הנה לכם, בזעיר אנפין, ההתנהלות הנוחי דנקנרית שהובילה את האיש הזה עד הלום. לפעמים מהלך קטן ולא חכם במיוחד מעיד באורח מושלם על דרך פתלתלה ביותר, שארכה יותר משנה, של התכתשויות משפטיות ותקשורתיות.
שימו לב, לפניכם מט עצמי בארבעה מהלכים:
1. סוף המשפט, השופט איתן אורנשטיין קבע כי השליטה באי.די.בי מועברת הלכה למעשה לקבוצת אלשטיין-בן-משה. נוחי דנקנר הובס. מבחינה משפטית, הוא ימשיך בימים הקרובים לצרוך את שירותיו של משרד עורכי הדין ורדי-לשם-רון - עד בוא ההברקה "הגאונית": דנקנר מחליט לשכור דווקא את שירותיהם של משרד עורכי הדין קסוטו-נוף, ששותפיו היו שותפים עם השופט אורנשטיין למשרד י.שגב ושות', לפני יותר מ-12 שנים.
2. קסוטו-נוף מגישים בשם דנקנר בקשה לפסילת ההחלטה להעביר את השליטה לקבוצת אלשטיין-בן-משה.
3. השופט אורנשטיין פוסק בעניין הבקשה, לא לפני פתיח ארוך שעניינו ההחלטה "התמוהה ביותר" לדבריו של דנקנר לבחור דווקא בקסוטו-נוף. השופט אף קובע: "ידוע היטב לעורכי הדין שמוליק קסוטו וגיא נוף, שמאחר שהיו עורכי דין ושותפים יחד איתי במשרד עורכי הדין י.שגב ושות', טרם שהתמניתי לשופט לפני יותר מ-12 שנים, אני נוהג שלא לשמוע תיקים המטופלים על-ידם". דנקנר, מה לעשות - בין אם התכוון לכך, בין אם לאו - נראה עכשיו כמי שמנסה לגרום לשופט להימנע מהמשך הדיון בתיק.
4. "גלובס" מפרסם ידיעה ראשית בנושא, ועו"ד קסוטו מגיב: "ממש לא נשכרנו כדי שהשופט יפסול את עצמו. אין לנו שום בעיה שהשופט אורנשטיין ינהל את התיק, כפי שעשה עד עכשיו. התעסקות בפן הזה של ההחלטה היא שגויה ומיותרת, והיא ברמת פולקלור. מה שחשוב הוא שבית המשפט פתח את הדלת לבחון את הטענות החמורות שעלו בדוחות של בר-לב וחברת בלאק קיוב נגד קבוצת אקסטרא".
שגויה, מיותרת, ברמת הפולקלור. עו"ד קסוטו הולם בתקשורת - אך הולם למעשה בשופט אורנשטיין, שאמר את הדברים ואף כתב אותם בפתיח של החלטתו. שורה תחתונה: דנקנר נראה רע, השופט עצבני ודחוק לפינה מיותרת, ועורך הדין "יורה" בשליח. מי צריך את זה? בטח לא האזרח נוחי.
הערה מאוחרת: עכשיו פתאום נזכרים כולם בעו"ד יורי נחושתן, שייצג את אחד הצדדים בתיק אי.די.בי והיה שותף של אורנשטיין. כמו גם בעו"ד יוסי שגב, שעבד גם הוא עם אורנשטיין בעבר והשתתף בכמה אסיפות של מחזיקי איגרות חוב. הנה, הנה, אומרים לנו - זו לא פעם ראשונה. באמת? אה, אוקיי. יופי. עכשיו הכל בסדר.