה לקחתי הכול מאוד קשה, בכיתי, נפגעתי, ה'לא' היה מאוד דרמטי עבורי. חיי דוגמנית הם עבודה קשה, הציבור מקבל את הזוהר, אני מקבלת את היבלות ברגליים, את האכזבות מהקמפיינים שלא קיבלתי, את הסכינים בגב, את הלחץ שאם את נחה שנייה, יש לך תחליף.
"יחד עם זה, אני לא יכולה להתלונן על ההזדמנויות הנפלאות שנפתחו בפניי, על הטיסות ברחבי העולם, ההליקופטרים שהטיסו אותי לאירועים. חוויתי חוויות מטורפות, נפתחו בפניי דלתות סופר גדולות ומרתקות. בפעם הראשונה שהטיסו אותי במסוק זה היה לסן טרופה, נחתנו בבית עם מנחת מסוקים פרטי - זאת הייתה חופשה חלומית, הרגשתי מלכה.
"אז מצד אחד אלה חיים שהם חלום, אבל מצד שני גם הקושי בהם גדול מאוד - עבודה מ-4 לפנות בוקר בטמפרטורות אקסטרים, רגליים כואבות, עייפות גדולה".
- שילמת מחיר?
"חשיפה זה דבר מסוכן. ראיתי דוגמניות שמשתמשות בקוקאין, זה עולם עם סמים ואנורקסיה. אני מעולם לא עישנתי אפילו ג'וינט, זה לא מעניין אותי. אני זהירה מאוד. יש בי את הגורם המזהיר, הממדר, שאומר לי כל הזמן לא להרגיש אבודה שם למעלה, היה לי חשוב למצב את עצמי במציאות כל הזמן, לא להתמכר לפלש של המצלמה, זה הרי רק פלש - זה רגעי".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי