ג'ו שפירא סמך תמיד על חוש הטיימינג שלו. במשך השנים הארוכות שחי בארצות-הברית, הייתה לו יכולת לדעת לאיזה עסק להיכנס ומתי, ובאיזה תזמון לצאת ממנו. וזה הכניס לו הרבה מאוד כסף. כך היה גם עם ג'יי-דייט, אתר ההיכרויות שהקים יחד עם חבר הילדות אלון כרמל, שהיה הבסיס לחברת האחזקות של השניים, מאצ'נט (לימים ספארק נטוורקס), שנסחרה בפרנקפורט ובשיאה הגיעה לשווי של כ-400 מיליון דולר. ב-2006, לאחר שכרמל עזב את החברה, שפירא החליט לעזוב אף הוא והתחיל לממש מניות.
בטוח באינטואיציה שלו, ולאחר שמכר את שארית מניותיו בג'יי-דייט לג'יי.פי מורגן, שפירא החליט להיכנס לעסקי הנדל"ן בלוס אנג'לס והתרכז בקנייה של בתי דירות עם פוטנציאל השבחה. זה היה ב-2007. בעוד כמה חודשים ענף הנדל"ן האמריקאי הולך להתמוטט במשבר שיגרור את העולם כולו אל תהומות פיננסיים שלא נראו מאז 1929. גם זה עניין של טיימינג. בתוך פחות מ-3 שנים, שפירא הפסיק לגעת בשמיים ומצא את עצמו בחזרה בישראל בקרב על הישרדותו הפיננסית.
לא צריך לרחם על שפירא יותר מדי - הראיון עמו מתקיים בבית-קפה סמוך לשכונת יוקרה בצפון תל-אביב שבה הוא שוכר דירה - אבל אפשר לראות עליו, על פניו, את רכבת ההרים שעברה עליו בשנים האחרונות. גרוש בשלישית (עם 3 ילדים מנישואיו הראשונים), לא מזמן חגג 60, והוא אומר שהמספר הזה מציק לו, כחלק מהתכחשותו לגילו הביולוגי.
את חסד נעוריו (ואת הצלחתו הפיננסית) הוא מנסה לחדש עכשיו עם אפליקציית היכרויות חדשה בשם Fiix, יחד עם טל ברנוח, אחד האנג'לים הגדולים בישראל, ועם 3 שותפים צעירים ממנו בכמה עשורים - רועי אלדאג, מתן גולן ונתי שי.
למרות ההתמוטטות הכלכלית, הוא עדיין מאמין שהחושים שהטעו אותו פעם אחת, לא יאכזבו אותו שוב: "בנקאי אחד אמר לי פעם שאם יש לי כישרון - זה למצוא תזמון נכון", הוא מתעקש.
- והנדל"ן?
"התזמון היה גרוע. קניתי בניינים מוזנחים שסבלו מניהול גרוע. שניים מהם מכרתי ברווח גדול, אבל נתפסתי במשבר עם הרבה סחורה".
- ואיבדת הכול.
"לא הכול, איבדתי הרבה מאוד".
- חתיכת נפילה. זה לא שהיית יזם מתחיל. עמדת בראש חברה עם שווי של מאות מיליונים.
"אני אגיד לך משהו: כיוון שאני לא איש עסקים שנמצא 30 שנה באותו העסק, אני לא מרגיש ממש שהרווחתי את הכסף בזיעת אפי".
- בג'יי-דייט עבדת כמו מטורף.
"נכון, אבל הכסף הגיע ביום אחד. בתקופה קצרה עשיתי התקדמות עצומה. כסף זה אחלה, מטוסים פה, בילויים שם, כיף. אבל כמו שאני נהנה במלון בוטיק, אני נהנה גם באוהל".
- מה עם החרדה הקיומית?
"אני לא ממש מסכן".
הפרסומים בעיתונות דווקא דיווחו אחרת: בתחילת מאי 2012 הודיע שפירא לבית משפט השלום בתל-אביב כי הוא עתיד להכריז על פשיטת-רגל בארצות-הברית, בשל הפסדים כבדים בעסקי הנדל"ן. ההודעה הזו הגיעה במהלך מאבק משפטי שניהלה חברת גרלינדר פרופרטיס נגדו ונגד אשתו דאז (השניים התגרשו מאז) בגין חוב של קרוב לחצי מיליון דולרים.
