רבים מהשכירים במגזר העסקי אינם מחוברים למציאות התעסוקתית כהווייתה. הם עובדים שנים רבות במגזר הפרטי אבל ממשיכים לאחוז במערכת ציפיות של מגזר ציבורי, עיוורים לעתיד לבוא.
שלא כצפוי, העיוורון הזה מאפיין דווקא את האקדמאיים (עובדים ומנהלים כאחד) מהם מצופה לראות ולהבין טוב יותר את תמונה. הכשל בא לביטוי בהקשרים שונים של הקריירה, כשהבולט שבהם נוגע לציפייה להמשיך לעבוד כשכירים עד הפנסיה, ציפייה אלמנטרית שעם השנים הופכת פחות ופחות סבירה. המשאלה הזו מגיעה לעיתים קרובות בצמוד לאחותה הדמיונית- הציפייה להמשיך ולהתקדם עד הפנסיה, או לכל הפחות לא לסגת. לא לסגת בתפקיד ובוודאי שלא לסגת בשכר.
לצערי רק במגזר הציבורי הפטנט הזה עובד, שהרי שם אין כל קשר בין קידום להישגים, שלא לדבר על מתאם בין תגמול לאיכות ביצוע. מספיק לבוא לעבודה ולצבור ותק, והשאר כבר מסתדר מעצמו. במגזר העסקי השיטה הזו לא עובדת כבר מזמן. בעלי מקצוע /או אקדמאיים אקדמאיים ובוודאי המנהלים שבחבורה, רובם ככולם יגיעו מתישהו לשיא הקריירה, נקודה ממנה יש שתי אפשרויות:
האחת - תחילת הנסיגה לאחור
השנייה - סידרה של תפקידים באותו דרג, ובעקבותיה תחילת הנסיגה לאחור.
הבעיה היא שבמגזר העסקי כמעט תמיד הנסיגה כרוכה בירידה בשכר, ירידה שמרבית האנשים לא נערכים אליה, שבויים בטעות בתפיסה שמחיר השוק הוא שלהם, נגזרת של הכישורים והיכולות. הם אינם מבינים שהמחיר (השכר) אינו של האדם אלא של התפקיד, כלומר לכל תפקיד צמוד טווח שכר נתון והסיכוי לפרוץ אותו הוא נמוך מאד. במילים אחרות, השכר הוא תוצאת לוואי של התפקיד, וכשנסוגים גם השכר נסוג לא חשוב כמה האדם מוכשר.
אל תתנדבו לסגת בטרם עת
ברוב המכריע של המקרים אין מנוס מהנסיגה, היא תגיע לכולם כולל אל המוכשרים ביותר. לעיתים הקריירה תמשיך לנסוק עד אחרי גיל 50, לעיתים היא תתחיל להתנהל לרוחב (או חלילה לאחור) כבר בשנות השלושים. זה תלוי באדם, במקצוע, בתחום העיסוק וכמובן בתמורות בשוק. חשוב להבין שזה לא באג, ככה מתנהלות קריירות ורצוי מאד להיערך מבעוד מועד:
1. קודם כל צריך לקחת בחשבון שנסיגה באה לביטוי לא רק בירידה בהיררכיה הארגונית או המקצועית, אלא גם במעבר למגזר נחות במדרג המגזרים במשק (למשל מהייטק אל הלא-הייטק, ממגזר עסקי למגזר השלישי), לתעשייה נחותה יותר (למשל מאינטרנט למערכות מידע, ממזון לקמעונאות), מעבר לארגון קטן יותר או פחות ממותג וכו'. יחד עם זאת חשוב לדעת כי ישנם מקרים בהם נסיגה בשכר לא משקפת נסיגת קריירה, עד כי לעיתים קידום משמעותי יכול להיות כרוך בירידה בשכר (לרוב זמנית).
2. כדאי לזכור שניהול נכון של הקריירה מחייב למידה של המסלולים הנפוצים במקצוע / תחום עיסוק הרלוונטי, על מנת שניתן יהיה להיערך בהתאם. יש להכיר את עקומת הקריירה בתחום הספציפי, כמה שנים היא נמשכת, מהי נקודת השיא הנפוצה, מה משך הפלאטו ובאיזה גיל לערך נפלטים מהשוק (כשכירים). רצוי ללמוד מהן התחנות הנפוצות, ובמיוחד מהן מסגרות השכר בכל תפקיד ותפקיד והפערים בניהן. הידע הזה הכרחי לקבלת החלטות כלכליות מושכלות, אחרת אנשים עלולים למצוא עצמם בטווח הארוך ניצבים בפני שוקת שבורה.
3. במקרה הצורך יש לבחון אלטרנטיבות קריירה נוספות שעשויות לספק אופק תעסוקתי טוב יותר, כאשר בכל מקרה מוכרחים לשקוד על בנייה וטיפוח של מערך נטוורקינג איכותי. המערך הזה חשוב להישרדות תעסוקתית לפחות כמו ביטוח אבדן כושר עבודה, על אחת כמה וכמה בשלב בו הופכים (או נאלצים להפוך) עצמאים.
4. העיקר לא לשכוח שנסיגה בקריירה איננה כישלון, היא שלב צפוי ובלתי נמנע שצריך לדעת לנהל בחוכמה. והכי חשוב, חובה לבחון בשבע עיניים כל מהלך קריירה, ולו כדי לוודא שלא "התנדבנו" לסגת בטרם עת. אין לכם מושג כמה אנשים הולכים שולל אחרי תפקידים "נוצצים" שהתחפשו לקידום קריירה, כשבפועל מסתבר שהם קפצו קפיצה גדולה לאחור.
הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com