שבוע האופנה "גינדי תל-אביב" ייצא לדרך ב-9 במארס. כ-7 מיליון שקל הושקעו השנה באירוע המדובר, שיכלול שרשרת של 18 תצוגות של מעצבי אופנה מקומיים, צעירים לצד ותיקים, שיתקיימו אחת אחרי השנייה במשך 3 ימים גדושים, כדי להקנות לאופנה הישראלית הכרה בינלאומית, גאווה ואולי אפילו כסף. על המסלול צפויים חלק מהמעצבים להציג את קולקציות סתיו חורף 2014/15, לצד כאלה שיציגו את קולקציות קיץ 2014.
בדומה לשבוע האופנה הקודם של "גינדי תל-אביב", שנערך לפני כשנה וחודשיים, האירוע יתקיים במתחם הבנייה של גינדי - Tlv Fashion Mall בתל-אביב, במתחם השוק הסיטונאי הישן בעיר, המתעתד להפוך ב-2015 למתחם אופנה ענק.
שמו של מנור גינדי, מבעלי גינדי השקעות, פורסם בתחילת החודש בהקשר קצת פחות זוהר, כאחד הקבלנים שנעצרו בחשד כי נתנו טובות הנאה לעו"ד רועי בר, שעה ששימש כיועמ"ש של העיריות רחובות וראשון-לציון כדי שיקדם את עניינם.
מוטי רייף, מפיק שבוע האופנה "גינדי תל-אביב", מגיב על כך בראיון בלעדי ל"גלובס": "מהרגע שהדבר הזה קרה, קיבלתי אות שהעבודה ממשיכה כרגיל. אני מקווה שהסיפור הזה יחלוף וייעלם, כי אני יכול לומר לך שהחזון של האיש הזה יקר לי, ולמעט מאוד אנשים יש חזון כמו שיש למנור".
- נדמה שבנוף המקומי פחות מפרגנים על החיבור הזה.
"בעולם זה בסדר שמרצדס מקדמים את הרכבים שלהם כנותני חסות ראשיים בשבועות האופנה המובילים, ומייבליין מקדמים אחרים, אבל אצלנו יש חוסר פרגון, במקום פשוט לראות שחברה כמו גינדי נותנת במה לעשרות מעצבים שבשום מצב אחר לא היו מקבלים אותה".
רייף, שמרגיש מחויבות אישית לקדם ולפתח את שוק האופנה הישראלי, מתייחס אל התעשייה המקומית כאל מכרה זהב. אם לשפוט על-פי שבוע האופנה הקודם של "גינדי תל-אביב", אפשר להמר שגם הפעם הכותרת השאפתנית תהיה ראויה למידותיו, לתכניו ולרשמיו, שכן התוצרת המקומית שלנו ראויה לחגיגה.
שטח סטרילי
אם לשפוט על-פי לוח התצוגות העמוס שמתוכנן, תמהיל המעצבים בשבוע האופנה המתוכנן בהחלט יכול להוות מקור לגאווה מול הקולגות מחו"ל, כשהוא כולל בתוכו כמה מהשמות החדשים והמסקרנים ביותר בסצנת האופנה המקומית, ביניהם עינב זיני ונופר מחלוף - האחראיות על המותג סמפל, מעצבת שמלות הערב לי גרבנאו, הקוטוריסט הצעיר שי שלום, רונן פארצ'ה ותמרה סאלם שתפתח את שבוע האופנה (רייף: "הבטחה מאוד גדולה מבחינתי"), לצד כמה מהשועלים הוותיקים והחשובים שיש לסצנה המקומית להציע, ביניהם ששון קדם, גדעון אוברזון, דורין פרנקפורט, אלמביקה, קום איל פו, שיציגו שם לראשונה ועוד.
"אופנה זה סגנון. לכל מעצב סגנון משלו שמביא קהל משלו", אומר רייף. "שבוע האופנה הוא קרקס של כל מיני סוגים של בני אדם, וזה כל היופי. אין בו שום קשר לרשתות אופנה מקומיות-מסחריות, כי אני רוצה לשמור על זה סטרילי".
מלבד סימון המעצבים המובילים בזירה המקומית ומיקום האופנה התל-אביבית על המפה הגלובלית, שבוע האופנה עומד לספק גם כמה תצוגות פחות קונבנציונליות, כמו תצוגת ההומאז' למעצבת התיקים דניאלה להבי, שנפטרה לפני כ-3 חודשים. מדובר בתצוגה חסרת תקדים, שבה לראשונה יציג על מסלול מותג האקססוריז תיקים ונעליים שלא יילבשו על בגדים של מעצב אחר, אלא על פריטים שעוצבו במיוחד עבור התצוגה ושאינם מתוכננים להימכר.
"רוב הקניינים והמפיצים שמגיעים שואלים גם על אקססוריז, ויש לזה דרישה מאוד חזקה", מפרט רייף. "לא רציתי לקחת את זה למקום עצוב אלא למקום של פריחה. חשוב להעביר את המסר שהמותג של דניאלה להבי הוא כאן כדי להישאר".
בתצוגה של משכית, המותג המיתולוגי שעשה השנה קאמבק 3 עשורים לאחר שנסגר, תיערך חגיגת יומולדת 97 לרות דיין, המייסדת, כך שחצייה של התצוגה יכלול פריטים מהקולקציה החדשה, וחצייה השני יכלול פריטים מיתולוגיים מארכיון המותג, שעוצבו על-ידי פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של משכית בימיה הזוהרים.
ערב הגאלה של האירוע הוא כמובן אישיו בפני עצמו, ובימים הקרובים צפויה לצאת הודעה רשמית על זהותו של המותג הבינלאומי שיפתח את הערב החגיגי של שבוע האופנה הציוני.
"ברגע שאתה רוצה להיות חלק מהבמה הבינלאומית ולמשוך תקשורת זרה שתסקר את שבוע האופנה הישראלי - אתה צריך להביא אורח חשוב מחו"ל", מסביר רייף, כתגובה לביקורת שנשמעה לפני שנתיים על רוברטו קוואלי שהגיע לפתוח את שבוע האופנה הישראלי.
- במה שונה שבוע האופנה של השנה ביחס לקודמו?
"שבוע האופנה השנה עולה מדרגה. ביחד עם מכון היצוא, התאחדות התעשיינים ואגודת הטקסטיל, אנחנו מביאים כמות של מפיצים וקניינים שזה היה היעד המרכזי שלנו. אנחנו רוצים לייצר איזשהו שינוי. אני התחלתי את שבוע האופנה ממקום ציוני לגמרי. בשבוע האופנה הראשון, ב-2011, הבאנו 120 עיתונאים מחו"ל וקיבלנו חשיפה בינלאומית אדירה".
שגרירות אופנה
עם חזרתו של שבוע האופנה של תל-אביב לפני כ-3 שנים, שחגג את ימיה הטובים של האופנה המקומית לפני כ-3 עשורים, התעורר - ובצדק - הדיון על הפוטנציאל הבינלאומי הבלתי ממומש של תעשיית האופנה המקומית, בשל ההזנחה ארוכת-השנים והתעלמות הממסד מהתעשייה רווית הכישרון.
על אף ששפע חסר תקדים של מותגים מקומיים שטף בשנים האחרונות את ישראל, רובם הוקמו על-ידי מעצבים צעירים, ומי שפועל בתוך התעשייה יודע כי חלק ניכר מהפועלים בתחום נמצא בקשיים כלכליים.
בערים אחרות בעולם, הרשויות כבר הפנימו מזמן את הפוטנציאל של סצנת אופנה משגשגת ואת הקשיים העומדים בפני מעצבים צעירים: בניו-יורק מציעה מועצת האופנה המקומית סיוע ניכר; בירת הממלכה הבריטית הפכה לספקית הכישרונות הצעירים המבוססת ביותר בעשורים האחרונים, עם מוסדות לימוד שזוכים לתמיכה אפילו מבית המלוכה; ובפריז המבוססת בולט פרס ה-ANDAM, שבמסגרתו מוענקים מעל 200 אלף אירו למעצב מתחיל לביסוס המותג העצמאי והצגת הקולקציה בשבוע האופנה של העיר.
בארץ, תמיכות של חברות ממשלתיות בתעשיית האופנה עדיין לא מתורגמות לכסף.
לדברי רייף, "אני לא אשקוט עד שזה יהיה אחרת גם אצלנו. נגיע גם לזה. תעשיית האופנה יכולה להכניס מיליארדים למדינה, ואני מקווה שיאיר לפיד יבין את הכוח שיש בתעשייה הזו. אנשים תמיד הסתכלו על התעשייה כמשהו שטחי שקשור רק לדוגמניות, אבל עם כל הכבוד, בר רפאלי, גל גדות, נועה תשבי ומורן אטיאס מייצגות אותנו בחו"ל כמו שמשרד החוץ לא היה מצליח".
מיהו יהודי
אם להתמקד בחצי הכוס המלאה, יש בכל זאת גם כמה בשורות טובות לתעשייה: בשונה מהשנה שעברה, הפעם מתקיים האירוע במארס ולא באוקטובר, כדי לאפשר לכמות מבורכת של קניינים להגיע, בשל שיתוף-פעולה בין שבוע האופנה של גינדי עם גופים ציבוריים שיתמכו בו לראשונה כמו התאחדות התעשיינים, מכון היצוא ומשרד התיירות. במימונם, צפויים להגיע לכאן קבוצה מכובדת של כ-40 קניינים ומפיצים בכירים מאמריקה ומאירופה וכ-25 עיתונאים זרים מכל העולם.
"אני חי בתוך התעשייה הזו שנים, והיום המעצבים נמצאים במצוקה מאוד גדולה מול כל המחירים של הרשתות הזרות", אומר רייף. "מעבר לעיתונות הזרה ומעבר לכל האורחים שמגיעים מכל העולם, הדבר החשוב ביותר הוא ליצור את ההיכרות הראשונה עם המעצבים הישראלים, וכשאני אומר 'היכרות', אני יודע ששום דבר לא יקרה ביום".
- איך מביאים אותם?
"אני אוהב להשתמש ביתרון היחסי בכל דבר, והיתרון היחסי שלנו הוא היותנו יהודים. למזלנו, ברוב המקומות בעולם רוב המנכ"לים והקניינים הראשיים הם יהודים, ואני משתמש בקשרים האישיים שיש לנו. אתה פוגש את המנכ"ל של בלומינגדיילס או את המנכ"ל של סאקס פיפת' אבניו, ופתאום אתה מבין שיש קשר עמוק עם האנשים האלה, גם אם לרוב הם לא מגיעים לישראל ולא מחוברים אליה.
"אם יזמינו את אותו קניין לשבוע האופנה של בלגיה, לא בטוח שהוא ייסע, ואצלנו - כן. פה נזרק משפט ביידיש ופה איזו בדיחה גלותית, וזה הרבה יותר קל לבקש עזרה ותמיכה מהמקום הזה. הקשר של הנתינה שאתה מייצר הוא בעצם אכפתיות".
- פרובינציאלי משהו, לא?
"כן. אבל מציאותי".
- אפרופו מציאות, יש דרך ארוכה עד שמעצבים מקומיים יצליחו לייצר ולייצא כמויות לחו"ל לפי דרישה.
"זה אכן הרבה יותר מורכב. העבודה שלי לא מסתיימת בלהביא קניינים. יש הרבה בעיות בארץ שקשורות בייצור, כי גם אם יבוא קניין לקנות 100 אלף יחידות ממעצב מסוים, הוא לא יכול לייצר אותן פה. לכן העבודה שלי ממשיכה בתמיכה של התאחדות התעשיינים, מכון היצוא ואגודת הטקסטיל, ובמציאת דרכים שיהפכו את זה למציאות קיימת".
קרבות אופנה
בחורף 2012 מצאו את עצמם אנשי תעשיית האופנה ואורחיה חווים פעמיים את הבשורה האופנתית של המעצבים הישראלים. רבות כבר דובר על הסכסוך בין שני מייסדי שבועות האופנה, אופיר לב ומוטי רייף, שהביא למצב אבסורדי כשהוליד שני שבועות אופנה נפרדים, שלא לומר - מתחרים, שהתקיימו אז בהפרש של חודש אחד בלבד.
אחרי שהראשון יצא לדרך, מצויד בעיקר במעצבים המקומיים הצעירים, שבוע האופנה "גינדי תל-אביב" שהתקיים אחריו, כלל בעיקר את המעצבים הוותיקים והמוכרים בארץ.
על אף שעדיין לא ברור האם יתקיים שבוע אופנה נוסף השנה ביוזמתו של לב, ברור שהשלכותיה של ההחלטה לפצל את שבוע האופנה לשניים על התעשייה המקומית הקטנה - ברורות.
"אני מברך על כל פעילות שנעשית לטובת האופנה הישראלית", מתנסח רייף בדיפלומטיות, אך נדמה כי החבירה לגינדי השקעות והחיבור למתחם האופנה שהם עומדים להקים בתל-אביב, עושה טוב לכל הצדדים.
לדברי רייף, "לאורך כל הקריירה שלי לא ראיתי אף גוף מסחרי שתמך ככה בתעשיית האופנה כפי שגינדי תומכים בה בשנתיים האחרונות. זו במה שמאפשרת למעצבים להציג את מרכולתם כפי שלא יכלו לעשות זאת בשום אופציה אחרת".