בכתב ההגנה הצהיר שפירא כי לא נשאר לו רכוש על שמו, כי אין לו חסכונות, וכי הוא מתגורר בדירה שכורה. מקורביו סיפרו אז שהוא רק מבקש לדחות את תשלום החוב לכמה שנים. התביעה, אמרו, היא-היא שדוחפת אותו להכריז על פשיטת-רגל.
"המצב לא היה כל-כך גרוע", הוא מנסה לרכך את הרושם, "זה היה על מנת ליצור מנוף כדי להיכנס למשא-ומתן. לא היה צריך לרחם עליי".
"היהודים קמצנים"
יואב (ג'ו) שפירא, 60, נולד בגבעתיים. אביו היה בכיר בחברת החשמל, ואמו עורכת בסוכנות הידיעות עתי"ם. את המיזם הראשון שלו הגה בכיתה ה', כשחילק פרחים על האופניים. כיוון שאביו, סבו ודודיו עסקו בתחום החשמל, היה טבעי שילמד חשמלאות באורט סינגאלובסקי, ובמהלך הלימודים התחיל לעבוד גם בתיקוני חשמל: "תמיד הסתובבתי עם כסף בכיס", הוא מתגאה.
אחרי השירות כטכנאי מטוסים בחיל האוויר, הקים בחצר הבית חברה לייצור לוחות פיקוד ובקרה, ועבד בחשמלאות לבניין ולתעשייה. ב-79' התחתן עם נעמי, אשתו הראשונה, ונסע איתה לארצות-הברית כאשר קיבלה הצעת עבודה בלוס אנג'לס כמגייסת תרומות מטעם אוניברסיטת תל-אביב. התכנון היה לשהות שם 3 שנים. הוא נשאר שם 32.
אחרי 14 שנות נישואים התגרש מנעמי, שחזרה עם שלושת הילדים לארץ. אחרי כמה שנים חזרו שני הגדולים לארצות-הברית, ושפירא, שבינתיים נישא בשנית, נהג לבקר בישראל לעתים תכופות את בתו הקטנה שנשארה בארץ.
ב-1994 הוא וכרמל מכרו את מפעל הווידיאו בשיא. הוא היה בן 40, היה לו הרבה כסף, והוא חשב לצאת לפנסיה. אחרי חצי שנה על שפת הים עם הרבה אלכוהול, הבין שהוא לא בנוי לחיים האלה והחליט לקנות ציוד השכרה להפקת סרטים, בעיקר לעריכה דיגיטלית. ואז הוא גילה את האינטרנט.
"בפרספקטיבה של 30 שנה, הקמתי סדר גודל של 15 עסקים. חמישה נכשלו, שניים הצליחו. לרוב העסקים שלי הייתה תוחלת חיים מוגבלת, בפרט כל מה שקשור בטכנולוגיה. לא יודע. יכול להיות שאם הייתי דבק בעסק אחד, הייתי מרוויח יותר, אבל צריך ליהנות מהחיים. אני לא יכול לחשוב על ראן של 20 שנים רצוף".
- אוקיי. איך הגעת לג'יי-דייט?
"הייתי אז גרוש טרי בפעם השנייה ונהגתי לצאת לדייטים. יום אחד מצלצל אליי חבר טוב ומספר לי שיש סוכנות היכרויות שאתה משלם 3,000 דולר לשנה, וזה עובד נהדר, אז קבעתי פגישה. שמו אותי בחדר קטן עם אשת מכירות, ומיד ניסיתי להתחיל איתה. היו להם קלסרים של נשים, לכל אחת עמוד, תמונה גדולה, כמה קטנות וקצת טקסט עליה. מי שמוצא חן בעיניך אתה שם פתק בקבלה. אם היא מסתכלת בספר הגברים, ואתה מוצא חן בעיניה - היא משאירה פתק, ומפגישים ביניכם. לא קניתי חברות שם, ואשת המכירות לא יצאה איתי, אבל עלה לי הרעיון להכניס את זה לאינטרנט".
- כבר היו אז אתרי היכרויות באינטרנט.
"היו 12 אתרים ליהודים, אבל כולם היו בסגנון של מודעות לפנויים-פנויות משנות ה-80, 'גרושה שלא באשמתה מחפשת בחור יציב'. כנסי לג'יי-דייט, תראי איך אין הרבה הבדל בין האתר בתחילת הדרך לזה של היום. היה חיפוש, מאגרי מידע, חלק מהמידע היה חשוף, וחלק לא".
- ואיך חשבת לעשות מזה כסף?
"זה היה תהליך. המצאתי את המודל העסקי של האסימונים. היו קונים 5 או 10 אסימונים, כל אחד מאפשר לתקשר עם בחורה אחת. אבל היהודים קמצנים. היה אחד שקנה 10 אסימונים, הכיר בחורה על האסימון הראשון וביקש החזר על השאר. אז עברתי לשיטה של מנויים. מי שפחד לשלם באינטרנט יכול היה לשלוח צ'ק.
"התקופה האחרונה שלי בחברה הייתה מתסכלת, אז לא היה לי קשה לעזוב. בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריך להיאבק יותר על האסטרטגיה שלי, אבל I'm a lover, not a fighter".
- הכול טוב ויפה, אבל למה למכור את המניות שלך בג'יי-דייט? לא חראם?
"למה שאחזיק?".
- אם העסק עובד טוב, אז מה אכפת לך שהכסף ישמור על הערך?
"בענף האינטרנט תוחלת החיים מוקצנת. יש חלונות זמן שבהם עסקים מקבלים שווי לא ריאלי. היה חלון הזדמנויות שניצלתי, משווי של קרוב ל-400 מיליון דולר, היא נסחרת היום סביב ה-135 מיליון והייתה כבר גם 60 מיליון".
- ואז שמת את כל הקופה על נדל"ן אמריקאי.
"כן. זאת הייתה הזדמנות. היה הייפ לא נורמלי, תקופה של תנופה גדולה בנדל"ן, והמודל העסקי לא היה השקעות לטווח ארוך, אלא שיפוץ ומכירה".
- אמרת שאתה לא מסכן, אבל זה בכל זאת מעבר חד למדי - מאימפריית אינטרנט לחובות.
"אז מה, אז הפסדתי את הכסף. זה רק כסף. נלחמתי. הפסדתי את המלחמה. סגרתי פרק - והלכתי לעשות חיים".
הבייבי החדש של שפירא, Fiix, משלב שני מרכיבים שההצלחה שלו בהם היא מוכחת: היכרויות וחדשנות טכנולוגית. מדובר באפליקציית היכרויות, לא מאוד שונה מהמתחרות המובילות (כמו OKcupid, טינדר, לאב מי), למעט אולי כמה פיצ'רים מקוריים.
- מה השלב הבא?
"גיוס. אנחנו בדרך לארצות-הברית. היכרויות זה ענף שיחסית קל לייצר בו הכנסות. בספארק נטוורקס לקח לי 10 שנים להגיע להכנסות של 80 מיליון דולר. אפליקציות מכניסות בזמן קצר הרבה יותר כסף, הנסיקה מהירה וגדולה. הכיוון הוא השוק האמריקאי ואחר-כך הסיני. אני מחפש שוק גדול והומוגני, במקום ללכת לאירופה ולהתמודד עם 30 שפות".
- שאלה לסיום: אתה בזוגיות?
"למעלה מחצי שנה".
- אחרי 3 גירושים, אתה עוד מאמין בזוגיות ארוכת-טווח?
"בואי נגיד ככה: אני אופטימיסט, ובלי שום קשר להסתברות ובהתבסס על הניסיון, צריך הרבה פשרות כדי להיות בזוגיות ארוכה. לפעמים מוכנים להתפשר ולפעמים לא".
- אז יש מצב שתזדקק לאפליקציה בעצמך?
"אני מחוץ לטווח הגילאים של קהל היעד", הוא אומר בחיוך, ואז עוצר לרגע ומסנן: "למרות שאני מסרב לקבל את זה".
הכתבה המלאה - במגזין G